לא כל הנוצץ זהב: חברת יהלומים אמריקנית תיאלץ לשלם כ־19 מיליון שקלים לשתי חברות ישראליות בעקבות מאבק משפטי ממושך. זאת, לאחר שהחברות הישראליות טענו כי היהלומים המלאכותיים שסיפקה להם החברה האמריקנית היו באיכות נמוכה, ודרשו את החזר המקדמות ששילמו לצד פיצוי.
החברות הישראליות "א.י אורות נכסים בע"מ" ו"אומגה אקו דיאמונדס בע"מ", העוסקות בשיווק יהלומים, והחברה האמריקנית לאספקת יהלומים סינתטיים, התקשרו בהסכם ארוך־טווח שבמסגרתו העבירו החברות הישראליות לחברה האמריקנית כ־2.5 מיליון דולר כתשלום מקדמה. לטענת החברות הישראליות, משלוחי היהלומים שהחלו לקבל נפלו באיכותם בצורה משמעותית ממשלוחים קודמים, ולמעשה היהלומים שהועברו לידיהן היו פגומים.
לאחר שבקשה להליך גישור לא נענתה מצד החברה הנתבעת, החברות הישראליות, באמצעות עוה"ד אביחי יהוסף ואוריה לוז, הגישו תביעה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב. בתביעה ביקשו שיושבו להן כספי המקדמה, וכן פיצויים הולמים על נזקיהן בסך של 15 מיליון שקלים. החברה האמריקנית לא הגישה כתב הגנה, ועו"ד יהוסף הגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, המבוססת על טענות התביעה.
לפני כשנתיים, השופטת טל לוי־מיכאלי קבעה את הדרכים שבהן תימסר התביעה לחברה הזרה. אך אף שהתבצעה מסירה כדין לנציגיה של החברה האמריקנית, זו נמנעה מהגשת כתב הגנה במועד. כעבור כחמישה חודשים קיבל הרשם, ד״ר יעקב שקד, את בקשת באי כוח התובעות, והוציא נגד החברה האמריקנית פסק דין בהעדר הגנה.
בשלב זה הגישה החברה האמריקנית בקשה לביטול פסק הדין, משום שבהסכם נכתב במפורש שכל מחלוקת בין הצדדים תוכרע באמצעות גישור, ומשום שלטענתה לבית המשפט בישראל אין סמכות להכריע בסכסוך. במסגרת בקשתה לביטולו של פסק הדין, החברה האמריקנית הגישה כתב הגנה מנומק, אף על פי שהדבר נוגד את סדר הדין האזרחי החדש - מהלך שספג ביקורת חריפה.
ד"ר שקד, שדן בבקשה לביטול פסק הדין, הורה לצדדים לנהל הליך גישור, אך ההליך לא הבשיל להסכמות. לאחר התפוצצות הליך הגישור, ד"ר שקד דן בבקשתה של החברה האמריקנית לביטול פסק הדין, שבו הוא העביר ביקורת על התנהלות החברה האמריקנית ובאי כוחה. לבסוף הוא קיבל את בקשתה לביטול פסק הדין, בתנאי שהחברה האמריקנית תפקיד לקופת בית המשפט 3 מיליון שקלים בתוך 30 יום ממתן ההחלטה, ואז ישוב בית המשפט וידון בתביעה לעומקה.
בפסק דינו ציין ד"ר שקד כי החברה האמריקנית "הקלה ראש בהליך ואף זלזלה בו", גם אם אין מדובר ב"זלזול בוטה", וכי "הבעיה העיקרית בבקשה נוגעת לסיכויי ההגנה". כמו כן, הוא ציין כי טענות הבקשה לא נתמכו בתצהיר, אלא במסמך בלתי מאומת, שגם "לא מזכיר במילה את סיכויי ההגנה לגוף העניין, כלומר התייחסות לטיבם של היהלומים".
לדבריו, הוא גם התחשב בעובדה שהנתבעת "מחזיקה בידיה 2.5 מיליון דולר, שהועברו לה... כמקדמה על חשבון עמלת אספקה... במשך יותר משלוש שנים, מבלי שסיפקה כמעט כל תמורה - למעט כמה משלוחים שעמלתם מצומצמת ביחס לסכום המקדמה".
בחברה הנתבעת הגישו שוב ערעור, וכן בקשה לעיכוב ביצוע, והשופטת תמר אברהמי קבעה כי דין הערעור להידחות. במסגרת החלטתה ציינה השופטת אברהמי, בין השאר, כי אין מחלוקת לגבי סמכותו של בית המשפט להציב תנאים לביטול פסק דין, וגם כי הסכום שקבע להפקדה אינו סכום גבוה ביחס לפסיקות דומות.
עוה"ד יהוסף ולוז, שייצגו את החברות הישראליות, מסרו בתגובה: "חרף הארכה שניתנה לה, החברה האמריקנית בחרה לא להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט במועד, ופסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד הפך לחלוט. כעת הוא נמצא בשלבי אכיפה במדינת קליפורניה בארה"ב, מקום מושבה של החברה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו