בין גאווה לפחד - יום עם תושבי הדרום: "שמחים שצה"ל והממשלה פוגעים בארגוני הטרור"

משהו משתנה בשדרות מסבב לסבב. 17 סבבים היו מאז נפל הטיל הראשון באזור. אם בתחילה התושבים התגאו וביקשו להישאר בה בזמן הלחימה כמעט בכל מחיר - היום זה כבר אחרת. שבעי טילים וטראומות יש מי שמבקשים את השפיות, ואותה ניתן למצוא במקומות אחרים.

רבים שיכולים להרשות לעצמם בוחרים עצמאית לבקר בני משפחה וחברים באזורים אחרים בארץ. אתמול פינתה עיריית שדרות 3,000 תושבים שהיו תחת אש החל משעות הצהריים. מדובר בכעשירית מהתושבים, ובהם נכים, חולים אונקולוגיים, נפגעי פעולות איבה ומשפחות המוכרות לאגף הרווחה. לא כולם עומדים בקריטריונים, והיו כבר מי שהתלוננו ברשתות החברתיות: "למה הם כן, ואני לא?". בעיריית שדרות השיבו שאותם מתלוננים לא היו רוצים להיכלל בקטגוריה הזו.

מי שנותרו בבית נאלצו לוותר על שגרת היום ונצמדו למקלטים ולממ"דים. היו גם מי ששהו מחוץ לבית ונאלצו לרוץ לממ"ד. על כביש 232, בצומת שדרות ליד מכללת ספיר, נשמעת אזעקה. ירדנו מהרכב ונכנסנו למקלט הסמוך לתחנה. אחת הנשים פנתה אלינו ואמרה בחרדה: "אני לא יודעת איך להגיע הביתה". שאלנו היכן היא מתגוררת והיא ענתה: "באשקלון". ניסינו להרגיע אותה, הכוונו אותה, ואחרי עשר דקות היא המשיכה לדרכה. ללמדכם שבזמן אזעקה גם אנשים נורמטיביים עלולים להיכנס לחרדה ולאבד את חוש הכיוון.

איפה המרחב המוגן?

כמה דקות משם, באחד השבילים של קיבוץ ניר עם, פגשנו ברכבה את חברת הקיבוץ פאני ברודסקי. המקום נראה כמעט נטוש. שאלנו למה החליטה להישאר ואם היא לא מפחדת מהטילים. "מה יש לי לעזוב?" ענתה בנונשלנטיות, "אני בדרך כלל בממ"ד - פשוט הייתי צריכה להגיע לבית מרקחת. אני פה לבד, אין לי כאן ילדים, נכדים או משפחה. לעבודה באשקלון לא נסעתי ויש לי הרבה מה לעשות בבית".

את הקיבוץ עזבו אתמול יותר מ־100 משפחות. "אני מבינה אותן", היא אומרת בכנות. "כמה זמן באמת אפשר לשבת בתוך הממ"ד עם הילדים ולא לצאת? מילא עם ילד אחד, אבל אם יש שלושה או ארבעה ילדים? אני חושבת שזה הדבר הנכון. אני עקרונית בעד פינוי. הנה, הרגע קיבלתי הודעה שמפציצים בעזה. אני מצטערת נורא על המצב, אבל אני לא פוחדת. דווקא טוב לי. יש לי את המוזיקה שלי, את הטלוויזיה שלי, את המיטה שלי ואת הממ"ד".

אבל לא כולם זוכים לפריבילגיה של המרחב המוגן. בקיבוצים וביישובים של המועצה האזורית אשכול בכל בית חמישי אין מרחב מוגן. התושבים נאלצים לעמוד תחת המשקופים או פשוט נשכבים על הרצפה. עיקר הפצועים מתוך ה־11 שהובאו למרכז הרפואי ברזילי, שמונה נפגעים, נחבלו כתוצאה מריצה לממ"ד בזמן אזעקה. שלושת האחרים היו נפגעי חרדה.

ציונות מודרנית

ובכל זאת, יש לציין כי הנזק המשמעותי היחיד עד כה במבצע "מגן וחץ", ושיישאר ככה, נגרם לגג של בית באחת השכונות הוותיקות בשדרות. הבית היה ריק מאנשים, ובכך נמנע אסון. כשהגענו למקום יצא השכן לבחון את הנזק. "אנחנו שמחים שצה"ל והממשלה נקטו יוזמה ופוגעים בארגוני הטרור", הוא אומר, "הגיע הזמן שנחזיר את ההרתעה".

אבל עד אז, יש כאלו שגם בלעדיה נשארים ונלחמים על כל פיסת אדמה מתוך אהבת הארץ. כך עשה מורן פרייבאך, חבר קיבוץ נחל עוז, שהיה בין אלה שנותרו בקיבוץ. "בבוקר היה שקט מתוח", הוא מספר. "יודעים שזה יבוא, אבל לא יודעים מתי זה יבוא. אי אפשר לעבוד בשדות וזה מאוד מקשה. לצערי זה יסב לנו נזק. בכל מקרה, אנחנו בקשר מצוין עם הצבא, הוא עוטף אותנו ומודיע לנו מה קורה. יש לנו תקשורת מעולה איתם".

פרייבאך מקווה שהמבצע הזה יביא שקט מסוים, אבל הוא לא ממש אופטימי. "פגענו אולי ביכולות של ארגון אחד, אבל מצד שני יש עוד ארגון, וזה לא פתרון - כולם מבינים זאת". ועדיין, הוא מלא גאווה שהאזור עצמו צומח ופורח על אף המתיחות. "אנחנו עושים פה לא פחות ולא יותר מציונות מודרנית של ימינו. יש לנו משמעות לחיים כאן. אנחנו משרטטים את גבולות המדינה וקובעים אותם בפועל עד המטר האחרון", הוא מסכם.