במסגרת "הנס הפרטי שלי", פעילות הפייסבוק של ישראל היום לכבוד חג החנוכה, בה הגולשים מספרים לנו על הנסים האמיתיים שקרו להם ואנחנו משתפים חלק מהסיפורים באתר ובעיתון - נוי חיון המקסימה סיפרה לנו על הנס האישי שלה:
הסיפור של נוי הועלה לרשת החברתית בסטטוס שהעלתה, המגולל את הקשיים שעברה בחייה מילדות ועד לנס שחוותה.
נוי כתבה: "לכבוד חג חנוכה, שחל היום, ישנו הסיפור הכי אישי שלי שרציתי לשתף עמכם. מטרתי היא לעזור לאחרים, חד משמעית. ואם הצלחתי, עשיתי את שלי. כבר כמעט שנתיים שאני מודה לאלוקים כל בוקר על ששלח לי נס, מתנה לחיים מחדש. אתם בטח תוהים על מה מדובר, אז ככה - נולדתי חרשת, בת זקונים במשפחה. אחרי שנה וחצי איבחנו אצלי את הבעיה. כמובן שמאותו רגע היו התרוצצויות ממקום למקום, מבדיקות ועד לניתוחים".
"עד גיל 9 לא פיתחתי שפה, לא דיברתי מילה, סימנתי שפת הסימנים (עם הידיים), אף על פי שהרכבתי שני מכשירי שמיעה מגיל שנתיים, באוזן ימין המכשיר היה עוזר טיפה יותר מאשר בשמאל. למשפחה היה מאד קשה לתקשר ולהבין אותי, אך זה לא עצר בעדם. בגיל 9, לראשונה, עברתי ניתוח, שנקרא 'שתל השבלול', באוזן שמאל. בתור ילדה קטנה ליוו אותי תחושות, פחדים, ורגעים שלא היה לי מושג מה יקרה לאחר מכן. הניתוח ארך כשבע שעות. אחרי החלמה של חודש, לראשונה שמו לי את השתל. בהתחלה שמעתי רעשים מוזרים, שאינם מזוהים. והתחלתי בתהליך מאוד ארוך. בו צריך להקפיד, להתאמץ, להבין, להשתדל ולקלוט. הניתוח מאד עזר לי לשמוע יותר טוב, לדבר יותר ברור. לפתח שפה, את השפה שלנו - עברית".
המשיכו לשתף אותנו אותנו בניסים שלכם! הקליקו כאן
נוי לאחר הניתוח
אך כאן לא נגמר הסיפור, נוי ממשיכה ומספרת:
"לצערי... יום אחד, חזרתי הביתה, אמא בהתה בפנים שלי כמה דקות, לא היה לי שמץ של מושג על מה קיבלתי ממנה מבטים בצורה כזו, היא ביקשה שאחזור אחרי דבריה וכך עשיתי. הסתבר שהיה לי שיתוק בחצי הפנים, כל הפה שלי התעוות לצד שמאל והעין לא הפסיקה למצמץ. לא חשבנו פעמיים וישר נסענו למיון. בלי צום, בלי כלום נכנסתי לניתוח מיידי. נאלצו להוציא את השתל, המוח "דחה" אותו, לא רק שנגרם שיתוק בחצי הפנים, אלא בנוסף לקיתי בדלקת קרום המוח. יום קשה עבר עלי ועל משפחתי, כמה הגורל אכזר, עד שסוף סוף הצלחתי לשמוע...".
"הייתי חייבת לעכל את מה שקרה לי ובשנת 2004, האוזן הזו 'אבודה', כביכול 'מתה'. אין אפשרות להיעזר בה יותר. המשכתי עם מכשיר שמיעה באוזן ימין כרגיל. אוזן אחת שנשארה, תמיד תמיד שמרתי עליה, ככל שניתן. וכך חיי נמשכו, הייתי במסגרת רגילה, למדתי בבית ספר רגיל לחלוטין. בכיתה י"א, אחרי 8 שנים של שמיעה רק בצד ימין, הייתי באירוע בריתה, של המשפחה. המוזיקה באירוע הייתה נורא חזקה ורעשנית. ביקשתי מהדי ג'יי שינמיך טיפה. אך הוא לא הסכים, ככה שהמשכתי לרקוד, להשתולל כאילו אין מחר... וכשהגיע המחר - התעוררתי עם ירידה בשמיעה, לא ייחסתי לזה חשיבות כל כך כשזה קרה, אך יומיים אחרי זה כבר הייתי מאושפזת בביה"ח. לא שכחתי את היום הזה וכנראה גם שלא אשכח לעולם. זה היה יום מר, ארור וסיוטי ביותר. טופלתי ע"י אסטרואידים במשך חודש. התחלתי להבחין כי השמיעה לא חוזרת, גם בתוך תוכי הייתה לי אינטואיציה מאד חזקה שהשמיעה כבר לא תחזור. מספיק שאני לא שומעת, הופיע גם טינטון במוח. כמו מנגינה שחוזרת על עצמה. זה הטריף אותי, העדפתי לישון כל הזמן, על מנת לא 'לשמוע' את אותו הרעש. לא הלכתי לביה"ס, לא תפקדתי, ישבתי בבית חודשים. הייתי בדאון, תקופה בלתי נסבלת שחוויתי, אבל נלחמתי בשיניים!!! דרשתי לחזור לתפקוד מלא בביה"ס כמו כולם. חזרתי לבסוף ללימודים, בלי שמיעה - קצת שונה, קצת מוזר, אבל מתמודדים. זה החיים. יש מטרה וחלום כרגע והיא - בגרות מלאה, בכל מחיר".
לאחר שנוי זכתה לשמוע, השמחה שלה נקטעה כאשר היא שבה להיות חירשת
נוי ממשיכה ומספרת את הסיפור המרתק שלה:
"סוף השנה הגיע, המשפחה מאד לחצה שאעבור שתל באוזן ימין, באוזן שאפשר עוד להשתמש בה, פחדתי נורא, באוזן שמאל זה לא הצליח בסופו של דבר - למה שיצליח בימין? כל מיני שאלות ששאלתי את עצמי, כמובן שלא היו תשובות. עד שהלכתי על זה, על ההחלטה האמיצה. אמרתי לעצמי 'מה שיהיה יהיה'. נכנסתי לניתוח, אחרי שהכניסו אותי לחדר התאוששות והתעוררתי, חשתי תחושה נוראית - כאבים עזים שמעולם לא היו לי באף ניתוח (עברתי עד כה חמישה ניתוחים). התגלה אצלי שומן מאחורי האוזן, מבחינה בריאותית זה לא אמורה להתקיים, נאלצו לנקות את כל האזור. בנתיים, דחו את ניתוח השתל. כמובן שהייתי בשוק טוטאלי, מה עכשיו? סתם ניתחו את האוזן הזו? כל מיני תחושות של האשמות, כלפי עצמי. שוב מכשול, שוב צריך להתמודד".
"המשכתי לכיתה י"ב, שנה אחרונה. כמה התרגשתי... אז כן, הגשמתי את חלומי - בגרות מלאה ועוד בהצטיינות. אחרי כל הקושי והמאמצים שהשקעתי. כאן באמת למדתי והבנתי שאם רוצים משהו - אפשר להשיג אותו. 'אין לא יכול, יש לא רוצה'. החלטתי ללכת שוב על הניתוח - בסוף שנה, באתי עם התיקים לביה"ח, הייתה לי תחושה פנימית לא הכי נעימה, הלב דפק... לא הרגשתי מוכנה והייתי לחוצה עד מאד, ביטלתי הכל וחזרתי לביתי. אבל אז קרה במשפחתי נס, ובן משפחה שהתעוור באופן פתאומי, הצליח אחרי חצי שנה לחזור ולראות בעקבות טיפולים שעבר. לא האמנתי שהוא יחזור לראות, וכשזה קרה, האמנתי שגם לי מגיע לשמוע. הנס ההוא הוביל אותי לנס שלי כשהוא נטע בי תקווה הלאה. הייתי נחושה לצאת ולעבור את הניתוח למרות כל מה שעברתי ולמרות כל החששות, עברתי את הניתוח ו-סוף סוף נוי חזרה לשמוע. ההרגשה היא אושר עילאי, נולדתי מחדש... אחרי שהייתי בחושך 3 וחצי שנים, שלא ללא יכולת לשמוע את העולם, שהכל היה כל כך מוזר וקשה, אך התמודדתי עם כל המצב, ועם כל הצער שבדבר".
"נס שהוביל לנס"
"הבנתי שצריך להאמין קודם כל - כי יש ניסים בחיים, וכך קיבלתי את הנס שלי שאבד בחזרה. אז אלוקים שלי, תודה!!!", נוי מוסיפה ומציינת כי בימים אלו היא התחילה תואר ראשון במכללת גורדון בחיפה - לחינוך מיוחד ולקויי שמיעה: "זה מה שהביא אותי גם לפרסם את הסיפור האישי שלי כי אני באה משם, מהעולם הזה".
נוי גם מבקשת בנימה אישית לפנות לאחרים שעוברים מקרים והתמודדויות דומות ולחזק את ידיהם: "האמינו בעצמכם, במה שאתם מסוגלים ויכולים כי אתם יכולים!!! אם אתם צריכים להעז, תעיזו!!! תשמרו על הקיים, אל תקחו דברים כמובן מאליו, תעריכו מה שיש לכם בידיים, תודו לה' על כל מה שיש לכם, הרבה אנשים היו רוצים להיות במקומכם!!!".
ועוד כמה מילים מנוי:
• כל מי שמהסס לעבור את הניתוח - אל תהססו!!! אתם רק תרוויחו.
• הורים יקרים, אם אתם לפני צעד כזה לילדכם, אשמח להיות שם עבורכם ולעזור, אני בעד!!!
• כל מי שעבר ניתוח חוזר וחוזר באותה אוזן - תאמרו תודה, על כך שישנה אפשרות לשמוע כל פעם מחדש - מה שאני לא יכולתי.
בנוסף ביקשה נוי לשתף עם הגולשים את הפרטים האישיים שלה, על מנת שתוכל לסייע לכל בעל בעיית שמיעה שזקוק לעזרה:
בפייסבוק: Noy Hayon
חג אורים שמח!!!
נוי חיון כיום - שומעת, מאושרת, ורוצה לעזור לאחרים שעוברים התמודדות דומה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
