פרוטקשן ללא הגנה: מצפון ועד דרום - הפשיעה המאורגנת עולה מדרגה נוספת

בזמן שכולם עסקו ברפורמה המשפטית ובהשלכותיה, שלל פרשנים ופוליטיקאים מילאו את האולפנים השונים ודיברו על חשיבות הדמוקרטיה, הקדמה והמשילות. בזמן שהם התראיינו והבטיחו הבטחות, המשיכה המציאות בשטח מבחינת התושבים, הן בדרום והן בצפון, להיות קשה ואלימה, כזו שגובה קורבנות רבים ומעוררת אימה ופחד.

בנגב, מתחת לרדאר, במרחק של קצת יותר משעה ממרכז הארץ, נוצרה תחושה של ימי הביניים. תקופה עתיקה שבה רק הכוח, האלימות והאנרכיה קבעו את סדר היום.

למרות המאמץ המשטרתי העצום, נדמה שהיקף הפשיעה שממנה סובלים כלל אזרחי הנגב, יהודים וערבים כאחד, רק הולך וצובר תאוצה. נוצרת התחושה שהבדואים, שמבחינה מספרית מהווים את הרוב המכריע של הפושעים, הם גם הרוב בנגב. הממשלה נבחרה, בין השאר, על ההבטחה להחזיר את המשילות בדרום. מספר חברי הכנסת שנשמו בעצמם את האוויר המדברי רק גדל, אך ההשפעה? נדמה שלא קיימת. הדרום ממשיך לבעור.

"ישראל היום" אסף עבורכם את האירועים הבולטים של החודש וחצי האחרונים. זוהי לא רשימת מכולת רגילה שבה יש חלב, קמח וביצים. בדרום ובצפון מדברים באקדחים, בשתילי סמים, ברכבים ובגרונות משוספים. אם בעבר, באופן לא מוצדק, הופנתה ביקורת רבה כלפי גורמי אכיפת החוק, הרי היום מספרם של כתבי האישום הוא כבר בסיטונאות, יום־יום, שעה־שעה, והפשיעה באזור פשוט ממשיכה לשגשג.

הזנחה רבת שנים

אחרי הנתונים של חודש מארס אנחנו ממשיכים לשבועיים נוספים קריטיים ביותר, רק שהפעם נשחטה אישה על המושג "כבוד המשפחה" - מושג בזוי שאין בו שום כבוד אלא בעיקר בושה, כשהאח הגדול משסף את גרונה של אחותו כיוון שעזבה את בעלה. יום לפני כן, ילד בן 11 נפגע מכדור ונהרג לעיני דודו.

"אסור להסתכל על המציאות בנגב בפרספקטיבה של החודשים האחרונים בלבד", אומר עמנואל לזר, רכז דרום בתנועת רגבים. "המצב הכאוטי בדרום הפרוע הוא תוצר של הזנחה רבת שנים של ממשלות ימין ושמאל ומדיניות של סלחנות רבת שנים מצד מערכת המשפט".

לזר מוסיף: "אנו צועקים את זעקת הנגב במשך שנים ומביאים את כל מי שמוכן לשמוע, להכיר מקרוב את המציאות. חייבים להבין ולהפנים שמדובר באירוע לא קונבנציונלי שדורש טיפול לא קונבנציונלי והתגייסות של כלל הרשויות במדינה כדי להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר את התקווה שיכול להיות שינוי. עד אז, ככל הנראה, תושבי הנגב ימשיכו לסבול, והראשונים להיפגע הם החפים מפשע".

פרוטקשן, הדור הבא

"היום עסקי גביית דמי החסות עובדים אחרת. בעלי עסק שלפני חודש הציתו לו כלים לא קיבל שום דרישה לתשלום דמי חסות. העבריינים מצפים ממנו שיעשה שיעורי בית, ילמד מי הארגון השולט באזור, ויגיע לבד לחברת השמירה ויבקש הגנה. כך הם יוכלו להגיד במידת הצורך שפנו אליהם לקבל שמירה", מספר גורם במשטרה.

ברחבי הצפון גביית דמי החסות והפרוטקשן לא הורידה ראש, היא רק שינתה צורה. בזמן שראשי ארגון הפשיעה אבו לטיף נעצרים, והמשטרה משיגה שורת הצלחות מול הארגון, ממתינים במשטרה לראות מי יהיה הבא שירים את ראשו ויתפוס את שטחי השליטה של הארגון.

"כרגע כולם עדיין בשוק מהמכה שאבו לטיף קיבלו", אומר אותו גורם. "הם לא מאמינים שהמכה עוד משפיעה וחושבים שהוא עדיין מאיים". במשטרה מבינים שצריך להזיז את הכוחות מכפר לכפר ומארגון לארגון. בין היעדים הבולטים: היישוב הבדואי טובא זנגריה, שממנו יצאו גובי דמי החסות שפגעו בעסקים בגליל העליון.

במשרד לביטחון לאומי, תחת השר איתמר בן גביר, הבטיחו שהפרוטקשן הוא אחד היעדים החשובים מאז כינון הממשלה. בשטח, לא השתנה דבר. טרור גביית דמי החסות משתולל. "אין שינוי ברמת הפרוטקשן", אומר אותו גורם במשטרה. "כשאנחנו רואים את הסכומים שמשולמים לחברות השמירה של ארגוני הפשיעה, הם לא נמוכים בהרבה מאלו שהיו משולמים לחברות השמירה הלגיטימיות".

קבלן ששילם דמי שמירה מספר: "הגיע אלי בדואי ואמר לי שהוא השומר. שאלתי כמה כסף הוא רוצה ושילמתי. חבר שלי בחר שלא לשלם, ושרפו לו ציוד בשווי מאות אלפי שקלים. כשאתה משקלל את הנזק שיכול להיגרם לך אם חברת הביטוח לא תבטח אותך, זה נזק של מאות אלפי ואף מיליוני שקלים. תמורת תשלום לחברת שמירה, הם שמים מדבקה שלהם במתחם וזה נותן לך שקט. בתכלס, צריך להבין - אם אני אתלונן במשטרה, אולי תהיה חקירה ואפילו יהיו כתבי אישום, אבל אף אחד לא ישלם לי את הנזק שייגרם לי".

"קשה להגיע לבכירים"

במשטרה מסבירים כי הם מטפלים בפרוטקשן בלי כלים. "אנחנו חייבים הרבה תלונות", מסביר גורם במשטרה, "מי ששורפים ומציתים בשטח הם לרוב דגי רקק או בני נוער. דרכם אי אפשר להגיע לבכירים. צריך להגביר את הענישה בחקיקה. אין לנו הרבה משאבים. אנחנו עוברים מארגון לארגון מכפר לכפר. יש הרבה נסחטים שאומרים 'שווה לי לשלם בשביל השקט', אז למה שהם יתלוננו?"

רק בשבוע שעבר נשרפו ארבע משאיות ברחבי הצפון. עלות כל משאית מאות אלפי שקלים. המסר של גובי דמי החסות ברור - תמצאו את חברת השמירה שלנו, תפנו ותשלמו. אם ארגון הפשיעה אבו לטיף דאג להיות שותף בחברות, ארגוני הפשיעה האחרים מעדיפים תשלום נמוך אבל קבוע. באתרים שישלמו לא תראו שומרים, רק מדבקה המעידה כי חברת השמירה במקום מספיקה כדי לשמור נגד הצתות וגניבות מפני הארגונים עצמם.