עיניים לצפון ובידוד הג'יהאד האסלאמי: כך ישראל נערכת להמשך מבצע עלות השחר

ישראל בחרה לפתוח את מבצע "עלות השחר" ביתרון: במקום להמתין למהלך של הג'יהאד האסלאמי, תקף צה"ל ראשון והרג את המפקד הצבאי של הארגון בצפון הרצועה, תייסיר ג'עברי.
נראה שהאישור לחיסול ניתן כבר מוקדם יותר השבוע, והוא המתין להזדמנות מבצעית מתאימה.

בזמן הזה החזיק צה"ל הגנה חזקה בעוטף עזה כדי שלא לספוג נפגעים, ובמקביל צבר כוחות באזור הרצועה ופיזר את מרכיבי ההגנה – בעיקר סוללות כיפת ברזל – גם באזורים נוספים (בהם תל-אביב וירושלים), כדי להיערך לאפשרות שהחיסול יוביל להסלמה רחבה.

הבחירה בג'עברי לא היתה מקרית. הוא היה אחד הסמנים הקיצוניים ברצועה, והוביל קו מיליטנטי בדומה לקודמו בתפקיד, בהאא אבו אלעטא, שחוסל בנובמבר 2019 במבצע "חגורה שחורה". גם אז התגלגל החיסול לכמה ימי לחימה, שכללו ירי רקטות מסיבי מהרצועה – עד שהושגה הפסקת אש.

ההישג העיקרי ב"חגורה שחורה" היה השארתו של חמאס מחוץ למעגל ההסלמה, ומיקוד הפעילות בג'יהאד האסלאמי. זה גם היה היעד הנוכחי של ישראל, ולכן הפעילות אתמול התמקדה בג'יהאד האסלאמי; לאחר חיסולו של ג'עברי נפגעו גם כמה מתקנים וחוליות משגרים של הארגון, אולם צה"ל נזהר שלא לפגוע בחמאס ואף העביר לו מסרים ברורים כי אם אנשיו לא יצטרפו ללחימה, תקפיד ישראל שלא לפגוע בו גם בהמשך.

בישראל מקווים שחמאס אכן יתנזר מפעילות. בימים האחרונים הוא הקפיד להעביר מסרים שאין לו עניין בהסלמה ואף פעל בניסיון (שכשל) לרסן את הג'יהאד האסלאמי, אולם אתמול אמרו דוברי הארגון כי הוא ישתתף בתגובה על החיסול. אם כך יקרה, עשוי סבב הלחימה שהתחיל אתמול להיות ארוך ואלים עוד יותר, ולכלול גם מטרות של החמאס – ממתקני תשתית והתעצמות ועד למפקדות ולראשי הארגון.

15 החודשים שחלפו מאז מבצע "שומר החומות" היו השקטים ביותר שהיו בדרום בשנים האחרונות, אולם השבוע החולף סימן שינוי במגמה הזאת. זה החל במעצרו של באסם סעדי, מפקד הג'יהאד האיסלאמי שנתפס ביום שני בג'נין, במה שהיה שיאו של גל מעצרים שמתנהל בחודשים האחרונים בצפון השומרון.

פעילי הארגון בגדה הפעילו לחץ על המפקדה בעזה להגיב על המעצר, גם בניסיון לייצר משוואת הרתעה חדשה שתמנע מצה"ל להמשיך בפעילות בגדה. הדבר הוביל להחלטה – בפיקודו של ג'עברי – לחפש מטרה ישראלית, ולפגוע בה באמצעות טיל נ"ט בו בצליפה. זאת גם היתה הסיבה לכוננות הגבוהה ולסגר החלקי שהוטלו בימים האחרונים על גזרת העוטף, בניסיון להימנע מנפגעים.

במקביל, כאמור, החל צה"ל להיערך להתקפה. התכניות אושרו כבר ביום חמישי, ואושררו שוב אתמול בביקורו של שר הביטחון בני גנץ בפיקוד הדרום. הן כללו את מהלך הפתיחה, אבל גם את מהלכי ההמשך, שיהיו תלויים במידה רבה באופי ובהיקף התגובה של הג'יהאד האסלאמי, וכאמור גם בשאלת הצטרפותו של חמאס ללחימה.

בשלב הנוכחי ממקד צה"ל את פעילותו בחוליות המשגרים של רקטות וטילים, אבל ההמשך צפוי להיות אלים בהרבה. כדי להרתיע את גורמי הכוח ברצועה מתגובה נרחבת (או במטרה להגביל אותה), פורסמו אתמול צילומים של היערכות הכוחות בגבול הרצועה, ונמסר גם על מוכנות להרחבת המבצע – כולל גיוס מילואים. המסר לעזה ברור: ישראל לא חוששת מהסלמה, ונערכת אליה.

למנוע הישגים מיידיים

הכדור נמצא כעת במגרש העזתי. אופי התגובה שתבוא – ותבוא – יקבע את אופי התגובה הצה"לית, וחוזר חלילה. במקביל לתסריט הצפוי הזה, שצה"ל כאמור כבר נערך לו ותכניותיו אושרו, על ישראל להקפיד על עוד שבעה דברים מרכזיים:

הראשון, הוא הגנה חזקה בעוטף, שתמנע מארגוני הטרור הישגים מיידיים. אוגדת עזה הצליחה לעשות זאת ב"שומר החומות", וזאת משימתה הנוכחית גם כעת.

השני, הוא להעביר מסרים חדים וברורים לציבור שבמעגלים הרחבים יותר, כדי למנוע שאננות שעלולה להוביל לנפגעים מיותרים בעורף. גם מהציבור נדרשת משמעת שהוא לא תמיד מצטיין בה, והיא הכרחית כחלק מהמאמץ המלחמתי.

השלישי הוא מבט קבוע לגזרה הצפונית. בסוריה ובלבנון יש לא מעט פלשתינים, ולא מעט אמצעי לחימה. ב"שומר החומות" (וגם לאחריו) שוגרו רקטות מלבנון לישראל, וזה עלול לקרות שוב כעת, בוודאי על-רקע הקמת מערך מוסדר של הזרוע הצבאית של החמאס במחנות הפליטים בלבנון. ישראל צריכה להבהיר לממשלת לבנון וגם לחיזבאללה שכל פגיעה כזאת תוביל לתגובה קשה, גם אם משמעותה תהיה הסלמה רב-גזרתית.

הרביעי הוא מבט קבוע לזירה הפנימית. הערים המעורבות אמנם שקטות, אבל הסלמה ברצועה – בוודאי אם יהיו לצידה נפגעים – עלולה להצית שוב את הרחוב הישראלי. כדי למנוע זאת מתחייב שיח קבוע עם ההנהגות ברשויות המקומיות, אבל גם היערכות ביטחונית מקדימה, בעיקר של המשטרה.

החמישי הוא מערכה בינלאומית – מדינית והסברתית – שתלווה את המערכה ותעניק לישראל לגיטימציה לניהולה גם בהמשך. העולם בוודאי יתפוס את ישראל כ"מי שהתחילה", ועליה להבהיר שפעלה מתוך הגנה עצמית כנגד מי שקמו לפגוע בה. במקביל, עליה להפעיל כל צינור ודרך אפשריים – בעיקר באמצעות מצרים, ארצות-הברית וקטאר – בניסיון להשפיע על חמאס לקצר את משך ההסלמה ולהרגיע את הרוחות.

השישי הוא מתן סיוע לתושבים בעוטף – כלכלי ונפשי – כמי שנושאים בעיקר הנטל בימים האחרונים, ויישאו בו גם במהלך ימי הלחימה. זה תפקידה הראשון של הממשלה, והוא חייב להיראות וגם להיעשות כחלק מהחוסן הלאומי.

להשאיר את הפוליטיקה בצד

השביעי הוא השארת הפוליטיקה בצד. יותר מדי רפש פוליטי נשפך בימים האחרונים לרשתות הציבוריות. גם חלק מכלי התקשורת הממוסדים יותר נקטו בחוסר אחריות משווע. מכל הפוליטיקאים מצופה כעת להניח לרגע את מערכת הבחירות בצד, ולזכור שיש דברים שהם מעבר לפוליטיקה – החיים בראשם.

סנכרון של כל אלה יבטיח תוצאות טובות יותר לסבב הלחימה, שצפוי להימשך ימים אחדים לכל הפחות. אפשר לקוות שבמהלכם יהיה לצה"ל ולשב"כ גם מזל, שיאפשר פגיעה במטרות איכות בעזה וימנע פגיעה מיותרת בחפים מפשע. מבצע "עלות השחר" אמנם נכפה על ישראל – שחיפשה דרכים לשמר את הרגיעה בדרום ולא להסלים את המצב – אבל מרגע שיצא לדרך, חובה לנצל אותו לא רק לפגיעה משמעותית בארגוני הטרור, בתשתיות, בפעילים ובאמל"ח שלהם, אלא גם כדי לחזק שוב את ההרתעה, ולהבטיח שקט לזמן ממושך לתושבי הדרום.