המשטרה העמידה אזרח לדין פעמיים בגין אותו המקרה

המשטרה הגישה שני כתבי אישום נגד אדם ביחס לאותו המעשה. לפי כתב האישום, הנאשם תקף אישה שעימה היה במערכת יחסים, לאחר שדרשה שישיב לה את הכסף שהלוותה לו.

המתלוננת עסקה בין היתר בממכר אביזרים לאירועים, ונרקמה בינה לבין הנאשם מערכת יחסים זוגית, שהתחילה במפגש עסקי בין השניים בדירתה וזאת לצורך רכישת אביזרים. במהלך התקופה הנאשם לקח מהמתלוננת אביזרים רבים, ולווה ממנה כמה אלפי שקלים.

לאחר שמערכת היחסים עלתה על שרטון והמתלוננת דרשה מהנאשם שישיב לה את החוב, היא הגיעה לדירתו, שם הודיעה לו כי אין בכוונתה לעזוב את ביתו מבלי לקבל לידיה את החוב. הנאשם ציווה עליה להסתלק מהמקום, ולאחר שראה כי המתלוננת מסרבת לעזוב - הוא נכנס לביתו והוציא עבורה רמקול וכובע שהיו שייכים לה. המתלוננת השיבה כי היא רוצה גם את כספה ובתוך כך נכנסה לביתו של הנאשם, והודיעה לו כי אין בכוונתה לעזוב עד שתקבל את כספה לידיה.

אז, לטענת התביעה המשטרתית, הוא דחף אותה והיא נפלה ונפגעה בראשה, ולאחר מכן היא ברחה לחדר הארונות וסגרה את הדלת. הנאשם הוציא 1,000 שקלים ומסר לה, אך לא הסתפק בכך, ולטענת התביעה הוא דחף אותה שוב. בגין המעשים הוגש נגדו כתב אישום על איומים, ולאחר שהורשע על פי הודאתו הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין תקיפה.

כבר הועמד לדין

באמצעות עו"ד אתי גוהר, שייצגה את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, הוא טען כי מכיוון שכבר הוגש נגדו כתב אישום בנושא, והראיות בהליך זה זהות לחומר הראיות בתיק האיומים - יש לזכותו.

"מה שהזוי הוא שהיא (המתלוננת, א"כ) הגיעה למשטרה כדי להגיש תלונה בגין תקיפה - וכבר הוגש כתב אישום בגין עבירת איומים", אמרה עו"ד גוהר. בתגובה התביעה הודתה, גם אם לא באופן מלא, שאכן חומר הראיות שבבסיס שני ההליכים הוא זהה, אך לטענת התביעה, כחודש לפני שמיעת הראיות בתיק האיומים, במהלך שיחה עם המתלוננת נודע כי קיים חומר ראיות נוסף, ונוכח חומר ראיות זה הוחלט לייחס לנאשם גם עבירת תקיפה.

השופט אלעזר ביאלין, שקיבל את טענות הסנגורית, הורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק, לאחר שקבע כי גם הראיות בתיק הן חלשות מאחר שמדובר בגרסה מול גרסה, וכי גרסת המתלוננת אינה חפה מקשיים. בין השאר בגלל מחדלי חקירה, כמו העובדה שלא שוטר תיעד את סימני החבלה אלא המתלוננת עצמה, וכן אי־גביית הודאות מחברו ומבני משפחתו של הנאשם שהיו עדים לאירוע.

"לא סביר"

השופט ביאלין גם ציין כי עיקר הטעם לזיכוי הנאשם נטוע בטענות של הגנה מן הצדק וסיכון כפול, בטענה שהנאשם כבר נשפט על מעשיו בעבר. "התביעה טענה כי במועד הגשת כתב האישום המקורי בעבירה של איומים, לא היו בפניה מכלול הראיות המבססות את עבירת התקיפה. טענה זו לא אוכל לקבל... משום העובדה שהסברי התביעה מפותלים, לוקים בחוסר מקצועיות ואינם סבירים בעיניי", סיכם השופט ביאלין.