הילל את מרצחי החמאס וכשנעצר טען כי אינו מהווה סכנה לציבור

גם עבירות במרחב הווירטואלי מספיקות בימים אלה להארכת מעצר עד תום ההליכים. למרות אזהרות של בני משפחתו כי ייעצר, החל מ 7 באוקטובר תושב הצפון בן 43 פרסם פוסטים המהללים את הזוועות שביצעו אנשי חמאס. לאחר כתב אישום שהוגש נגדו בגין הסתה לטרור הוא ביקש להשתחרר - אך מעצרו הוארך עד לתום ההליכים.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של הסתה לטרור וגילוי הזדהות עם ארגון טרור. זאת לאחר שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו שבעה פרסומים לאורך כמה ימים, החל מיום פרוץ המל חמה. הפוסטים היללו את מעשי הזוועות וההרג שביצעו מחבלי חמאס, ואף עודדו למעשים נוספים בעתיד.

הפרסומים כללו תכנים בוטים, אלימים וקשים, שאחד מהם אף כרוך בביזוי הקורבנות. אחד מהפרסומים כולל שי תוף של נאום בן 20 דקות של אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס, ובחלק מהפרסומים יש קריאה מפורשת "להיות איתנו צעד אחר צעד בנקמה", וקריאה "להתקומם בכל החזיתות והר חובות, להיכנס למערכה ולהצית את האדמה תחת רגלי האויב".

בית משפט השלום דחה את בקשת הסנגורים להסתפק בחלופת מעצר, בטענה, בין השאר, כי לא נשקפת מסוכנות מהנאשם, וכי חלק מהפרסומים לא מגלמים עבירה.

בהחלטת בית המשפט צוין כי אין מקום לחלופת מעצר, מאחר שמי שתומך במעשי הזוועה והרצח שבוצעו ומעודד את האידיאולוגיה של המרצחים, מלמד על עצמו כי הוא לא שונה מהם, וכי המסוכנות הנובעת ממנו לא ניתנת לדיון אלא מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים.

הסנגורים לא ויתרו והגישו לבית המשפט המחוזי ערר על ההחלטה, וטענו בעניין המסוכנות כי שיתוף הפרסומים לא מבסס קביעה בדבר מסוכנות ברף המצדיק מעצר עד תום ההליכים, שכן העורר לא כתב את התכנים ולא יצר אותם.

עוד נטען כי השתהות המשיבה ממועד הפרסומים ועד למעצר, משך מספר ימים לא מבוטל, היא אינדיקציה לכך שהמסוכנות אינה ברף גבוה. טענה נוספת היתה כי העבירות הנטענות בוצעו במרחב הווירטואלי, ולכן לא ברור כיצד הגבלת חופש תנועתו של הנאשם באמצעות מעצר תמנע את מסוכנותו.

מנגד, המדינה טענה כי מהתכתבויותיו של הנאשם שנתגלו עולה כי הוא מתבטא נגד ישראל ונגד יהודים בתקופת המלחמה, וכי אף ניתן לראות שקרובי משפחתו הזהירו אותו מפני פרסומים שעלולים להוביל למעצרו, ולמרות האמור - הוא ביצע אותם. עוד נטען כי המעשים המיוחסים לו מלמדים על מסוכנות ברף גבוה בכלל, ובתקופה הזו בפרט.

השופטים, שדחו את הבקשה לשחרור, קבעו כי לעת הזו אין מקום להסתפק בחלופת המעצר שהציע הנאשם, בפיקוח בני משפחתו. זאת לנוכח חומרת המעשים והעובדה שהנאשם לא חדל מהפרסומים אף שקיבל התרעות מחלק מבני המשפחה, וכן בשל המסוכנות הרבה של העבירות בימים אלו, כשכל ניצוץ עלול אכן להצית את האדמה ולגרום לאחרים לפעול.