"זהו ספר קונספטואלי שנכתב במשך שנה, ועוסק בשאלות של אשמה, אשמת ניצולים, מוות, התמכרות, חיים בשולי החברה, ניכור. אני תל אביבית במקור, עברתי מדרום תל אביב לחיפה, ואז משהו בי השתחרר והרגשתי שאני יכולה לכתוב את השירים האלה. הרבה אנשים בחיים שלי מתו בשנה האחרונה, ופשוט כתבתי על זה, וזה מה שיצא", מספרת סתיו ב. אתלן על ספרה "פלאשבק", שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת "טנג'יר", בעריכתה של לורן מילק.
זה התחיל ממחזור שירים שכתבה אתלן בשם 'שירים לדיאנה', שהתפרסם באנתולוגיה 'וילכו ויבואו בית אישה' (אף היא בעריכתה של מילק ובהוצאת "טנג'יר"), שראתה אור בתחילת השנה, ובמרכזה שירים וסיפורים העוסקים בטראומה מינית ובהשלכותיה.
יש עבורך היבט תרפויטי בכתיבה?
"לא, אני לא מאמינה בכתיבה ככלי טיפולי", משיבה אתלן, "אני לא מרגישה שהיא פותרת לי שום דבר. אנשים כותבים על מה שהם מכירים ועל מה שהם יודעים, על מה שמעסיק אותם. כשכתבתי את 'פלאשבק', מה שהעסיק אותי היה זיכרונות מהעבר, ההתמודדות עם החיים שלי כמכורה, עם מוות וגם עם המוות של עצמי, חרדה מאוד גדולה. אני לא חושבת שזה טיפולי, זה פשוט מה שהעסיק אותי באותה תקופה. בספר הבא שלי, שכבר בשלבי כתיבה, מה שמעסיק אותי הן חוויות הרבה יותר אוניברסליות, שקשורות בילדות ובגילוי, בין היתר".
כאשר אנו מדברות על הספר הבא, היא אומרת: "יש עוד כמה ספרים נוספים בדרך, אני מקווה. אני פשוט רוצה לשבת ולכתוב. ספרים היו החברים הכי טובים שלי מאז שלמדתי לקרוא. חוסה גרסיה וייה הוא המשורר האהוב עליי בעולם. בעיניי הוא היה גדול המשוררים בהיסטוריה של האנושות. חבל שהוא לא מוכר בארץ וגם לא כל כך בחו"ל. אני מקפידה לומר את שמו בכל הזדמנות, אולי אנשים יתחילו לקרוא אותו, אולי בסוף יתרגמו אותו", היא מחייכת. "לא אני אתרגם אותו, ממש קטונתי, אבל הלוואי שזה יקרה. אני גם מאוד אוהבת ספרי דת וטקסטים דתיים", היא מוסיפה ואומרת.
להביע קול שהחברה לא רוצה שיישמע
"עוד מעט אהיה בת 27, אני גרה בחיפה, אני פעילה חברתית - בקהילה הלהט"בית בעיקר, כרגע בין עבודות, מגדלת כלבה וחתול", אומרת סתיו בחיוך כשאני מבקשת ממנה לומר כמה פרטים על עצמה, עבור מי שטרם הכיר אותה ואת שיריה. בשירה "אוטוביוגרפיה" היא כותבת: "נולדתי מתחת לים / בנקודה שבה החול / נוטש את המים / והופך לאבק. / בגיל ארבע עשרה / אבק צורב דבק לעורי, / לא משנה מה עשיתי / לא הצלחתי לשטוף אותו. / בגיל עשרים היה לי הרגל רע - / בגיל עשרים וארבע נפטרתי ממנו. / בגיל עשרים ושש / האבק הופך לבוץ / ואני מסתכלת עליו / זורם אל הביוב".
שיריה של אתלן נוקבים, בחלקם מאופיינים בספציפיות ובקונקרטיות, מתעכבים על רגע ומפרקים אותו לחלקיו הקטנים, ועל כן מצליחים היטב לתרגם למילים תחושות וחוויות ולהעביר אותן אל הקורא. כך, למשל, בשירה "ECT": "ראיתי איך מצמידים לך אלקטרודות למצח / והתלתלים היפים שלך / רטובים מזיעה ומחומר סיכה. / ECT שלוותה / חדר המתנה עם כסאות מתכת / שקט דרוך כקליע / מדי פעם צעקות. / האחות הלסבית עם הבן האוטיסט / אוהבת אותנו במיוחד. / כשהגענו הביתה / יצאת לקנות סיגריות / ואבדת בדרך חזרה, / בין סמטאות שוק התקווה בלילה / חיפשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיה / ברחוב ההגנה מול הבורקס של דילק, / מתחת לפנס רחוב קטוע".
בפרויקט ההדסטארט שנפתח עבור "פלאשבק", מצוין כי אתלן היא המשוררת הטרנסג'נדרית הראשונה המוציאה ספר שירה בישראל.
את מרגישה שמונח על כתפייך תפקיד לייצג את הקהילה, להביע את קולה?
"אני חושבת שאם הקול שלי מייצג ציבור מסוים, זה לאו דווקא הציבור הטרנסי באופן ספציפי, אלא משהו יותר כוללני שהקהילה הטרנסית היא חלק ממנו - אנשים שנמצאים בשולי החברה, קול שהחברה לא רוצה שיישמע. הנושא שהכי מעסיק אותי בעבודה האמנותית שלי הוא דה-הומניזציה והרגע שבו אדם הופך מסובייקט לאובייקט. הטרנסיות שלי נשקפת בזה בכך שכטרנסית אני נזרקת לשולי החברה בהרבה מובנים, אבל באותה מידה אני מרגישה שאני מייצגת מכורות או אנשים שהם רגישים מאוד – לא בהכרח את הקהילה הטרנסית.
"אבל, אלון בר פעם אמר לי משהו שמאוד נשאר איתי", היא מוסיפה, "שאני צריכה לחשוב על כך שהספר שלי הוא הספר שאני, בתור בת השש-עשרה הטרנסית שהייתי אז, הייתי רוצה שיהיה לי על המדף. זה מאוד השפיע עליי. אז כן יש גם את האלמנט הזה, אבל אני לא כותבת מתוך הטרנסיות, והעיסוק במגדר מאוד לא מעניין אותי ולא מעסיק אותי – למרות שזה מאוד אופנתי לעסוק בזה בעולם האמנות היום. זה לא משהו שבא לי לחשוב עליו אפילו בתור אמנית".
יש בך חשש שחלק מהקוראים לא יצליחו לראות בכתיבתך את הקול האישי שלך, מעבר לפן הזה שבך?
"אני חושבת שזו הציפייה של כל אמן, שיראו אותו ולא את הטייטלים שקשורים במה שאנשים חושבים שהיא הזהות שלו. זה שאני, ככל הידוע לי, המשוררת הטרנסית הראשונה שמוציאה ספר בישראל, לא אומר שהטרנסיות היא בכלל חלק משמעותי בזהות שלי. יש איזו ציפייה שאני, בתור טרנסית, אייצג את הקהילה בכתיבה שלי, אבל אני פשוט רואה את עצמי כאישה לכל דבר, אני חלק מהקהילה ואני טרנסית גאה, אבל זה לא מרכיב זהות מאוד חזק אצלי. זה שאני מכורה נקייה, למשל, הוא מרכיב זהות הרבה יותר חזק עבורי".
• "מנותקת מהמציאות": הרשת נגד גל גדות
• ליאור שליין שילם מכספו את משכורות העובדים
• כך הפך YNWA להמנון הקורונה בעולם
• האם דיסני חזו את משבר הקורונה?
• שירי מימון הפרה את כללי הסגר והותקפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו