אין יותר תירוצים: הגיעה העת לעקור את נגע הטרור בשומרון

קשה להיות מופתעים מכך שמבצע המעצרים הסתבך הבוקר בצפון השומרון. ההפתעה היחידה, אם קיימת כזאת, יכולה להיות מכך שזה קרה רק עכשיו.

כבר שנה וחצי שכוחות הביטחון פועלים נגד הטרור בגזרה הזאת. זה התחיל מג'נין, זלג לשכם ובאחרונה גם לאזור טול כרם. מדובר באזורים שמסורתית יש בהם נוכחות בולטת של ארגוני הטרור, בעיקר במחנה הפליטים בג'נין ובקסבה בשכם, ובמידה פחותה גם בערים וכפרים אחרים.

הרש"פ לא קיימת

עד לפני כשנתיים הפעילות הזאת נבלמה ברובה בידי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים. צה''ל פעל רק במקרים חריגים, כאשר היה מדובר במבוקשים בכירים או בהתרעה מיידית לפיגוע. שורה של תהליכים פנימיים - ממאבקי כוח פוליטיים ועד לסכסוכים כלכליים וקרבות חמולות - גרמה לכך שרמת המשילות של הרשות הפלשתינית וכוחותיה בצפון השומרון הידרדרה בהתמדה, עד שהפכה לכמעט לא קיימת. את הוואקום שנוצר תפסו (או יזמו) ארגוני הטרור ובראשם חמאס והג'יהאד האסלאמי, ולצידם התארגנויות מקומיות כמו "גוב האריות" בשכם, כאשר לעיתים קרובות פעילי מנגנונים מצטרפים אליהם על נשקיהם.

התוצאה הראשונית היתה עלייה חדה בהיקף הפיגועים ובניסיונות הפיגוע שיצאו מצפון השומרון, לרבות פיגועים שהצליחו. זה חייב את צה''ל ואת השב"כ להגביר משמעותית את הפעילות היזומה בגזרה הזאת, כאשר רמת הסיכון עולה בהתאם. כל מבצע מעצרים הפך לאירוע מורכב שדורש תכנון, תחכום ומתקיים לעיתים קרובות תחת אש וסיכון חיים, כשמנגד מופעלים לעבר הכוחות מטענים ונורית לעברם אש כבדה משלל כלי נשק. "המבצעים האלה נראים כמו סצנה מהסרט 'Black Hawk Down' על ההסתבכות של ארה"ב בסומליה", תיאר באחרונה קצין בכיר במטכ"ל.

השטח אלים יותר

מדובר במבצעים שמתקיימים כמעט מדי לילה, ולעיתים קרובות בשעות היום, כדי להפתיע את המבוקשים. הכוחות פועלים בשלל דרכים ולא פעם באופן מסוערב, כשהמטרה היא לבצע את מעצר המבוקשים (לעיתים זה מסתיים בהריגתם) ולנתק מגע מהשטח במהירות האפשרית. ההסבר לכך שרוב המבצעים האלה נותרים הרחק מהחדשות נובעת מהעובדה שהם מסתיימים בשלום; הכוחות מנצלים את היתרון המודיעיני והאיכותי שלהם, בשילוב עם אלמנט ההפתעה, מבצעים את המשימה בהצלחה - וחוזרים הביתה.

הבוקר המבצע למעצרם של שני פעילי טרור הסתבך. הכוח נחשף, מטענים הופעלו לעברו, כלי רכב נתקעו בשטח, ובחילופי האש שהתפתחו במאמץ לחלץ אותם נפצעו שבעה לוחמים, נהרגו חמישה פלשתינים ועשרות נפצעו. צה''ל גם נאלץ להפעיל, לראשונה מאז מבצע "חומת מגן", מסוקי קרב לחיפוי ולסיוע בחילוץ. העובדה שזה קרה מלמדת אף היא על רמת האלימות הגוברת בשטח, ועל הצורך להשתמש באמצעים כבדים יותר כדי להתמודד מולה.

האירוע הזה חריג, כאמור, אבל עולה ממנו שורת לקחים. הראשון, שידוע, נוגע ברמת האלימות בשטח. החמושים בצפון השומרון איבדו את הפחד, והם מאתגרים את צה''ל יותר מאשר בכל נקודת זמן בשני העשורים האחרונים. השני, שיש בשטח כמות בלתי נתפסת של אמל"ח - לרבות מטענים קטלניים במיוחד - שהסיכון שנובע מהם מתקרב לרמה בלתי סבירה. והשלישי, שלא תמיד ניתן לסיים מבצעים "על האפס", ובמקצוע הצבאי יש ויהיו גם בלת"מים והיתקלויות ותקלות.

אין צורך לכבוש את ג'נין

עניין המטענים מטריד במיוחד בגלל פוטנציאל הנזק שלהם. על צה''ל לשקול להוסיף פלטות מיגון לכלים כדי להבטיח את שלום הכוחות, גם במחיר של הכבדה והאטה של הכלים עצמם, ורצוי גם שיושקע מאמץ מיוחד כדי להגיע למעבדות שבהן מייצרים את המטענים כדי להשמידן.

כל אלה מובילים למסקנה הבלתי נמנעת שהגיעה העת למבצע נרחב יותר בצפון השומרון. אין צורך לכבוש את השטח או לחזור לשלוט בו, אבל נדרש לרכז כוחות גדולים ולמצות את המודיעין והיכולת המבצעית כדי להגיע בפרק זמן קצר וקצוב למקסימום מבוקשים ואמל"ח. האופציה של מבצע כזה נמצאת על השולחן כבר יותר משנה, אבל דומה שכעת בשלה העת להוציאו לפועל.

שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי היו בעבר מפקדי חטיבת ג'נין. הם מכירים את האזור היטב, ויודעים שאת הקומקום הזה - שכבר מזמן הפך לקטר - כדאי וצריך לדומם, לפני שיהפוך לרכבת קטלנית.