ישראל ממשיכה לשלם על ההתנתקות | דעה

לסבב הלחימה הנוכחי בעזה יש מסובב וסיבה, גורם ומחולל. אסור לדלג עליו. מה שמתרחש עתה בגבולנו הדרומי, ומה שהתרחש שם בסבבים הקודמים, אינו נכתב על דף ריק. הפצמ"רים, והרקטות והטילים לא היו ואינם גזירת גורל. הם כולם פרי איוולתנו - איוולת "ההתנתקות".

אסור להתעייף מלהזכיר זאת: הגירוש, או בלשון מכובסת "ההתנתקות", לא היה רק מעשה ציני, אנטי־ציוני, חסר פשר ותבונה, אלא גם הגורם הישיר להידרדרות הביטחונית הקשה. מייד אחרי ההתנתקות, חמאס וארגוני הטרור השתלטו על עזה, והאיומים מדרום הוחמרו מאוד. מסבב לסבב גדל קצב השיגורים. מסבב לסבב הועשר ארסנל הנשק של האויב עשרות מונים, כמו גם יכולת הייצור העצמית שלו.

הלגיטימציה שלא ניתנה

צה"ל לא היה שם כדי למנוע את הקמת חמאסטן. ההבטחות שהושמעו לפני חורבן גוש קטיף - "אם רק יעזו לירות כדור אחד, ניכנס בהם" - התגלו כהבטחות סרק חלולות. מפגן הנסיגה ה"מפואר" התפרש כמפגן חולשה אדיר. ההתנתקות לא העניקה לישראל לגיטימציה "להיכנס בהם" - לא בינלאומית ואפילו לא פנים־ישראלית. כל תגובה נמדדה ונשקלה לא רק במדדי תועלת ונזק מבצעיים, אלא גם בכפוף ל"אורך החבל" שיש או אין לישראל.

הטענה שגם קודם לנסיגה נורו על ישראל פצמ"רים וטילים מעזה, מטעה מאוד. נתוני היסוד הרלוונטיים ביותר להפרכתה נוגעים לשלושה תאריכים: יוני 1967, אז כבש צה"ל את הרצועה במלחמת ששת הימים; מאי 1994, אז העבירה ישראל לפלשתינים 80% משטח הרצועה; ואוגוסט 2005, אז הוחרבו ונמסרו יישובי חבל קטיף לפלשתינים.

בתקופה הראשונה, לא נרשם ולו אירוע אחד של ירי תלול מסלול לעבר ישראל. בתקופה השנייה נורו כ־6,000 פצמ"רים ורקטות על יישובי גוש קטיף, ששימשו בפועל חגורת ביטחון ליישובי הדרום (על יישובי הדרום ועוטף עזה נורו באותה תקופה 600 טילים בלבד).

בתקופה השלישית, לאחר הגירוש, נורו על ישראל עד כה יותר מ־27,000 פצמ"רים, רקטות וטילים. הרקטה הראשונה נחתה באשקלון ב־2006, ב־2012 בת"א.

למנוע חמאסטן ביו"ש

חשיפת התוכנית לירי רקטות מג'נין מלמדת על אותו פוטנציאל בדיוק. סלאח ערורי, מבכירי חמאס, רוקם זה מכבר חזון להפוך גם את יו"ש לחמאסטן ולייצר מול מרכז הארץ איום רקטי דומה, והוא אף התבטא בפומבי עליו.

ערב ההתנתקות אריאל שרון לעג לכל מי שהתריע על הצפוי. השר מאיר שטרית הגדיר כמגוחכות את הטענות ש"יהיה איום על יישובים בנגב". שופטי בג"ץ (למעט אדמונד לוי ז"ל) הסתפקו אז במומחי הביטחון מטעם המדינה והניחו אוטומטית שתוכניות מסוג זה "משפרות את המצב הביטחוני".

אל תניחו לגנץ, ללפיד ולמי ששמאלה מהם, להסתפק באמירה שהעת להתנתקות ממרבית שטחי יהודה ושומרון, בתיאום או חד־צדדית, עדיין לא הגיעה וכי השעה עדיין לא בשלה לכך; תבעו מהם לגנוז כליל את התוכנית להקים מדינה פלשתינית שם; דרשו זאת באותם העוז והנחישות שהם תובעים מתומכי הרפורמה המשפטית לגנוז לחלוטין את התוכנית שלהם.