אחרי הקונספציה השגויה מול כוונות חמאס, יש לבחון מחדש את כוונות נסראללה

1. "שומר החומות"

לאחר 11 ימים של התכתשות בין ישראל לחמאס, נכנסה הלילה בשעה 02:00 הפסקת האש לתוקפה. החשש מ"מטחי סיום" כבדים לעבר המרכז התבדה, בין היתר, לאור איום ישראלי מפורש כי מטחים מסוג זה יגררו תגובה אווירית קשה הכוללת תקיפה סימולטנית של עשרות מטרות בעזה.

באופן לא מפתיע, עד הרגע האחרון, הדיווחים על הפסקת האש יצאו מהצד הפלשתיני והמצרי בלבד, וישראל שתקה. רק מעט לאחר השעה 22:30 אתמול, פרסמה דוברות ראש הממשלה כי הקבינט "קיבל פה אחד את המלצת כל גורמי הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד וראש המל"ל, לקבל את היוזמה המצרית להפסקת אש דו-צדדית ללא כל תנאי".

בהודעתו על הפסקת אש, נתלה הדרג המדיני בהמלצות מקצועיות, כביכול, של הדרג הצבאי, וזאת למרות שהתוויית המדיניות היא פררוגטיבה של הדרג המדיני, ולא של הצבאי. לדרג המדיני היה נוח מאוד להיתלות בדרג הצבאי לאחר שבימים האחרונים של המבצע הן הדרג המדיני והן הדרג הצבאי לא רצו לקחת אחריות על סיומו של מבצע "שומר החומות" שכן לישראל אין באמתחתה "תמונת ניצחון" משכנעת, מלבד הפגיעה במטרו של חמאס (שגם עליה נמתחה ביקורת) ונזק מצטבר לארגוני הטרור ברצועה.

ארבע שיחות מנשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, כשבאחרונה שבהן דרש הנשיא האמריקני מנתניהו להפסיק את המבצע לאלתר, לא הותירו לראש ממשלת ישראל ברירה אלא לסיים את המבצע, גם אם למראית עין, אמר נתניהו כי הוא נחוש להמשיך במבצע.  

בתום 11 ימי הלחימה, נדמה כי מבצע "שומר החומות" השיג לא יותר מתיקו מול חמאס, וזאת למרות שמאז כניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, הצבא עסק לא מעט בשאלת הניצחון. מדובר בשאלה מורכבת למדי בעידן של מלחמות א-סימטריות, אך בצה"ל מגדירים בשנים האחרונות 'ניצחון' כעמידה ביעדים שהציב הדרג המדיני.

במקרה הנוכחי, המטרה שהגדיר הדרג המדיני לצה"ל הייתה חיזוק ההרתעה מול עזה וגביית מחיר כבד מחמאס, אך כבר כעת ניתן לומר שהניצחון ממש אינו ברור, וייבחן לאורך זמן. יהיה זה נדוש לומר כי המבחן יהיה הרקטה הראשונה מעזה לעבר ישראל, שכן סביר להניח שכמו בעבר, ישראל תבחר שלא להגיב בעוצמה על פצצות מרגמה קצרות טווח הנופלות בשטח פתוח בלבד. לפיכך ניתן להניח כי המבצע הנוכחי, שגרם לחלק ניכר מאזרחי ישראל להיות תחת אש במשך 11 ימים, לא הביא לשינוי יסודי של המציאות, והסבב הבא מול עזה הוא רק עניין של זמן.

כדי להצליח, אולי, להימנע מהריטואל הזה, החוזר על עצמו מידי כמה שנים, ראוי שהדרג המדיני יקיים דיון עמוק ויסודי בנוגע לעתידה של רצועת עזה, ויגבש מדיניות ברורה בנושא. גם אם הדבר לא נעשה בשל חוסר רצון או קשיים שלטוניים כאלה ואחרים, ראוי שישראל תאמץ מדיניות ביטחונית שתסכל את ניסיונות ארגוני הטרור ברצועה להתעצם מחדש.

כך, למשל, אם לידי אגף המודיעין מגיע מידע הנוגע לשיקום יכולות המחקר והפיתוח של חמאס, או שיקום מערך ייצור אמצעי הלחימה ברצועת עזה, על צה"ל לפעול מייד ולא להמתין לסבב הלחימה הבא, גם אם המשמעות היא התכתשות נוספת של כמה ימים. נוסף על כך, בדיונים על שיקום הרצועה לאחר המבצע והמשך תהליך ההסדרה בין הצדדים, ראוי שיוקם מנגנון פיקוח הדוק יותר על הכסף המועבר לרצועת עזה לטובת שיקום על מנת למנוע את זליגתו לארגוני טרור. כדאי גם שישראל תשתמש במנוף החדש שנמצא ברשותה – שיקום רצועת עזה – ותתנה אותו בהשבתן לישראל של גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, כמו גם השבתם של שני האזרחים הישראלים המוחזקים בידי חמאס. 

2. החזית הצפונית

ערב מבצע "שומר החומות" ישב קצין בכיר במטה הכללי של צה"ל עם הכתבים הצבאיים והעריך כי חמאס אינו מעוניין בהסלמה, שכן ההרתעה הישראלית חזקה, ומנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, חסיד גדול של תהליך ההסדרה עם ישראל, ומבין שמחיר ההפסד שלו בעימות גדול מהרווח. בפועל, אותו יחיא סינוואר הוא שנתן את ההוראה ביום שני ה-10 במאי לירות שבע רקטות לעבר ירושלים, מתוך הבנה כי המעשה עלול להוביל את הצדדים לעימות.

במערכת הביטחון יש קונספציה דומה גם בנוגע לחיזבאללה. נסראללה, סבורים במערכת הביטחון, מורתע מאוד מאז מלחמת לבנון השנייה, ובדיעבד אמר כי לו היה יודע כי כך תסתיים המלחמה הוא לא היה חוטף את שני חיילי המילואים. בישראל סבורים כי כמו לסינוואר, גם לנסראללה, יש הרבה יותר מה להפסיד בעימות עם ישראל, בין השאר משום שישראל איימה כי תפגע בתשתיות של מדינת לבנון.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבימים האחרונים נורו מלבנון רקטות לעבר ישראל בשלושה מקרים שונים. במקרה הראשון נפלו שלוש רקטות בים, בפעם השנייה נפלו שש רקטות בשטח לבנון לאחר שהפעילו התרעה במשגב עם, ובפעם השלישית והאחרונה נפלו שתי רקטות בים, אחת יורטה והרביעית נפלה בשטח פתוח באזור שפרעם.

מי שביצע את הירי לעבר ישראל בשלושת המקרים הללו הם ארגונים פלשתינים, מתוך מטרה לאתגר את ישראל מצפון ולהביע הזדהות עם חמאס בעזה. אבל אין ספק שחיזבאללה, גם אם לא היה שותף פעיל לירי, היה לפחות מודע לו, ולא מנע אותו. כדי לא להסלים את המצב ולפתוח חזית נוספת, הסתפקה ישראל בשניים מהמקרים בירי ארטילרי של מספר פגזים לעבר מקורות הירי.

מלבד הירי, בימים האחרונים היינו עדים להפגנות לאורך גבול לבנון, ובסוף השבוע שעבר אף לכמה נסיונות לחבל בגדר, ובמקרה אחד לפחות לניסיון פיגוע מהגבול.  באחד המקרים אף נהרג אחד מהמפגינים, שבדיעבד זוהה כאיש חיזבאללה.

לו הירי מלבנון או ניסיון הפיגוע היו, חלילה, גורמים לאבדות בנפש בצד הישראלי, ישראל לא הייתה יכולה לעבור על האירוע בשתיקה, וסביר להניח שהתגובה הישראלית הייתה חריפה יותר. במקרה כזה, ייתכן שהצדדים היו נקלעים לסדרה של תגובות אלימות, שהיו גוררים את ישראל וחיזבאללה לעימות נרחב.

באגף המודיעין מציינים כבר שנים כי תקרית טקטית בין ישראל לבין חיזבאללה עלולה להוביל את הצדדים לעימות נרחב למרות שהם אינם מעוניינים בכך. אבל לאור הערכת הכוונות השגויה לגבי  סינוואר בעזה, כדאי, אולי, שהאנשים האמונים על כך במערכת הביטחון יבדקו את הנחותיהם שוב, ויבחנו אם נסראללה באמת כל-כך מורתע מעימות, או שהוא אכן מוכן לקחת את הסיכון של הידרדרות למלחמה עם ישראל.

3. חזית ההסברה

טענות רבות נשמעו בימים האחרונים נגד ההסברה הישראלית במבצע "שומר החומות". למרות המטחים הכבדים לעורף וחוסר הבהירות בקרב האזרחים, לא נמצא מבוגר אחראי שיעמוד כל ערב מול הציבור הישראלי, ישדר רוגע וביטחון, ויסביר לציבור מה היא מטרת המבצע, מה מתרחש בשטח, ומה הכוונות להמשך. דמות כמו, למשל, משה בר סימן-טוב שניהל את משבר הקורונה מטעם משרד הבריאות בתחילת הדרך. על תפקודו של בר סימן-טוב אמנם נמתחה ביקורת קשה, אבל לפחות בחזית ההסברה הוא שימש כעוגן לציבור.

בימים הראשונים של מבצע "שומר החומות" בחר צה"ל להתנהל מול התקשורת באמצעות עדכונים דו-יומיים, בבוקר ובערב, שבמהלכם עדכן דובר צה"ל, תא"ל הדי זילברמן, בהתפתחויות במבצע, ביעדי התקיפות, ועוד. לאחר זמן קצר, הבינו בדובר צה"ל שהעדכונים הללו לא מספקים, שכן כל רקטה המשוגרת לעבר ישראל זוכה לכותרות ענק, ואילו המידע המגיע לציבור אודות התקיפות של הצבא מתעדכן פעמיים ביום בלבד.

יוזמה של כמה קצינות וקצינים צעירים הביאה לשינוי המדיניות, ודובר צה"ל החל לדווח על יעדי התקיפות בזמן אמת, או לפחות זמן קצר לאחר התרחשותן, באופן ששינה את התמונה המצטיירת באשר לפעילות צה"ל ואיפשר לציבור לקבל מידע בזמן אמת על תקיפות משמעותיות של הצבא בתוך רצועת עזה. היוזמה ברוכה, אך נדמה כי צה"ל יצטרך לחשוב על פתרונות יצירתיים נוספים, ובמסגרת התחקירים הנוקבים שיתקיימו בנושא, ראוי שייבחן גם חיבור הדוק יותר בין ההסברה לבין המודיעין.