האינתיפאדה השלישית ביו"ש: זו לא מתיחות, זו מלחמה שאף אחד לא סופר

לו הייתי יכול להיכנס לדיון של הקבינט המדיני־ביטחוני, הייתי שואל מהו קורבן האדם שהם צריכים כדי לפעול. כן, שמעתם נכון, קורבן אדם ב־2023, כי אין שום דרך אחרת להגדיר זאת.

פרויקט מיוחד ב"ישראל היום". ה"כמעט הרוגים" והתושבים הזועמים מספרים על ניסיונות הפיגוע מהם ניצלו בנס. "סליחה שלא נרצחנו": תושבי יו"ש ששרדו בנס ניסיונות פיגוע - מפחדים וזועמים

בישראל כיום ממתינים לקורבן כדי לפעול נגד המחבלים השפלים. האם זו משפחה שלמה שתיטבח? האם תינוק בן שנה שיחטוף כדור בראש? או שאולי רק כשמחבל יצליח להתפוצץ באמצע מסעדה ולגבות קורבנות בסדר גודל של הפיגוע בסבארו נבין שאנחנו במהלכה של אינתיפאדה שלישית ונתעורר. מספיק לכם?

קוראים לכם ממשלת ימין על־מלא. ובאמת, במובנים מסוימים אתם בהחלט ממשלת ימין. בנייה ביו"ש? יש ויש. כבישים? למכביר. אבל בדבר החשוב ביותר אתם נכשלים כישלון מחפיר ומהדהד - שאיכשהו, בדרך נס, גבה "רק" את חייו של ישראלי אחד בחודש האחרון. חייהם של הישראלים ביהודה ושומרון הפכו לרולטה רוסית. אדם שיוצא בבוקר לעבודה לא יודע אם הוא יחזור הביתה. אבל לאור התנהלות הממשלה כיום - הוא יודע שכל מה ששווים חייו הוא גינוי רפה.

מילים כמו חול

יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין התייצב השבוע בשבעה של מאיר תמרי, שנרצח בפיגוע סמוך ליישוב מגוריו חרמש שבשומרון, ואמר שהוא ידרוש להחזיר את המחסומים. בפיגוע בנווה יעקב עמד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בפני התושבים ההמומים ואמר "חובת ההוכחה עלינו". אבל מילים הם כמו חול, ומעשים בשטח אין.

מספר הלוחמים ביו"ש צנח משמעותית בחודשים האחרונים לעומת נוכחותם בעת מבצע "שובר גלים". המבצעים בג'נין ובשכם נעלמו כמעט לגמרי. "נחזיר", "נעשה", "נוביל", "נקדם" - ובפועל אפס, גורנישט.

הישראלי שרכבו נפגע מ־12 קליעים בסמוך לחווארה צריך למלא לוטו בדחיפות, כי סטטיסטית הוא אמור היה למות. קליע בחלון האחורי, קליע בדלת הקדמית, קליע בשמשה הקדמית. העובדה שהוא עומד וחי היא פלא או נס, איך שלא תקראו לזה. והוא לא לבד. האם שנסעה עם ארבעת ילדיה בין כפר תפוח למגדלים בשבוע שעבר חיה בדרך פלא. גם הנוסעים באוטובוס שחטף צרורות לפני חודשיים באותו המקום שרדו נגד כל הסיכויים.

"הכתובת על הקיר" זה אנדרסטייטמנט לעומת מה שקורה כרגע בצפון השומרון. מי שעומדים וזועקים בשער נתפסים כהזויים כי לאף אחד אין כוח לחשוב על זה. כשח"כ צבי סוכות, שעבר רגע אחרי הפיגוע באותו המקום, מדבר - אומרים "עוד פעם הוא". כשיוסי דגן זועק בשם השומרון שחייבים לפעול - מתייגים אותו כאדם שרוצה פרסום ותו לא. אבל חייבים להקשיב להם. הם גרים שם. הבעיה היא שלאיש לא אכפת. אף אחד לא מוכן לזעזע על זה את הקואליציה.

ממשלת השינוי, שנחשבת לאות קין בעיני הימין, עשתה בית ספר ביטחוני לממשלת הימין על מלא. גם היא לא עשתה מספיק, אבל לפחות היא עשתה. מנסור עבאס בממשלה, ניצן הורוביץ ומוסי רז בעמדות כוח, וצה"ל יצא למבצע בג'נין ובשכם. אבל ממשלת הימין על־מלא מחכה לקורבן אדם. למשפחה שתיטבח, לישראלים שיתפוצצו.

הם מספרים על מתיחות בצפון, על אתגרים ביטחוניים במרחב, אבל עם כל הכבוד למתיחות - תושבי יו"ש מתים עכשיו. הם לא במתיחות, הם לא בפוטנציאל, הם במלחמה. מלחמה שאף אחד לא סופר.