ניהלו את המשמרות והקופה: גזר דין מקל לשתי נשים שסייעו בניהול בית בושת

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר את דינן של נטלי אתאל ושי לי אלחרר ששימשו "נשות קש" וסייעו בניהול בית בושת ברחוב הירקון בתל אביב. השופט יוסי טופף העדיף את שיקומן של הנשים על פני ענישה קשה וקבע להן עבודות שירות לצד קנס. 

על נטלי אתאל נגזרו שבעה וחצי חודשי עבודות שירות ו-6,000 שקלים קנס, ועל שי לי אלחרר תשעה חודשי עבודות שירות ו-9,000 שקלים קנס.

בית הבושת פעל בכל ימות השבוע, בשתי משמרות יומיות: משמרת "בוקר" מהשעה 10:00 ועד לשעה 18:00 , ומשמרת "ערב" מהשעה 18:00 ועד לשעה 4:00. בכל משמרת הועסקו בזנות 3 נשים, נוסף ל"פקידה" אחת שעבדה בכל משמרת.

במהלך כל משמרת, כל אחת מהנשים קיבלה 3 לקוחות, מהם גבו דמי אתנן בסך 250 שקלים עבור מתן שירותי מין. דמי האתנן נחלקו כך שכל אישה העבירה לפקידה האחראית, עבור קופת בית הבושת, סכום של 120 שקלים לכל מעשה זנות ואת היתרה שמרה לעצמה.

פקידות ומגייסות

הנאשמות נטלי אתאל ושי-לי, אלחרר שימשו כ"פקידות", כל אחת בתקופה הרלוונטית לה, וסייעו לחשוד המרכזי בניהול בית הבושת. הנאשמות סייעו בסידור משמרות, ניהלו באופן שוטף את בית הבושת, גייסו נשים לעבודה בבית הבושת, ערכו רישום של הכניסות והיציאות של לקוחות, ענו לטלפונים והכווינו לקוחות לבית הבושת.

כספי האתנן מקופת בית העסק נאספו באופן יומיומי על ידיהן, בהתאם לתקופות, והועברו לחשוד המרכזי. הנאשמות, בהתאם לתקופות, קיבלו חלק מהאתנן של בית הבושת בסכומים שונים שאינם ידועים במדויק, ומחייתן באותה העת הייתה מכספים אלו.

בכתב האישום צוין כי הנאשמות התפרנסו מרווחי הזנות, החזיקו וניהלו מקום לשם עיסוק בזנות, קיבלו במרמה תעודות עוסק מורשה, והכל בוצע בצוותא עם החשוד המרכזי. בשל כך, יוחסו לנאשמות העבירות של סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות בצוותא, קבלת דבר במרמה וכן עבירות מס כחצי מיליון שקלים (אתאל) ולמעלה משני מיליון שקלים (אלחרר).

חרטה מלאה ושיקום

סניגורה של נטלי אתאל, עורך הדין בועז קניג טען כי יש להתחשב במרשתו מאחר והיא קיבלה אחריות מלאה לביצוע העבירות בגינן הועמדה לדין במסגרת אותו הליך, וביטאה חרטה על מעשיה. היא גם הביעה עניין בטיפול ואף פנתה ביוזמתה לגורמי הטיפול במסגרת פרויקט "סלעית", אשר הוקם במטרה לסייע לנשים שנסיבות חייהן הובילו אותן למעגל הזנות ותעשיית המין.

גם סניגורה של אלחרר, עו"ד מור עטיה טען כי ישנן מספר נסיבות רלוונטיות שיש בהן כדי להפחית מעונשה ובהן חלקה היחסי של מרשתו והתכנון שקדם לביצוע העבירות, שכן מדובר במי שסייעה לאחר, כאשר הוא בעל התפקיד הדומיננטי, העיקרי והמרכזי בניהול. כמו כן, גם היא התרגשה מההזדמנות שניתנה לה להשתקם ומסרה שהיא לא רוצה לאכזב את בית המשפט שנתן לה הזדמנות.

הזדמנות שלא תחזור שוב

שופט המחוזי יוסי טופף, שקיבל את דברי הסניגורים אמנן ציין בגזר הדין כי העבירות בגינן הורשעה כל אחת מהנאשמות, על פי הודאתן הן קשות, חמורות ומצדיקות הטלת ענישה מוחשית, הכוללת רכיב ממשי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אולם: "עם זאת, לאחר שקלא -וטריא ביני לבין עצמי, נחה דעתי כי כנגד חומרת המעשים והעבירות שביצעו הנאשמות, כמו גם הצורך בקביעת ענישה מוחשית ומרתיעה, המשקפת את הגמול הנדרש והסלידה ממעשיהן, הרי שלפנינו מקרה חריג, המשלב נסיבות אישיות קונקרטיות, המצדיק את המסקנה כי על שיקולי ההרתעה והגמול, להידחות מפני שיקולים אחרים, ובראשן שיקולי השיקום של הנאשמות".

עוד הוסיף השופט, "כולי תקוה אפוא כי הנאשמות תיקחנה בשתי ידיים, בלב שלם ובנפש חפצה, את ההזדמנות אשר ניתנה להן לשקם את דרכיהן. אולם, אם חלילה מי מהנאשמות תחזור לבצע מעשי עבירה, ידיהם של אוכפי החוק לא תהיינה קלות עמה, וזאת מכיוון שהזדמנות שכזו, ככל הנראה, לא תחזור על עצמה".