איים על השופטת חיות, הורשע באיומים - וזוכה בערעור

תושב אזור השרון הורשע באיומים על נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר השופטת אסתר חיות, ונידון לשישה חודשי עבודות שירות. הוא לא ויתר, ועמד על כך שדבריו היו בגדר הבעת עמדה פוליטית בלבד. ביהמ"ש המחוזי זיכה אותו, וקבע כי תוכן הטקסט ששלח אינו חד־משמעי.

על פי כתב האישום, הנאשם שלח מייל לביהמ"ש העליון ובו כתב: "אהלן בג"ץ, זמנכם אוזל. כל חייל שנהרג רק גורם לארגון האוטו־אנטישמי הזה שנקרא 'בג"ץ' להתפורר - הסוף של אסתר חיות, והסוף של עוד כלבים כמוכם. בהצלחה במעט הזמן שנשאר לכם, מר ג'וני".

למחרת אחד מהמאבטחים בביהמ"ש התוודע למייל, והגיש תלונה במשטרה. בכתב האישום שהוגש לימים נטען כי במעשים המתוארים, האזרח איים בפגיעה שלא כדין בנשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות, ועשה זאת בכוונה להפחיד או להקניט.

באת כוחו של הנאשם, עו"ד יפעת דאי, שייצגה אותו מטעם הסנגוריה הציבורית, הצהירה בבית המשפט כי מרשה מודה בשליחת המייל, אך טוען כי לא היתה לו כל כוונה מאיימת, ושכוונתו היא פוליטית בלבד, בעקבות החלטתו של בג"ץ למנוע הריסת בית של מחבל.

למרות דברים אלה, בימ"ש השלום החליט להרשיע את שולח המייל בעבירה של איומים, וציין בנוגע ליסוד העובדתי של העבירה כי אין מחלוקת על כך שהנאשם הוא זה שכתב ושלח את המייל לביהמ"ש העליון, וכי המייל התקבל והובא לידיעתו של אחד ממאבטחי ביהמ"ש העליון, שפעל להגשת תלונה במשטרה.

בית המשפט ציין עוד כי אין מחלוקת באשר לתוכן המייל. השופט קבע שהדברים הופנו לנשיאת בית המשפט, דחה את הטענה שלפיה הם הופנו לבג"ץ כמוסד, וגזר על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות וקנס של 3,000 שקלים.

עו"ד דאי החליטה לא לוותר, והגישה ערעור על ההרשעה ועל העונש שנגזר על מרשה. היא ציינה כי הכרעת הדין התבססה על פרשנות שגויה של המייל של מרשה, ושתוכן המייל מתאים לגרסת הנאשם, שלפיה כוונתו היתה להביע עמדה פוליטית ולא לאיים.

מנגד, נציגת המדינה טענה כי אמנם כתב האישום לא מגדיר מהי הפגיעה שנכללה באיום כלפי חיות - אך גם ללא הגדרת הפגיעה במושא האיום בכתב האישום תוכן הדברים ברור, ומשמעותו היא איום לפגיעה בחייה של חיות.

הרכב השופטים של ביהמ"ש המחוזי, בראשות השופט אליהו ביתן, קיבל את הערעור והחליט לזכות את הנאשם מעבירת האיומים. השופט ביתן ציין בפסק הדין: "לא כל אמירה קשה שיש בכוחה להטריד אדם או להפריע לשלוות נפשו עונה בהכרח על הגדרתה של עבירת האיומים, ויש להבחין בין התבטאות מותרת, גם אם היא מעוררת פחד וגם אם היא לא 'ראויה', לבין התבטאות אסורה, המגבשת את היסוד העובדתי של עבירת האיומים".

השופט יובל ליבדרו, שהצטרף אף הוא לדעת השופט ביתן, ציין שהאלימות, ובפרט זו המילולית, המופנית כלפי שופטים ומערכת המשפט היא לא תופעה חדשה, ומלווה אותנו עוד מימים ימימה, אף שנראה כי בשנים האחרונות היא הלכה וגברה.

השופט הוסיף: "עם זאת, האלימות המילולית לא תמיד חוצה את הרף הפלילי לפי אמות המידה המקצועיות המחייבות אותנו. לצד ההגנה על חופש הביטוי, הפועל כמסננת נורמטיבית ראשונה של ביטויים 'גבוליים' (מבחינת מובהקות האיום שבהם), אמת המידה המקצועית העיקרית המשמשת את בית המשפט ה'פלילי', גם בגזרה זו של עבירות, היא בחינת קיומו של ספק סביר".