בית משפט השלום בתל אביב זיכה בעלת כלב באשמת שחרור כלב ללא מחסום וקטיעת אצבעו של בעל כלב אחר, לאחר שסירבה להודות בפרטי כתב האישום. מנגד, שותפתה לדירה, הבעלים המשותפת של הכלב, הודתה וחתמה על הסדר מותנה.
לפי כתב האישום, הנאשמת ושותפתה החזיקו ברשותן כלב מסוג פיטבול, והמתלונן הוא הבעלים של כלב אחר. יחד עם גיסתו של המתלונן, שברשותה שני כלבים נוספים, הגיעו הארבעה לבית ספר שסמוך למקום מגוריהם ושחררו את הכלבים מרצועותיהם באזור מגודר.
הנאשמות היו מחויבות מבחינה חוקית לחסום את פיו של הכלב. כמו כן, הואיל ומבחינה פורמלית לא מדובר בגינת כלבים, השחרור מהרצועות מנוגד לחוק.
בשלב מסוים הפיטבול וכלבו של המתלונן החלו לריב, והנוכחים ניסו להפריד ביניהם. לפתע המתלונן ננשך ואגודלו נקטע. לטענת המתלונן וגיסתו, הפיטבול, שלא היה על פיו מחסום, נשך אותו וקטע את אצבעו. הנאשמות טוענות שכלבן כן היה עם מחסום, ומשום כך המתלונן קרוב לוודאי ננשך בידי כלבו שלו "בסערת הקרב".
כשבוע לאחר האירוע אמרה הנאשמת בחקירתה במשטרה כי בבית הספר שבו אירע המקרה יש מצלמות אבטחה, אך המשטרה לא תפסה סרטוני אבטחה כלשהם. כאמור, התיק נגד השותפה נסגר בהסדר מותנה לאחר שהיא הודתה בביצוע העבירה - אי־נקיטת אמצעי זהירות בחיה - כיוון שכלבה היה ללא רצועה כפי שנדרש בחוק.
השופט איתי הרמלין ביקש מהתביעה לשקול להציע הסדר זהה גם לנאשמת מטעמי שוויון, אך התביעה סירבה והודיעה כי לא ניתן להחתים אותה על הסדר מותנה הנוגע לכתב אישום שלא מצוינות בו עובדות. וממילא הנאשמת, שחששה שהמתלונן יגיש נגדה תביעה אזרחית, סירבה לחתום על הסכם כזה והמשפט נוהל.
בסופו של דבר, כאמור, השופט הרמלין זיכה אותה. לדבריו, לא ניתן לקבוע מי מהכלבים הוא שנשך את המתלונן, והרשעתה של הנאשמת בהליך פלילי על כך שהכלב היה ללא רצועה תהיה בגדר אכיפה מפלה, שעומדת בסתירה מהותית לצדק ולהגינות.
לדבריו, מכיוון שלא הוכח במידה הנדרשת שכלבה הוא שקטע את אצבעו של המתלונן, ויש ספק סביר שהמתלונן ננשך בידי כלבו שלו, "אין מקום להטיל אחריות פלילית על הנאשמת, אם היה כלבה עם מחסום ואם לאו". עוד הוסיף: "ודאי שאין מקום להרשיע את הנאשמת על כך שהכלב היה ללא רצועה, כשכל הנוכחים במקום שחררו את כלביהם ובכך הפרו את החוק בדיוק כמוה".
