סוף השבוע הסוער שעברנו מלמד שאף על פי שחודש הרמדאן מאחורינו, השטח עדיין נפיץ מתמיד. יידרשו מאמצים רבים ושכל ישר כדי לחצות בשלום את שני מועדי האזכור הקרובים: יום ה"נכבה" שחל היום (ראשון), ויום ירושלים שיצוין בעוד שבועיים. לא מעט גורמים יתייצבו מנגד בניסיון לטרפד חזרה לשפיות. בראשם, כתמיד, גורמי הטרור, שמרכזים מאמץ מיוחד בניסיון לשמר את האווירה האלימה של השבועות האחרונים. עדות לכך ניתנה במהלך מבצע המעצרים שבו נהרג שלשום לוחם הימ"מ, רס"ב נעם רז ז"ל. לוחמים שהשתתפו בקרב בג'נין העידו כי הם אינם זוכרים היקף כזה של ירי ואלימות - עדות לא רק לכמות האדירה של אמל"ח שיש בשטח, אלא גם לנכונות להשתמש בו.
מפקד חטיבת מנשה לאחר הפעילות בג'נין: "נמשיך לפעול בנחישות אל מול המחבלים" // צילום: דובר צה"ל
זה מחייב את ישראל לשאול את עצמה, שוב, אם לא נכון לשנות מדיניות מול גזרת ג'נין, ולעבור ממבצעי פינצטה קטנים ומבוססי מודיעין למבצע נרחב ומבוסס מסה. במהלך הרמדאן נמנעה ישראל מלעשות זאת, מחשש שג'נין תידלק ותצית בעקבותיה את הגדה ואת הזירה כולה; גם כעת, מעדיפה מערכת הביטחון לפעול סלקטיבית, כשנדרש, כדי להימנע מתבערה, אבל ייתכן שחמושי ג'נין לא יותירו לה ברירה.
להפיק את הלקחים לאירועי העתיד
מותו של רז בקרב הוא התשובה הטובה ביותר שיכולה ישראל לתת לכל מי שטוען כי הרגה במתכוון את עיתונאית אל־ג'זירה, שירין אבו עאקלה. פעילות מבצעית היא עניין מסוכן למי שמשתתף בה, ולמי שנוכח בזירה. צה"ל לוקח סיכונים אדירים לכוחותיו כדי להימנע ככל הניתן מפגיעה בחפים מפשע, ולעיתים משלם על כך בחיי לוחמים. זה מעיד על מוסריות גבוהה, אבל יש בכך גם ערך מבצעי־מודיעיני: מחבל שנתפס חי - כפי שקרה שלשום בג'נין - הוא מקור מצוין למידע על אמל"ח, פיגועים ומחבלים נוספים; זה מידע שלרוב לא ניתן להשיגו בדרך אחרת, ובאמצעותו אפשר לסכל את הפיגועים הבאים.
צה"ל נהג נכון כאשר פרסם שלשום את תחקיר הביניים שערך בפרשת מותה של אבו עאקלה, והבהיר כי לא ניתן לקבוע בשלב הזה מי גרם למותה. בהיעדר שיתוף פעולה פלשתיני, ספק אם ניתן יהיה להגיע לשורה תחתונה חד־משמעית בפרשה. ממילא נראה ששום דבר לא ישכנע את המשוכנעים: העולם כבר הזדרז לגנות את ישראל מבלי שטרח לאזן זאת במילת אמפתיה לקורבנות הטרור הפלשתיני - העילה המקורית שבשמה צה"ל פועל ללא הרף בג'נין.
כתמיד, טבעם של סיפורים כאלה לגווע. דעת הקהל העולמית עסוקה בשלה וממשיכה הלאה, ודאי כשבאוקראינה ממשיכה להשתולל מלחמה אינטנסיבית פי כמה. לכן, חבל שישראל התעקשה לתת לפרשת מותה של אבו עאקלה עוד רגעים מיותרים של חשיפה, עם הטיפול הלא מוצלח של המשטרה בהלווייתה. גם אם משפחתה של אבו־עאקלה לא עמדה בסיכומים המוקדמים, צריך היה לצפות לקצת יותר יכולת הבלגה מהשוטרים שליוו את מסע ההלוויה, ובוודאי להתרגש פחות מדגלי פלשתין שהונפו בה.
האחריות מחייבת: לפעול להרגעת המצב
טוב עשו השר לביטחון הפנים ומפכ"ל המשטרה שהורו על חקירת האירוע. דומה שחסרו בו הכנה מספקת והנחיות ברורות, אבל מטרידה העובדה שזאת הפעם השנייה שזה קורה למשטרה בתוך זמן קצר, ובשני מחוזות שונים. גם בפיגוע בדיזנגוף כשלה המשטרה בניהול האירוע, בבידוד הזירה ובטיפול בתקשורת. טוב תעשה ועדת החקירה אם לא תסתפק רק בניתוח התנהלות השוטרים בהלוויה עצמה, אלא גם בהפקת לקחים ומסקנות שיאפשרו טיפול מוצלח יותר באירועים דומים בעתיד.
לצד הטיפול הפנימי במשטרה, מתחייב גם לתת את הדעת על התנהלותם של נבחרי ציבור שאיבדו דרך וכיוון. בכנסת ישראל מכהנים כיום כמה וכמה חברים שמסתמנים כסכנה לדמוקרטיה. הם מצויים משמאל ומימין, ומנצלים את חסינותם לא כדי לאתגר את המדינה, אלא כדי לפגוע בה. ח"כ עופר כסיף הוא הדוגמה האחרונה לכך; אם לא יינקטו כלפיו צעדים - לרבות העמדה לדין על תקיפת שוטר - תעודד המדינה במשתמע את נבחר הציבור הבא להקצין עוד יותר את פעולותיו.
מהלכים כאלה, שהם בבחינת דמוקרטיה מתגוננת, חיוניים בנפיצות של התקופה הזו, כשברקע גורמים שמבקשים לנצל את המצב לצרכים פוליטיים. מכל מי ששכל ישר בראשו מצופה להתעלות מעל לכל אלה, ולפעול להרגעת המצב; אחרת, עלולה ישראל לגלוש במהירות להסלמה מול אויבים מבחוץ, וגרוע מכך - מול יריבים מבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו