רחוב דיזנגוף שוב אירח את האימה. בשעה שהיתה אמורה להיות עמוסה במבלים שהגיעו לחגוג את "אפטר" פורים, הדם נשפך על הכביש. "שמעתי ירייה ויצאתי לחלון", סיפר אור שחם, שמתגורר מעל לזירת האירוע, בצומת שדרות בן־גוריון. "ראיתי אדם יורה במישהו משמאלו במעבר החציה, ואחר כך במישהו מימינו, וישר חשבתי שאין מצב שזה אירוע עברייני. לצערי אני כבר עשר שנים גר פה, וזה לא הפיגוע הראשון".
המקום התמלא בתוך דקות בעשרות רכבי משטרה ולוחמי יחידות מיוחדות. שוטרים רכובים על סוסים ושוטרים עם רובים שלופים רצים באמוק למקום. "ראיתי הכל בלייב", סיפר אבי אשר, מחנות המיצים הסמוכה. "שמעתי ירייה, הסתכלתי וראיתי מישהו שוכב על הכביש. מייד רצתי להתחבא בחדר מאחור. פחד אלוהים".
עדויות הבהלה היו מפוזרות בכל עבר. כוסות שבורות, צלחות שהאוכל נשאר עליהן, שולחנות הפוכים. "שמעתי רעש, ופתאום אנשים מיהרו להיכנס למטבח להסתתר", סיפר טאלב, עובד מטבח במסעדת "גוצ'ה", הסמוכה למקום הירי. "לא הבנו מה קורה. רק אחרי עשר דקות, כשיצאנו, הבחנתי שמטפלים באדם שהיה כולו מלא דם".
המרדף אחרי המחבל נמשך עשרות מטרים צפונית משם. עדי ראייה סיפרו על אזרחים חמושים שירדו מבתיהם וניהלו את המצוד, שהסתיים בסמוך. אותות הירי נראו היטב, עם סימני כדורים מהדהדים על קירות "קפה דיזנגוף". בעלי המקום נראה נרעש כשניקה את הרסיסים. "לצערי עברנו את זה כבר ארבע פעמים", סינן.
תל אביב הבליינית הסתגרה אמש בביתה, שוב הסירנות רעשו ומסוק ריחף מעל. מישהו שחצה את הרחוב שאל קצין משטרה אם זה בטוח ללכת לדירתו שנמצאת ברחוב הסמוך, והקצין לחץ את ידו ואמר שעכשיו זה בטוח.
אלה מראות שנראו לא פעם ברחוב, שבדרך כלל מאפשר בריחה ממציאות לא פשוטה. עמדתי ליד איתי זילברצויג, בעלי ביסטרו "רובע בר יין" הסמוך, בזמן שעמדו לפנות את גופת המחבל. "אני מת להוציא רישיון לנשק", אמר. "כמו שזה נראה - זו פשוט חובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו