עוד סוף שבוע מדמם עבר על החברה הערבית, רצח רדף רצח מהצפון ועד לדרום. אירועי האלימות, הירי ותאונות הדרכים הקטלניות הפכו דבר שבשגרה ואף מתעצמים בסופי השבוע. נדמה שהחברה הערבית "התרגלה" לחיים במרחב אלים, גם אם אין פשע מאורגן.
במבצע "מסלול בטוח" שיצא השנה לדרך, המשטרה סימנה יעדים והשקיעה משאבים במטרה לחסל את הפשיעה שהלכה והתגברה. לאחרונה כולם "חגגו" את הצלחת המבצע - מראש הממשלה, דרך חברי הקואליציה (יהודים וערבים כאחד), ועד לקצונה הבכירה של המשטרה. אבל החגיגות היו מוקדמות מדי. גם אם חלה ירידה במקרי הרצח במחצית הראשונה של השנה לעומת אשתקד, היה כדאי להמתין עד סוף השנה כדי לבחון את התוצאות. השיא עוד לפנינו, ולא מן הנמנע שהנתונים עוד ישתוו לאלו של השנה שעברה.
מלחמה בפשיעה היא תפקידה של המשטרה על כל זרועותיה, אולם במבחן התוצאה היא הוכיחה שהתפקיד גדול עליה או שפשוט אינו נמצא בסדר העדיפויות שלה. מספיק לדעת ששיעור פענוח מקרי הרצח עומד על שליש בלבד, כדי להבין שאנו בבעיה. כי כשמדובר בהרתעה או בחסרונה, רוצח שיוצא לבצע את פשעו, יודע שהסיכוי שייתפס ו/או יובא לדין אינו גדול.
מדאיגה אף יותר מבעיית הפשיעה המאורגנת היא תופעת האלימות. כל מי שנקלע לוויכוח או לסכסוך אישי יכול להשיג נשק קטלני, ו"לגבות מחיר" מהצד השני מבלי להניד עפעף - כל עוד "השני" הוא לא יהודי. כי כשהיהודים נפגעים, השב"כ נכנס לתמונה ומצליח לרוב להביא לידי פענוח. מכאן האמון במערכת האכיפה נמצא בשפל.
המלחמה בפשיעה בחברה הערבית הפכה לחממת ניסויים של המשטרה ושל משרדי הממשלה השונים. לשאלה מה נעשה בעשור האחרון בעניין יש תשובה, אבל לשאלת האחריות לכישלון אין כלל וכלל. הכישלון הוא יתום.
קשה לנתק את הפשיעה המאורגנת, שהתעצמה בשני העשורים האחרונים בשל מחסור בפעילות משטרתית סדורה נגדה, מהאלימות הכללית בחברה הערבית. את האלימות כולם מרגישים היטב - למשל בנהיגה הפרועה בכבישים, במרחב הציבורי וב"חברות השמירה" באזורי תעשייה ובמרכזים מסחריים, או אם היית עד לאירוע פלילי. במרחב הציבורי ביישובים הערביים קשה להיות צודק, להעיר או לסרב לבצע "הוראות". במקרה כזה אתה עלול למצוא את עצמך או את מי מבני משפחתך ניזוקים ברכוש, או למצוא את עצמכם בבית החולים.
בחברה הערבית, אם אתה חפץ חיים, עליך להיות חכם ולא צודק. להעלים עין, ולא להתערב. מוטב לשים את הזנב בין הרגליים, כי הרשות המקומית, המשטרה והממשלה חלשות מול הפשיעה.
ממשלת ישראל, כל ממשלה, תצטרך לשים דגש על המתרחש בחברה הערבית, כי הזמן פועל לרעת המדינה. בעת הנוכחית נדרש כבר יותר מתוספת תקציבים ומבצעים משטרתיים, אלא רתימת כל הכוחות המשפיעים ובעלי הסמכות בשלטון. יש להשקיע במקומות הנכונים - בחינוך, בתרבות ובספורט, ויותר מכל במסגרות שייתנו מענה לנוער המשוטט ברחובות ונקלע במהירות למעגל האלימות כבר מגיל צעיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו