הקהילה אמרה את דברה

"עוד לפני שממש כתבתי, הייתי מכתיבה להורים שלי ספרים שלמים", נזכרת מעין רוגל (38) עם צאת ספרה הרביעי "מה את יודעת" בהוצאת זמורה ביתן. רוגל, יוצרת תוכן וסופרת, היא ילידת ירושלים ונכדתו של נקדימון רוגל, שהיה מבכירי רשות השידור. היא למדה בתיכון ליד"ה, ולאחר שירות צבאי ביחידה מסווגת בחרה לעבור להתגורר בתל אביב.

אחרי שלושה ספרים אישיים, שיצאו בהוצאות עצמאיות, כתבה הפעם רוגל רומן מתח ומיקמה את העלילה החדשה ביישוב קהילתי פסטורלי שמעליו מרחף סוד אפל. עדי, גיבורת הספר, מתוודעת ל"קהילה" - הכלאה בין כת לקבוצת מודעות עצמית - המונהגת על ידי מייסדה הכריזמטי, רז. כאשר יום אחד נעלם רז במפתיע, מתחילה חקירה אשר חושפת את מבנה הקהילה ואת סודותיהם של אנשי היישוב, ובהם עדי, בעלה וחבריהם.

"תמיד היה לי עניין באנשים שנעלמו. למשל, מודעות נעדרים - הייתי אוספת וגוזרת אותן בחטיבה ובתיכון", מספר רוגל בראיון עימה, "צעירה מהסביבה של חברה שלי נעדרה למשך תקופה כשהיינו נערות, חיפשו ומצאו אותה בסוף - לא בין החיים.

"החומרים האלו העסיקו אותי במשך זמן, ולאיטו התחיל להיבנות לו העולם של הספר. ככה אני כותבת, יש לי קצוות חוט, ואני מסתובבת סביבם, מנסה לתפור את הסיפור, קצת כמו להיכנס לנרניה. מהר נכנסה הדמות של רז, החבר הכי טוב של בעלה של עדי, וקלטתי שרז הוא הנעדר. השלב הבא היה להבין למה הוא נעדר ולחבר אותו ל'קהילה', ואז הבנתי שעלי להמציא כת".

פחד של ילדה בת 16

התרבות הפופולרית עוסקת בשנים האחרונות בכתות, ושתי סדרות טלוויזיה הזכורות בהקשר זה הן "הדרך" האמריקנית ו"הרמון" הישראלית. רוגל מעידה כי הצלילה שלה לעולמן של הכתות החדשות נובעת גם מתוך הסיפור האישי שלה. 

"העניין שלי עם קבוצות החל כשהייתי טינאייג'רית. ההורים שלי השתתפו בקבוצת מודעות, שעד היום שנוי במחלוקת אם זו כת או לא. אמא שלי היתה הראשונה - היא נכנסה לסדנה אינטנסיבית וסיפרה לי מה התרחש בה. אני זוכרת שהרגשתי שאני לא מבינה את המילים שיוצאות לה מהפה. לא הבנתי מה קרה לה. זה היה מאוד מפחיד לילדה בת 16.

"בהמשך גם אבי הצטרף לסדנאות, ושניהם הפכו לתלמידים מתקדמים ולמנחים. במשך שנה וחצי התפתחו בי ביקורת וספקנות, למרות שזה עשה להם טוב בחייהם ושינה אותם. הדואליות הזו - מצד אחד אתה הולך אחרי מנגנון שיווקי אגרסיבי, ומצד אחר מתרחש משהו טוב בחייך - הדהדה במוחי במשך שנים ונכנסה לספר".

ערכת תחקיר לקראת כתיבת הספר, שבמהלכו נכנסת לקבוצות מודעות ולמדת אותן?

"כן. התחקיר ארך כשנתיים. יש בישראל עשרות קבוצות - מקבוצות לימוד, דרך סדנאות לשיפור עצמי ועד כתות. יש רצף. ברובן המשתתפים עוברים תהליך של התבוננות, הכרה ושינוי, מדברים הרבה וישנים מעט ויוצאים נסערים מהחוויה".

רוגל מגלה כי במהלך התחקיר איתרה ספרים פנימיים של קבוצות, צפתה בסרטונים שהופקו בהן והחלה לפענח את הכלים המחשבתיים שבאמצעותם הן פועלות. "בשלב הבא הצלחתי לאתר אנשים דרך חיפושי עומק ברשתות. הגעתי לאנשים שעזבו כתות והדליפו חומרים. לא פגשתי אותם פיזית, הכל היה אונליין ובשמות בדויים. הם נלחמים כיום, ויש בהם בני משפחה של נפגעי כתות. לאחר מכן החלטתי ללכת לבדוק בעצמי - כי הבנתי שבלי להיות בכת לא באמת אוכל להרגיש ולהבין. הגוף צריך להבין".

לשחק במרחב הסיפור

רוגל הלכה לערבי מבוא של עשרות קבוצות, ולצורך המפגשים אימצה לעצמה זהות בדויה. "לקחתי את סיפור החיים של הגיבורה שלי, עדי, ובראש הזה הלכתי לערבי מבוא של כל מה שמצאתי על כל הקשת, מקבוצות עסקיות שעושות סדנאות 'שיפור מודעות' ועד קבוצות רוחניות. במשך שנה וחצי פקדתי ערבים וגיליתי טכניקות דומות. התחלתי לבנות את ה'קהילה' מהיסוד עם פירוט סדנאות, קורסים, עלויות ומבנה כלכלי. בניתי קבוצה שהיא על סף כת. היא באזור האפור ללא ספק".

אז "הקהילה" אינה כת בעינייך?

"הספר שלי אינו על כת במובן קלאסי. בעולם מוצף סדנאות, כל אחד מאיתנו יכול ללכת לסדנה, להתמסר, להתמכר ולהיכנס אליה, לאו דווקא ממקום של מחיקת זהות, כפי שזה קורה בכתות. המטרה של הסדנאות היא שתמשיך לפקוד אותן. זה מודל כלכלי לכל דבר. אנשים מגיעים לסדנה ויוצאים מרוצים, ומייד נרשמים לסדנת המשך".

ואיך את לא נשאבת פנימה? 

"שמרתי על עצמי במפגשים. נזהרתי לא להתקרב ולא לנהל שיחות אישיות מדי. באתי יותר לשמוע ולקלף החוצה. רציתי להרגיש את הגיבורה שלי והצלחתי בכך. לא פגשתי מנחה אחד שנגע לליבי, ולא הייתי בעמדה שאפשר לשכנע אותי. הייתי במקום אחר. עם זאת, ראיתי שיש סדנאות שעושות טוב לאנשים. בבסיס של כל אחת מהקבוצות יש עקרונות שמאפשרים לאנשים לעשות שינויים ולהתמודד עם תהליכים ועם העבר שלהם. הייתי חייבת לקבל את זה כדי ליצור משהו אמיתי ולא פרודיה".

היו רגעים שפחדת?

"ראיתי קבוצות שעוררו בי חוסר נוחות רב, דווקא קבוצות פופולריות שבמבט ראשון נראות נורמליות, וראיתי שיש קבוצות לימוד סבירות שמעבירים בהן ידע לאנשים. לא חזיתי באירוע מסוכן או פלילי במו עיניי, אבל יש קבוצות שבמודע לא הלכתי אליהן כי פחדתי מהן. ידעתי שדרך הפעולה שלהן מסוכנת. התרחקתי מאזורי גואל רצון".

חשבת על האפשרות שקוראי הספר יחפשו לאחר הקריאה קהילה עבור עצמם?

"אני מאמינה שיחפשו אותה, ומוכנה לכך. אני אוהבת לשחק במרחב הזה. יש ל'קהילה' אתר שייסדתי, ולערב ההשקה הבאתי מנחה מהקהילה. אני יוצרת תוכן אימרסיבי, שמבחינתי הוא מקום של טשטוש בין בדיון למציאות, שמאפשר לנו לחוות סיפורים כאילו הם כאן. זה תחום שהולך ומתפתח וראינו את זה ב'סטורי של אווה'. היוצרים של אווה השתמשו בכלים של מציאות כדי לספר בדיון".

בימים אלו עובדת רוגל על ספרה הבא, "מתבשל עוד רומן פסיכולוגי", ובד בבד מקדמת את פרויקט הסטארט־אפ הספרותי LIT, שהוא שיתוף פעולה בינה לבין בת זוגה נטלי וידל. השתיים מתגוררות ברמת אביב ומגדלות את בתן (עלמה, בת 4.5).

"אני כותבת רק בבית עם חלון שצופה במכונת הייבוש", מודה רוגל בצחוק, "אני כותבת בבליצים. מבשלת סיפור הרבה זמן, ואז מפנה לו מקום ויושבת לכתוב בשבועים או בשלושה שהם ימי עבודה מלאים. פשוט יושבת וכותבת, ואז אני יכולה גם חודשים אחר כך לא לכתוב כלום".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו