בין אוקראינה לאיראן: חולשה מזמינה איומים חדשים

חמש מאות ימים חלפו מאז שטורי השריון הרוסי הרעידו את אדמת אוקראינה, וסופה של המלחמה עדיין לא נראה באופק. העימות המזוין, שסיים את תקופת ה"פאקס אירופיאנה" ביבשת מאז תום מלחמת העולם השנייה, מתעצב כנקודת ציון היסטורית במאבק על הסדר העולמי החדש. קשה לדעת אם השיא כבר מאחורינו. על כל פנים, תוצאות העימות יעצבו את מאזני הכוח הגלובליים, ישפיעו על הנורמות הבינלאומיות וישרטטו את דמותו של העולם בעשורים הבאים.

חמישה ימים לפני שניצתה האש, התקיים בגרמניה הכינוס השנתי של "ועידת מינכן לביטחון". כשרעש תופי המלחמה נישא ברקע, פנה וולודימיר זלנסקי אל מנהיגי נאט"ו והעולם המערבי, כשהוא מוכיח ומתחנן: "למה אתם מחכים? האם העולם שכח את לקחי המאה ה־20? האם קראנו את אותם ספרי היסטוריה? איך הגענו למשבר הביטחוני החמור ביותר מאז תום המלחמה הקרה?".

בנאום שאולי נועד להיות "נאום חייו", קרא הנשיא האוקראיני לפעול מיידית כדי לסכל את המזימה הרוסית: "אל תחכו. לאחר שההפצצות יתחילו ליפול, כבר לא נזדקק לעיצומים שלכם..."

המסר הנוקב לא הותיר רושם באירועי הימים שבאו אחריו. רוסיה והמערב פתחו בהתגוששות על אדמת אוקראינה. המציאות היכתה בפניהם של מי שהאמינו שבמאה ה־21 מלחמות עקובות מדם יכולות להתרחש רק בפינות נידחות של הגלובוס. מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, אמר קהלת, וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

ציר חדש מתגבש במזרח

חולשה מזמינה רוע - זהו הלקח הראשון והתזכורת החשובה ממלחמה זו. מאפייני המלחמות משתנים תדיר ומושפעים מהשינויים בטכנולוגיה ובתחומים נוספים, אך טבע המלחמה נצחי. המרכיב האנושי בו ממשיך להיות היסוד המשפיע ביותר.

מרגרט אטווד כתבה: "מלחמות פורצות משום שמי שמתחילים בהן חושבים שהם יכולים לנצח". בשפה צבאית לקונית: תוחלת ותחושת מסוגלות. קשה להעריך באיזו מידה השפיעה המדיניות האמריקנית ביחס לאפגניסטן ולמזרח התיכון על ההתפתחויות באירופה. לכל הפחות, היא לא היתה גורם מרסן בשיקוליה של רוסיה.

לקחי המלחמה באוקראינה מחדדים את ההכרעות הנדרשות ביחס לאיראן. יהירותה של איראן וביטחונה העצמי תחת המדיניות הנוכחית של ארה"ב ואירופה, המחישו את השחיקה שחלה במעמדן. כך התנהלותה המתריסה בתחום הגרעין וכך - בפעילותה החתרנית: חימוש והפעלה של מיליציות וכוחות־פרוקסי, שִכלול והרחבה של הייצור והיצוא של הכטב"מים והטילים.

איראן לא רק מעורבת במלחמה באוקראינה, אלא גם תופסת מקום משמעותי בתהליך גיבושו מחדש של ציר המדינות המתנגדות לארה"ב ולמערב. התגייסותה לצד מוסקבה במלחמה והעמקת שיתוף הפעולה בין המדינות, נעשות במקביל להידוק קשריה עם סין, שנשיאה הביע באחרונה "תמיכה בשאיפותיה של איראן בסוגיית הגרעין".

המשטר בטהרן מזהה את חולשת המערב, ומנצל אותה עד תום. איראן מסכנת את היציבות ואת השלום בעולם כולו. לא נדרשות הוכחות נוספות באשר לכך.

עתיד הסדר העולמי מונח על הכף

למנהיגי המערב, בהובלת ארה"ב, ניתנת הזדמנות ליישם כבר עתה את לקחי המלחמה באוקראינה. עליהם להישיר מבט אל המתרחש באירופה ולקבל החלטה על שינוי הגישה ביחס לאיראן. עליהם להניח כי מעללי המשטר האיראני יהיו כאין וכאפס ביחס למה שהוא ירשה לעצמו לעשות, אם יהיה לרשותו ארסנל של נשק גרעיני.

ניסיון העבר מלמד שרק איום צבאי אמין יביא לעצירה בתוכנית הגרעין האיראנית. איום כזה מצד ארה"ב לא יכניס אותה למלחמה שהיא מבקשת להימנע ממנה. המשטר בטהרן מבין היטב את יחסי הכוחות מול ארה"ב, וזוכר כיצד סיימו מנהיגים באזור שניסו את כוחם מול ארה"ב. ואולם, אם ארה"ב לא תפעל בעצמה מול איראן, דווקא אז תגדל מאוד הסבירות להתרחשותה של מלחמה אזורית, שוושינגטון יכולה למנוע.

עתיד הסדר העולמי מונח על הכף. את זאת מבינים היטב גם בוושינגטון ובאירופה. נותר לקוות כי ימצאו את האומץ והמנהיגות לקבל את ההחלטות הנכונות, כדי להשפיע עליו.

הכותב הוא ראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים וראש המל"ל לשעבר