"השתמשתי בגוף שלישי מפני שכך יכולתי לתת לדמויות קולות ייחודיים כדי לתאר את חייהן", כך מציין פאולו קואלו בפתח ספרו החדש, "היפי". לרוב, בחירתו של כותב בגוף שלישי יוצרת ריחוק ממנו ומבן־דמותו הספרותי, שלעיתים מיטיבה עם הספר, ופעמים אחרות היא דווקא בעוכריו. במקרה זה, הבחירה נכונה ומדויקת עבור היצירה - לא רק מהסיבה שמציין קואלו בעצמו, אלא גם משום שכך ניתן לראות את הסיפור ככזה החורג מגבולות הסיפור האישי והופך לסיפורם של דור ושל תקופה. הדבר נכון במיוחד עבור קואלו, הנוהג לבסס את ספריו על חוויותיו האישיות.
טביעת האצבע של המחבר מורגשת בכל עמוד ובכל פסקה, הכתובים בסגנונו המוכר. אוהבי קואלו, שקראו בשקיקה את ספריו הקודמים, שהפכו לרבי־מכר ברחבי העולם, ובהם "יומנו של מכשף", "האלכימאי", "ורוניקה מחליטה למות" ו"השטן והעלמה פרים" (אשר גם הם, כ"היפי", ראו אור בהוצאת ידיעות ספרים), יקבלו מענה לציפיותיהם, וככל הנראה ישמחו בספר. עם זאת, ספק אם זה יהיה הספר שירחיב את מעגל הקוראים של קואלו.
הפעם מחזיר אותנו קואלו לשנות השישים, למסע שאליו הוא יוצא, כצעירים רבים באותם ימים. אליו מתלווה קרלה, הולנדית מסקרנת ויפה שפגש. כדרכם של מסעות - וגם כדרכו של קואלו - המסע הוא כפול: פיזי ורגשי־מנטלי גם יחד. קורותיו באותו מסע מובאים לצד מנה גדושה של תובנות ומחשבות פילוסופיות על החיים ועל הבחירות שהם מזמנים לנו.
לעיתים ניתן להבין דבר מתוך דבר, בעוד בחלק מן הפעמים המחבר מגיש לקוראים את תובנותיו באופן מפורש. נראה כי הקריאה היתה אישית יותר עבור הקורא לו היה הממד הפילוסופי מרומז יותר וגלוי פחות, כך שכל אחד מן הקוראים היה מוצא נקודות חיבור משלו למסעו של קואלו. הדבר גם היה תורם לאלגנטיות של היצירה הספרותית.
אחת התהיות המעניינות ביותר שעולה מבין השורות נוגעת בנושא החירות - האם האדם יכול להיות חופשי באמת מציפיות, מתכתיבים, מאמונות ומהצורך לשתף פעולה עם אנשים אחרים? בנפש האדם מתקיים מאבק בין הצורך להשתייך לחברה לבין צורך מקביל להתבדל ממנה, ושתי הבחירות גובות ממנו מחיר.
בספרו, קואלו קורא תיגר על התקשורת הממוסדת, הספרות הפופולרית והטיולים התיירותיים והשבלוניים באופיים, ולמעשה על כל תוכן ומסר המועברים באמצעות ערוצים רשמיים ומיינסטרימיים. אפשר ממש לדמיין את עיניו נוצצות כאשר הוא כותב על יצירתה של תרבות אחרת, המורדת בכל אלו ומסגלת לעצמה ערוצי תקשורת משלה וסוכני תרבות אחרים. ובכל זאת, גם הזרם החדש הביא איתו את היווצרותה של קבוצה שחבריה דומים במידה רבה אלו לאלו וגם לה יש מוסכמות משלה. מוקדי כוח יש ויהיו תמיד - מסורתיים וחדשים, מקובלים ואלטרנטיביים. הם לא נעלמים מן העולם, אלא שאחדים נדחקים הצידה ואחרים ממלאים במידת מה את מקומם.
"היפי" הוא הזמנה לחיפוש דרך, ליציאה להרפתקה על מנת לגלות תרבויות אחרות ובתוך כך לבחון את הערכים והאמונות שלנו בכלים אחרים, מבעד למשקפיים שונים. המסע על פי קואלו הוא הזדמנות לבדיקת הגבולות של עצמנו, יציאה מן המוכר והידוע לסיטואציות זרות, ארעיות ופחות בטוחות, אפשרות להתרחק מן הסביבה העוטפת על מנת לבחון את עצמנו בלעדיה. רבים יתחברו לחיפוש העצמי - גם אם מדובר בזמן ובמקום אחרים, כיוון שחיפוש עצמי הוא אוניברסלי ועל־זמני. לדידו של קואלו, החיפוש הוא העיקר, ולא המציאה: "מצאת מה שחיפשת?", הוא נשאל בספר, ומשיב: "לא בדיוק את מה שחיפשתי, אבל מצאתי משהו".
כריכת הספר (ידיעות ספרים)
באחד הקטעים המשמעותיים ביותר בספר, כאשר מגיעה עיתונאית המנסה לעמוד על ההגדרה המדויקת למילה "היפי", היא מפגינה חוסר הבנה של הלך הרוח - להיות היפי זה דבר שצריך לחוות על מנת להבין, לא לנסות להגדיר אותו ולברר מהו בדרך של תשאול וראיונות. במובן מסוים, ניתן לראות בכך הנעה לפעולה המיועדת לקוראים - אל תסתפקו בקריאת הספר הזה, צאו למסע משלכם.
יש איזו נימה נוגה המלווה את קריאת הספר, הנוגעת לתהייה האנושית "מה אם" - מה אם הייתי נוסע ליעד אחר? מה אם הייתי מצטרף למטיילים אחרים? מה אם הייתי מתנסה יותר או פחות? לצד ההבטחה להרפתקה המצפה לנו והעולם שעשוי להיפרש לפנינו, ניתן לזהות גם אמירה נוקבת ואופטימית פחות - כל בחירה שנעשה ברגע נתון, פירושה ויתור על כל האפשרויות האחרות שיכולנו לבחור בהן. √
היפי / פאולו קואלו
תרגום: עופר קובר; ידיעות ספרים, 255 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו