מְחַפֶּשֶׂת הֶעָזָה, אֵיזוֹ הוֹכָחָה שֶׁחַיַּי יִשְׁתַּנּוּ: פרס נובל לספרות למשוררת לואיז גליק

פרס נובל לספרות הוענק היום למשוררת ולמסאית האמריקנית היהודיה לואיז גליק (Glück), "על קולה הפואטי שלא ניתן לטעות בו...שביופיו המחמיר הופך את הקיום האינדיבידואלי לאוניברסלי". גליק תקבל מהאקדמיה השבדית פרס על סך 10 מיליון קרונות (1.1 מיליון דולר).

מאז 2011, אז זכה בפרס נובל המשורר השבדי תומס טרנסטרמר, לא הוענק פרס נובל לספרות למשוררים. גלוק היא האישה ה-16 בלבד שזוכה בפרס זה, שהוענק ל-117 זוכים וזוכות מאז 1901.  

גלוק נולדה ב-1943 בניו יורק להורים שהיו צאצאים ליהודים מהונגריה. היא גדלה בלונג איילנד ולמדה בקולג' שרה לורנס ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אך לא השלימה את לימודיה. ספרה הראשון, "בכורה" (Firstborn), ראה אור בשנת 1968, ומאז היא פירסמה יותר מתריסר קבצי שירה ומאמרים וזכתה בפרסים רבים שהפכו את כתיבתה לאחת מהקולות הפואטיים המוערכים ביותר בארה"ב. בין היתר, היא קיבלה את פרס הספר הלאומי האמריקני על ספרה "לילה נאמן ובתולי", את פרס פוליצר על ספרה "איריס הבר", ואת פרס בולינגן מאוניברסיטת ייל על ספרה "ויטה נובה". 

כריכת "איריס הבר" מאת גליק (כרמל)

השירים של גליק וידויים ואוטוביוגרפיים, ועוסקים בנושאים שנדמים כגזורים מתוך המציאות המוכרת כמו יחסים פגומים בין גברים ונשים ובין בנות ואמהות, הזדקנות, טראומה ואובדן, בלשון שנדמית לכאורה נגישה ובהירה וקרובה לדיבור יומיומי. ועם זאת, הבהירות של שיריה מתעתעת. מבקרים רבים כתבו על שיריה שהם נוטים למבנה צפוף ומדויק של חזרות ופערים שמקנים לנושאים המוכרים דחיסות ואיכות אסתטית כמו-חלומית. 

מבקרים רבים הצביעו על כך שבעוד העוגן האוטוביוגרפי של שיריה של גליק מזמין את הקוראים לפענח את הסצנה שמתוכה הם נולדו ו"לפתור" את העולם הדימויי שלהם, בפועל השירים לא מאפשרים להיענות לדחף הזה ומחייבים לקרוא אותם כמי שיוצאים מתוך עולם משל עצמם, שנותר אניגמטי ובלתי מפוענח. 

הגם ששיריה נחשבים ל"רזים" ו"דלים" בדימויים ובלשון תיאורית, רבים מהשירים משתמשים בארכיטיפים מיתולוגיים, כמו למשל קובץ השירים "אוורנו" שראה אור בשנת 2006, המפתח את המיתוס של מלכת השאול, פרספונה.   

כיום גליק מתגוררת באוניברסיטת ייל שבמסצ'וסטס. בעברית ראה אור ב-2012 ספר שיריה "איריס הבר" בהוצאת כרמל ובתרגום מכבית מלכין ויואב ורדי, וכמה משיריה פורסמו בעיתונים ובכתבי עת שונים, בהם "הליקון", "הו!", "שבו", "מטעם".

השיר "שחרית" מאת לואיז גליק התפרסם בעבר בעברית בכתב העת "הו!", בתרגום של נבה קרסינר:

שחרית / לואיז גליק

רוֹצֶה לָדַעַת אֵיךְ אֲנִי מַעֲבִירָה אֶת זְמַנִּי?

אֲנִי מִתְהַלֶּכֶת בֶּחָצֵר הַקִּדְמִית, מְדַמָּה עַצְמִי

לִמְעַשֶּׂבֶת. אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת,

אֲנִי לֹא אַחַת שֶׁמְּעַשֶּׂבֶת, עַל הַבִּרְכַּיִם, תּוֹלֶשֶׁת

סְבָכִים שֶׁל תִּלְתָּן מֵעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים: לְמַעֲשֶׂה

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת הֶעָזָה, אֵיזוֹ הוֹכָחָה

שֶׁחַיַּי יִשְׁתַּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה

לֹא נִגְמַר, לִבְחֹן

כָּל סְבַךְ לְמַעַן הֶעָלֶה

הַסִּימְבּוֹלִי, וּבְקָרוֹב הַקַּיִץ עוֹבֵר, הַצֶּבַע בֶּעָלִים כְּבָר מִתְחַלֵּף,

תָּמִיד הָעֵצִים הַחוֹלִים

הוֹלְכִים רִאשׁוֹנִים, הַגּוֹסְסִים נִצְבָּעִים

צָהֹב מַבְרִיק וְכַמָּה צִפֳּרִים כֵּהוֹת מְצַלְצְלוֹת

עֹצֶר מוּזִיקָלִי. רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַיָּדַיִם?

רֵיקוֹת עַכְשָׁו כְּמוֹ בַּתָּו הָרִאשׁוֹן.

אוֹ שֶׁהַכַּוָּנָה הָיְתָה מִלְּכַתְּחִלָּה

לְהַמְשִׁיךְ לְלֹא סִימָן?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו