לציון יום השנה ה-50 למלחמת יום הכיפורים שיחול בחודש אוקטובר השנה, משיק היום (חמישי) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון אתר אינטרנט גדול ומקיף, ובו עשרות אלפי מסמכים, תצלומים, קטעי וידאו, הקלטות ועדויות מהמלחמה.
לכל הפודקאסטים בפרויקט המיוחד לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים מבית "ישראל היום" - הקליקו כאן
בין חומרי הארכיון שנחשפים באתר לראשונה, עיקר החומר המודיעיני מהחודש שקדם למלחמה, שהוגש לוועדת אגרנט ע"י ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, יומני תא"ל יואל בן פורת על המחדל המודיעיני והיעדר ההתרעה למרות ריבוי הידיעות והסימנים המעידים על מלחמה שעומדת לפרוץ, ועדויות מנפילת מוצב החרמון.
באתר תוכלו למצוא בין היתר מכתב שנכתב בלקט המודיעין של ה-6 באוקטובר 1973, יום פרוץ המלחמה, בשעה 09:00: "נראה לנו כי יש תיאום בין הצעדים של מצרים ושל סוריה. צבאות מצרים וסוריה מוכנים למעשה למלחמה, הכוחות בקרבת הגבולות הם בעוצמה שלא היה לה תקדים עד כה. אם תתקבל החלטה בדרג אסטרטגי לפתוח בלחימה אזי יוכלו לעשות זאת מן ההיערכות הנוכחית ללא צורך בהכנות נוספות... מצד אחד אנחנו מניחים כי הדרג האסטרטגי במצרים וסוריה מודע להיעדר הסיכוי להצליח במלחמה ולסיכונים בכך. מצד שני אנחנו עדים להכנות צבאיות רחבות ובידינו גם ידיעות על מגמה לפתוח במלחמה בטווח המיידי".
יום קודם, ב-5 באוקטובר, דווח בלקט המודיעין על פינוי חפוז של נשים וילדים סובייטים מסוריה. "מכל האמור לעיל ניתן להעלות שתי אפשרויות עיקריות: א. החלטה סורית לסלק את היועצים והמומחים הסובייטים כפי שעשתה זאת מצרים. ב. פינוי חפוז של נשים וילדים סובייטיים מסוריה נוכח הערכה / ידיעה של ברה"מ כי צפויה התלקחות מלחמתית בין סוריה ויתכן גם מצרים לישראל. אפשרות זו מקבלת חיזוק נוכח הידיעה על טיסת 5 מטוסי איירופלוט למצרים במקביל לטיסת המטוסים לסוריה".
באתר תוכלו למצוא את יומניו של תא"ל יואל בן פורת שכתב בין היתר: "כבר ביום שישי בשעה 2:30 (36 שעות לפני פתיחת האש) הגיע למוסד מברק מוצפן במילות קוד שהיה מעורפל, אך שתי מילים מתוכנו היו ברורות לחלוטין: war imminent -מלחמה מיידית... זולת השלושה (ראש המוסד, הרל"ש וראש אמ"ן), איש לא שמע על המידע, לא רה"מ, לא שר הביטחון, ולא הרמטכ"ל".
באתר נחשפות לראשונה עדותם של גדי זידובר ודוד נחליאל מהפלישה הסורית למוצב החרמון, שם הם מתארים את חוסר המוכנות של המוצב למלחמה, ואת הקרב שבו נפלו ונלקחו בשבי הסורי רבים מחיילי המוצב. זידובר ונחליאל היו בין החיילים שנחלצו.
"שמענו צעקות בערבית וקליעים על הדלתות. כאן התחילה פניקה של הכח. הכנסתי אותם לשני חדרים שלא יפריעו.... חיילים שפחדו התחילו להעלם במנהרות, יש סה"כ כ-400 מטר מנהרות תת קרקעיות. הם קיוו בדרך זו להנצל", כתב זידובר. "האנשים שחסמו את הפתחים היו בקושי עם מחסנית, ללא חגור, ללא רימונים ואמצעי לחימה. כך שלאחר שהיו יורים כמה צרורות ואולי פוגעים באיזה סורי היו מחוסלים...הוצאתי את האנשים משני החדרים, הם החלו להיחנק, יצרו פאניקה ועלו אחד על השני. במבי כיוון אותם למחילה ואני חיפיתי על המעבר עם עוזי ורימון. כנראה שמה שעצר את הסורים היה העשן והגז שהם עצמם החדירו. אנחנו לא ירינו ולא הייתה לסורים שום סיבה אחרת לעצור. נכנסנו למחילה וארגנתי הגנה על המחילה כולל סגירת הדלת. בשלבים מסוימים היה נדמה לנו שאנחנו שומעים עברית אבל התבדינו".
והוא המשיך: "לקחתי את במבי ועלינו לאחד המגדלים שהתחבר למחילה לראות מה קורה בחוץ. ראיתי בוודאות ארבעה שעמדו מעלינו עם קלצ'ניקובים קסדות ובגדים מנומרים... הם גילו אותנו צעקו בערבית, רצו לכיוון המגדל וזרקו רימון". והוא המשיך: "הייתה לי תכנית לברוח אחרי שהסורים יירגעו. הסברתי ל-מ"מ את התוכנית... היו לי 2 מחסניות, היתר היו בלי נשק ובלי תחמושת. לי היה רימון אחד....התחלנו לשמוע צעקות של הפגיעות. ראיתי שאין טעם להלחם, התחלתי לאסוף בצעקות אנשים. נגמרה לנו התחמושת, שמעתי אותם טוענים מחסניות קלצ'ניקוב".
בתשובה לשאלה האם ידעו לפני השעה 14:00 על כוננות מיוחדת, ענה נחליאל: "ידענו כי יש כוננות, אבל בודאי לא חשבנו על מלחמה אולי על יום קרב. לא היה ברור לנו כי יש מלחמה". לדבריו, "כל אנשי המוצב היו למעשה אנשי ח"א וחיל הקשר. היה להם נשק אישי, אך תחמושת לכוננות מלחמתית לא הייתה להם. הם לא ידעו להילחם וגם פחדו. ירדתי למטה כדי להביא שני ארגזי מא"ג. אמרתי להם לעלות למעלה להילחם כי תיכף תהיה פה שמחה. הם לא אמרו לי מי מהם לא רוצים להילחם, אך הפחד ניכר בעיניהם והם היו כנראה בפאניקה". נחליאל סיפר עוד על ה"אש הרצחנית" שחלפה ממש לידו, וסיפר עוד: "היה קשה מאוד לנשום. החברה לקחו פלנליות, השתינו עליהם והכניסו את זה לאף כדי שיוכלו לנשום. הם זרקו כנראה לתוך האלם, מהמדרגות 2 רימוני עשן. שמעתי כי מישהו צועק "גז!".
האתר שעלה היום לאוויר, חושף ומנגיש לראשונה לקהל הרחב חומרים מקוריים בהיקף ניכר אודות מלחמת יום הכיפורים, ביניהם: 15,301 תצלומים, 6,085 מסמכים, 215 סרטים, 40 הקלטות אודיו ו- 169 מפות, שבכוחם להמחיש את זירת הקרבות, שיקולים והתלבטויות של מקבלי ההחלטות, אירועים דרמטיים בלחימה ורגעים קטנים בחיי הלוחמים.
האתר כולל גם חומרים בלעדיים, שהוצגו בפני ועדת אגרנט ואושרו לאחרונה ע"י הוועדה הממשלתית בראשות השופט העליון (בדימוס) פרופ' יצחק אנגלרד, בהם חומרי מודיעין ומסמכים מקוריים של סגן סימן טוב שהצביעו על סימנים קונקרטיים למלחמה.
לפי משרד הביטחון, האתר שהוקם על ידי אגף התקשוב במשרד הביטחון, נועד להנגיש ללוחמים ולבני משפחותיהם חומרים ותצלומים, שלא ידעו על קיומם ובכלל זה תחקירים ודו"חות קרב של לוחמים שנכתבו בכתב ידם. הנגשת התצלומים וקבלת המשוב מהציבור הרחב תוכל לסייע לארכיון צה"ל במשרד הביטחון לזהות דמויות ומקומות ולדייק את המחקר ההיסטורי.
באתר ניתן למצוא מאגר תחקירים מבצעיים ברמות הפיקוד השונות של מגוון יחידות החל מרמת שר הביטחון, דרך המטה הכללי, הפיקודים הזרועות (יבשה, אוויר וים) ועד רמת היחידות הלוחמות ותומכות הלחימה. כמו כן, באתר קיימים דפים ממוקדים העוסקים באירועים המרכזיים במלחמת יום הכיפורים ובאישים שמילאו תפקיד מכריע בניהולה בדרגות הפיקוד השונות, תוך קישור למסמכים ולתצלומים רלוונטיים.
