הוכרז הזוכה בפרס ספיר לספרות לשנת 2020: הסופר סמי ברדוגו זכה בפרס על ספרו "חמור" - כך פירסמה ועדת השופטים של פרס ספיר של מפעל הפיס.
ברדוגו, 51, היה מועמד בעבר שלוש פעמים ברשימה הקצרה לפרס וזו הפעם הראשונה שהוא זוכה בפרס הגדול. עם זכייתו יקבל 150 אלף שקל, וספרו יתורגם לערבית ולשפה נוספת לפי בחירתו. בנוסף, רכש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מכל חמשת ספרי "הרשימה הקצרה" לפרס השנה, ויעניק אותם לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.
"חמור", שראה אור בהוצאת "הספריה החדשה", הוא הרומן השמיני של ברדוגו. הספר עוסק בגיבור מרכזי אחד שחי בשולי העירוניות הישראלית – רוסלאן איסקוב, בן 50, שחי ביישוב קהילתי קטן ליד אשקלון. העיסוק בחייו של רוסלאן ממשיך את העניין המתמשך של ברדוגו בפואטיקה ובהווי החיים של הפריפריה (ברדוגו עצמו נולד במזכרת בתיה להורים יוצאי מרוקו), תוך התעכבות מוגברת על משלבים לשוניים ותודעתיים יחודיים.
ועדת השופטים בפרס ספיר השנה כללה את יו"ר הוועדה, עו"ד אמי פלמור; חוקר הספרות פרופ' אבנר הולצמן; חוקר התרבות והספרות ד"ר שגיא מעין; חוקרת הספרות ד"ר שירה סתיו; חוקרת הספרות ד"ר מיכל בן חורין; המשורר והיוצר עמיחי חסון; והעיתונאי והמבקר אלעד בר נוי. בניגוד לשנים עברו, שבהן הרכב השופטים כלל גם חוקרים ויוצרים מתחומי תרבות שאינם ספרות (עניין שגרר לעיתים גם ביקורת), דומה שהשנה נבחרו אך ורק שופטים שהתמחותם אך ורק בתוך השדה הספרותי.
מנימוקי ועדת השופטים לבחירה: "בלשון וירטואוזית ומקורית בתכלית, בחוכמה ובאומץ, 'חמור' של סמי ברדוגו מאיר פינות של עזובה והזנחה בדרך שטרם נעשתה. פינות גשמיות – כמו הפריפריה, הגוף, אבטלה, בעלי חיים, חצרות ושדות בור – וגם פינות עזובות בתודעה ובמחשבה. 'כי כמעט אין להתרחשות הזאת מילים משל עצמה, לשון שתופסת אותה, דיבור שיראה מי היא ומה היא פשוטו כמשמעו. מה הן התחנות הכמעט יתומות, הפזורות?'".
לדברי השופטים, "הספר מצליח לייצג גם את הסתמיות של התודעה, את הריק, ואף על פי כן דמויותיו נותרות בזרותן ובכך גם שומרות על עצמאותן. 'חמור' הוא מעשה ספרותי נועז המתנגד למנגנוני בניית נרטיב המתקדם לקראת מטרה ותכלית. 'אין בכלל סיפור חיים', כותב ברדוגו. 'יש רק חייך, רק חיים'. זוהי כתיבה שכולה הוויה טהורה – רגע ברגע, חי וחריף".
ברשימת ביקורת על הספר, מאת קרן דותן, שפורסמה בדצמבר 2019 ב"ישראל היום", נכתב: "ברדוגו כותב את ההתרחשות הפנימית המתוחה של רוסלאן מתוך מבוּע אנרגטי, מערבולת לא מסוננת, לא מאורגנת ולא מתייפייפת של וירטואוזיות מילולית, שנקראת לפעמים קרוב יותר לפואמה מאשר לפרוזה, עם משחקי מצלול אגביים שרק מעצימים את הפאתוס שלה. הכתיבה הזאת, בבולענותה, סוחפת לתוכה כל מה שנקרה בדרכה, מהבחנות סוציולוגיות ופוליטיות על המקום ועל ישראליות בכלל ועד למונחים תיאורטיים בתורת הספרות. הכל מתעכל בתוך קיבת הטקסט, כאילו בניסיון לערער על מחסומי הכניסה אל הספרות: כאן הכל מלבה את מבוע הכתיבה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו