אי אפשר לגדוע את הטרור לנצח ביומיים

סיומו המסתמן של המבצע בג'נין, בתום פחות מ־48 שעות, היה צפוי. צה"ל השלים את רוב המשימות שהוגדרו לו, והיה חשש כי המשך השהייה במחנה הפליטים יגרור הסתבכות לא רצויה - מנפגעים בקרב הכוחות ועד לפגיעה בבלתי מעורבים בצד הפלשתיני.

הישגי המבצע נחלקים לשניים, פיזיים ותודעתיים. בצד הפיזי, אותרו והושמדו מאות מטעני חבלה - ובהם כמה מטעני גחון שהוטמנו מתחת לכבישי הגישה למחנה הפליטים ופוצצו על סמך מודיעין מדויק של השב"כ - שש מעבדות לייצור מטענים, פירים תת־קרקעיים וחדרי מסתור ומחסני אמל"ח.

מנגד, הפגיעה במבוקשים היתה קטנה מהמתוכנן, בעיקר משום שרובם נמנעו מלחימה והעדיפו להימלט או להסתתר. השב"כ אמנם עצר כ־100 פלשתינים (ותשאל בשטח כ־800), אבל בג'נין נותרו עוד לא מעט פעילי טרור שימשיכו להיות כאב ראש לא קטן.

"המצודה"

בצד התודעתי, המבצע אמור להסיר מעל מחנה הפליטים את הדימוי של עיר מקלט, או כמו שהגדיר אותה אתמול גורם ביטחוני בכיר: "המצודה".

בחודשים האחרונים התקשה מאוד צה"ל לפעול בג'נין, וכל מבצע דרש הכנות מדוקדקות ולווה בלחימה עזה. הפלשתינים בנו על כך אתוס שלם, וליבו אותו בימים האחרונים תוך הבטחה שחיילי צה"ל ישובו מג'נין בארונות. בפועל, מי שנמלטו היו המחבלים, וצה"ל פעל בחופשיות - אמנם בכוחות גדולים - תוך שהחזיר גם לעצמו את תחושת המסוגלות והביטחון שמחנה הפליטים בג'נין אינו מעבר להרי החושך.

אבל אם ישראל לא תשוב לפעול בג'נין בהקדם, ותבצע בה "הרגלה" שיטתית, העיר ומחנה הפליטים שלה ישובו להיות יעדים מבוצרים. תהליך כזה עבר מחנה הפליטים אחרי ההתנתקות; המבצעים הראשונים דרשו אז מסת כוחות ורכבים משוריינים, אבל בחלוף 8-7 חודשים, הגיע צה"ל למצב שבו ניתן היה לפעול גם בכוחות קטנים וקלים בהרבה. כדי שזה יקרה גם כעת, נדרשת נחישות ביטחונית, ולצידה גם תבונה מדינית וכלכלית. 30 אלף תושבי מחנה הפליטים שילמו בשנה וחצי האחרונות את מחיר ההשתלטות האלימה של ארגוני הטרור, אל מול אוזלת ידה של הרשות הפלשתינית.

כעת, יש הזדמנות להיפוך המגמה; ככל שהפגיעה בחמושים תימשך ותעמיק, יהיה למנגנוני הביטחון הפלשתיניים קל יותר לשוב ולפעול באזור. את עבודתם הם יכולים להתחיל לאו דווקא בצד הביטחוני, אלא בזה האזרחי: בשיקום הכבישים שנהרסו במהלך הפעולה, תוך שיציגו לתושבים מי הורס את חייהם ומי משקם אותם.

נקודת האור - עזה

החריש העמוק שנדרש להמשיך ולקיים - "כיסוח הדשא" בעגה הצה"לית - תקף כמובן גם ביתר חלקי הגדה. מי שחושב שהטרור נגדע לנצח ביומיים של מבצע, צריך להיגמל מהאזנה לפוליטיקאים.

דרכם של מבצעים כאלה שבטווח הקצר הם דווקא מעודדים מחבלים לצאת ולפעול, כפי שקרה אתמול בתל אביב. הפיגוע הזה מציף שוב את תופעת השוהים הבלתי חוקיים, שצומצמה אמנם בשנה האחרונה ועדיין מתקיימת על רקע צורך כלכלי, ומחייבת מענה של אכיפה נוקשה בהרבה על מעסיקי שב"חים.

מנגד, נקודת אור מהמבצע הגיעה דווקא מעזה. ארגוני הטרור שם נמנעו מלהגיב על פעולת צה"ל, ואפשרו לבדל בין הזירות. צה"ל אמנם נערך לאפשרות של ירי רקטות והסלמה בדרום, אבל מעבר לרטוריקה לא שוגר מעזה דבר. זה לקח חשוב, שגם זמנו קצוב: לעזה יש מנגנון השמדה עצמי מוכר, שמוצמד אליו טיימר שזמנו אוזל.

לסיכום, שום דבר לא הוכרע ביומיים האחרונים בג'נין. תשתיות הטרור ספגו מכה, לא אנושה, שכדי להעמיק אותה נדרשת המשכיות. לצידה, יידרש לתת מענה לעלייה המדאיגה בטרור גם ביתר חלקי הגדה, על מנת לחזק את ההרתעה ולאפשר לרשות הפלשתינית לשוב ולפעול.

מבחנם של כל אלה יהיה לאורך זמן, שבמהלכו עוד יהיו גם רגעים קשים. כתמיד במאבק בטרור, המבחן הוא לא במבצע שהסתיים אתמול, אלא בזה שיתבצע מחר.