ישראל מוכרחה להיערך לברית הרוסית-איראנית

לצד שלל ההצלחות הטקטיות הישראליות בחזית הלחימה בטרור הפלשתיני ביו"ש, ומעבר להישג שבהשבת היציבות בגבול הצפוני עם החתימה הצפויה על הסכם הגבול הימי, אנו מצויים בתוך התפתחות גיאופוליטית שהשלכותיה משמעותיות ביותר: התחרות שבין מזרח למערב לשינוי הסדר העולמי.

הברית הרוסית־איראנית, התפתחות המערכה באוקראינה והפרסום העדכני של אסטרטגיית הביטחון הלאומי האמריקנית הם שלוש התפתחויות מרכזיות. אף על פי שבמבט שטחי הן אינן קשורות זו בזו ואינן מסכנות את ישראל, בפועל הן עלולות לאתגר את הביטחון הלאומי הישראלי ויש להיערך לקראתן.

נשק ונפט מאיראן לרוסיה

ההתפתחות הראשונה היא תמיכת טהרן במוסקבה. איראן מציידת את רוסיה במערכות נשק מדויק, ועל פי הבית הלבן, מעורבת גם באופן ישיר באמצעות תקיפת אוקראינה על ידי מפעילי כלי טיס איראניים המוצבים בחצי האי קרים. בזירה הפנימית, איראן מייצאת יותר ממיליון חביות נפט ליום, דבר המספיק לקיום כלכלתה (קיום ולא שגשוג). בניגוד לרושם העז ברשתות החברתיות, המשטר מתמודד בנחישות וביעילות עם הפגנות "מחאת החיג'אב".

ההתפתחות השנייה היא המערכה באוקראינה. רוסיה מכריזה על מצב חירום במערב המדינה, מחדשת את הלחץ על קייב, אך ממשיכה להסתבך במלחמה כושלת. מוסקבה נחושה להמשיך את המערכה עד לניצחון. לפיכך, לצד גיוס מילואים מקרטע היא נאלצת להעביר כוחות ואמצעי לחימה מסוריה לחזית האוקראינית. לכאורה, התפתחות לאו דווקא שלילית, אך מייד יוסבר כיצד היא עלולה להפוך לכזו.

ההתפתחות השלישית היא מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה"ב. לפי המסמך האמריקני, סין היא המערערת הראשית של הסדר העולמי והאיום הראשון בחשיבותו על הביטחון הלאומי האמריקני; מדינות המזרח התיכון צריכות לטפל בבעיותיהן בעצמן, בעוד ארה"ב תתמוך מרחוק; ארה"ב מחויבת למנוע מצב של איראן גרעינית, אך לא תפעיל כוח צבאי להחלפת משטרים; טכנולוגיה היא משאב של הביטחון הלאומי.

התפתחויות אלו מחייבות את ישראל להתייחסות, שכן הן טומנות, מתחת לסף הרעש, משמעויות שליליות. הסיכון אינו בטווח הקצר, הוא לא מוחשי ורועש דוגמת איום הטרור ביו"ש. אולם דווקא משום שהסיכון אינו מחייב תגובה טקטית מיידית (בזה אנחנו מצטיינים), ראוי לדון בו. יש לנתח את הסיכונים האפשריים בטווח הארוך, לצד מינוף וניצול ההזדמנויות השונות.

האיום הטקטי עלול להגיע מכיוון סוריה. אמנם רוסיה לא תוותר על נוכחותה בזירה בשל המוצא לים התיכון ודריסת הרגל במזרח התיכון, אבל דילול הכוחות שם והמחויבות הגוברת לאיראן עלולים להגביר את שיתוף הפעולה בין טהרן למוסקבה על אדמת סוריה. בשונה מהעבר, הפעם רוסיה עלולה לתמוך באופן אקטיבי במאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה, או לכל הפחות לתת לה רוח גבית - למשל, באמצעות הגנה על נכסים איראניים בסוריה באופן שישבש את חופש הפעולה הישראלי, בסיוע עקיף להעברת אמל"ח מתקדם איראני לסוריה, וייתכן שאף בנקיטת תגובה שתחרוג מהגינויים המוכרים לתקיפות המיוחסות לישראל.

האיום האסטרטגי עלול להגיע מכיוון תוכנית הגרעין האיראנית. ככל שהזמן חולף, כך הסיכוי להגיע להסכם מצטמצם. מנהיג איראן מסרב לאשר את טיוטת ההסכם שהוצגה לו במתכונת הנוכחית, כל עוד המערב אינו מוותר לחלוטין על חקירת "התיקים הפתוחים" (מציאת אורניום מועשר לא מוצהר בשלושה אתרים, שהיא בבחינת הפרה של האמנה נגד הפצת נשק גרעיני). ולמרות ההקלה הכלכלית הצפויה לו מההסכם, מנהיג איראן עדיין לא מזהה בו כדאיות.

בניגוד לעבר, אז נאלץ המנהיג "לשתות את כוס התרעלה" (כלשונו), המציאות הנוכחית ממש לא מחייבת התפשרות כזו. הרי גם אם יחזור להסכם הגרעין, ברור לכל שהתמורות הכלכליות לא יביאו לשינוי משמעותי באיראן.

אין תמריץ להיכנס להסכם

הסיבה לכך כרוכה בהתפתחויות האחרונות. התמיכה המעשית של איראן במלחמה באוקראינה הביאה לגל סנקציות חדש נגדה. חוסר היציבות ברחובות איראן וארעיות הסכם הגרעין, גם אם יחודש, לא ידרבנו משקיעים מערביים להשקעה במדינה. ומנגד, איראן שורדת את הסנקציות. ועכשיו, לאור הסיוע לרוסיה היא תקבל חיזוק משמעתי של הגיבוי הרוסי־סיני, שמקנה לה רשת ביטחון כלכלית־ביטחונית מול המערב.

לנוכח התפיסה האמריקנית של איראן כבעיה מזרח־תיכונית מקומית, נוצר מצב מסוכן שבו איראן ממשיכה להאיץ את פרויקט הגרעין ללא הפרעה וללא שום מניעה לעכבו או להגבילו. מנהיג איראן עלול להגיע למסקנה כי הסנקציות לא יעילות, ופעולה צבאית אמריקנית נגד משטרו פחות סבירה בעידן הנוכחי. במצב עניינים זה, בהנחה שהמשטר לא ייפול בקרוב, אנו עלולים למצוא עצמנו במציאות של איראן גרעינית כחלק מברית מזרחית של מעצמות גרעיניות.

סיכון לסחר בטכנולוגיה

איום אסטרטגי ארוך טווח יותר, אך לא נופל בחשיבותו, נובע מהתחרות האמריקנית הגוברת בסין. העמדת נושא הסחר בטכנולוגיה ומו"פ (מחקר ופיתוח) כנושא ביטחוני רגיש מסכנת את הקטר הכלכלי המרכזי בישראל - הסחר בטכנולוגיה ובידע.

ישראל, כמדינת סטארט־אפ, עלולה להידחק להכרעה בדבר מדיניות היצוא של טכנולוגיה ומחקר למתחריה של ארה"ב. מה שנתפס כיום כמסחר וכעסקים לגיטימיים, עלול להיתפס בעתיד הקרוב כעמדה ערכית שאינה מיושבת ומוסדרת עם האינטרסים של ארה"ב.

תמורות הסדר העולמי החדש מידפקות על דלת הביטחון הלאומי הישראלי. בתחרות העולמית הנוכחית יש לישראל אינטרס מובהק בניצחון המערב. גם ישיבה על הגדר היא סוג של נקיטת עמדה, ויש לשקול אותה מחדש. הצלחת רוסיה כתוצאה מסיוע איראני תחזק את הקשר והמחויבות האיראניים־רוסיים. משמעות הצלחה זו היא חיזוק של הרפובליקה האסלאמית באופן שיאפשר לה לממש את שני יעדיה האסטרטגיים: יכולות גרעין ודומיננטיות אזורית.

הכותב הוא אלוף (מיל'), ראש אמ"ן לשעבר ובהווה מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS