עד אותו יום סבור היה מר צ'ונג שבאשתו אין ולו טיפת ייחוד. לא פניה הסתמיים ולבושה התפל, לא עבודתה או הספרים ששקעה בהם בלהיטות, ספרים כה משמימים עד כי לא העלה בדעתו אף לעלעל בהם. אבל הכל משתנה בן־לילה. באחד הלילות ניצבת אשתו של מר צ'ונג מול המקרר כסהרורית, ולמחרת היום מושלכים כל מוצרי הבשר, החלב והביצים לשקיות הזבל, בלי שיוכל לעצור זאת, גם בהפעילו כוח פיזי ובלי שיקבל הסבר שיניח את דעתו, זולת המשפט הסתום "חלמתי חלום".
הגם שמר צ'ונג עצמו מודע לכך שצמחונות הפכה מקובלת יותר, אפילו טרנדית, גם במדינה תאבת בשר כדרום קוריאה, נראה שמה שמוציא אותו מכליו אינו רק סירובה של אשתו להמשיך להעלות מטעמים בשריים על שולחנו כמו "סירובה של אישה להיעתר לרצונותיו... עיקשות טהורה ותו לא", דבר שלא ייתכן בעולמו.
כריכת הספר
מכאן אנחנו עדים לא רק להתפרקות אלימה של זוגיות, אשר למראית עין נעה עד כה בלי הפרעות גלויות לעין, אלא בהתמוטטות אלימה אף יותר, ולעיתים לא קלה לקריאה של משפחה שלמה. כמו חומה בצורה שלבנה אחת נשלפה מאמצעה, קורס המוסד המשפחתי כולו, קריסה שיש בה רגעים של הוד ויופי לצד רגעים של עליבות ופתטיות, תרועה רמה ודממה דקה. הנוקשות שנראתה כחזות הכל מתבררת כמסווה לחולשה גדולה.
ספרה של האן קאנג, זוכה פרס בוקר הבינלאומי לשנת 2016 עוסק בראש במאבקי כוח, ועל כן הוא אוניברסלי כפי שהוא פרטיקולרי, זר ובה בעת מוכר. כדאי לסייג את הזרות הזו: ספרות קוריאנית כמעט שלא מתורגמת לעברית - למרבה הצער - אך הקולנוע הקוריאני זוכה בשנים האחרונות למקום של כבוד, ולא רק בקרב עכברי סינמטקים; כמו סרטיהם של פארק צ'אן־ווק ("שבעה צעדים") או בונג ג'ון־הו ("אמא") כך גם ה"הצמחונית" מתאפיין באלמנטים דומים: מסתורין יפהפה ואלים, דגש על ויזואליות וחושניות עזה וצבעונית, בשילוב לא מעט טבע, שלא מסווים ואפילו מבליטים השקפת עולם קודרת מנשוא.
אותה קדרות מקבלת ב"הצמחונית" טוויסט שלפרקים נדמה שיש בו הומור מסוים. יונג יה, אשתו של מר צ'ונג, אינה רק הופכת צמחונית; גם אינה רק מתענה מחלומות חוזרים שאלימות חייתית ומחרידה ממלאת אותם ופורצת מתוך החלום לערות; בפשטות, היא רוצה להיות עץ. ואולי, במובן מסוים, אף הופכת לעץ. גם גיסה, שנתקף אובססיה לגופה ידמה כי הוא ציפור, ואף אחותה, בעלת עסק שבנתה עצמה בעשר אצבעות תשאף להתמזג עם הר.
העיסוק בדימויים הללו עשוי היה להתחוור כילדותי ואף פשטני, אלא שהוא מתברר כעז ומורכב על רקע הנוקשות והכוחנות שמאפיינות את המוסדות הקוריאניים לאורך שלושת חלקי הספר - משפחה, מקום העבודה, בית החולים שמופיע במערכה השלישית. כולם מוסדות גבריים, פטריארכליים, שלמעט המוות, אין מהם מפלט. במפתיע נזכרת יונג יה באירוע מילדותה: כלב נשך בבשרה. הכלב נקשר לאופנוע ונגרר עד מוות. גם לבעלי החיים אין, כמתברר, מפלט מהמציאות האלימה, הרצופה לאורך הספר. האמונה העממית אומרת שיש לאכול מבשרו של הכלב. גם יונג יה תאכל מהכלב. האם כבר אז החלה לשרטט את קווי המילוט? האם כבר אז נחרץ גורלה ולא רק שלה? גם הספרות העברית ערה לטרגדיה האורבת בשולי כלב נשך איש, שאיש אינו נמלט מנשיכותיה.
ואכן, כפי ש"הצמחונית" מדגים את גורלם האכזר של מי שניתק מהשלשלת, כך נרמז על גורלו של המדכא. על התמוטטות מוסדית. על האב שמתמוטט. הגיס שהולך רחוק מדי עם הפנטזיה שלו. הגרוש שגורלו לבדו עלול להיות מר. הבוס שמשתומם על אשתו המשונה של העובד, ומי יודע מה יעלה בגורלו של העובד. הרופאים חסרי האונים למול פציינטית שאינה מצייתת. יש בכך צד של צדק פואטי אבל גם צד של ייאוש כביר; ככל שיונג יה מפנה גב לאלימות, כיוון שתחילתו בהחלטה להפוך לצמחונית ובהמשך בהתנתקות מהגברים האלימים ששזורים בחייה, כך האלימות בחייה שלה ובעולם סביבה רק הולכת וגוברת ומאבדת שליטה.
צידו השני של העיסוק במבנים של כוח הוא, כאמור, במבנים של תשוקה. הפרט שמעז להתנתק מהשלשלת מעורר תשוקה בלתי נשלטת באחרים, לעשות כמותו או לגבור עליו, להכניע ולנכס אותו. התשוקה ב"הצמחונית" עזה ומידבקת כל כך שכן היא כרוכה תמיד באלימות כזו או אחרת - אינספור אופנים של כפייה משובצים בעלילה; במצבים אינטימיים וסיטואציות פומביות, בחיי העבודה ובחיי המשפחה; בחיכוך במוסדות ובמחוות נימוס, עד כי מתעוררת תחושה של אי נעימות של ממש. הדבר מועצם שכן לתשוקה תמיד יופיע ניגוד בדמות ניכור קיצוני: מר צ'ונג לא ינסה לסייע לאשתו המאושפזת בבית החולים לסדר את שקית העירוי במקומה גם כשהיא מלאה בדם; סירוב לאכול מאכלי בשר הוא עילה לנידוי; מין הוא תמיד צורה של אונס. וכל זאת, כאמור, על רקע אותה אסתטיקה מרהיבה שהספר לא יכול להימלט ממנה. אך למרות כל זאת ידה של התשוקה תמיד תהיה על העליונה, גם אם האפקט שלה הוא הרסני או מופנה כלפי פנים. גם אם אין תשובה טובה יותר ממוות. שוב, כאן מצטלבים האלמנטים הפרטיקולריים, המייחדים את התרבות ואת הנפשות הפועלות יחד עם אמירה על טבע האדם באשר הוא.
הכתיבה המוקפדת והמדודה של האן קאנג לא מסתירה את היצירתיות המתפרצת והתעוזה שלה. כפי שהיא מוקפדת ומדודה היא בעצמה גוף אורגני חי ונושם; כל אחד משלושת חלקי הספר כתוב בסגנון אחר, בחירה מאוד לא נפוצה במחוזותינו, וכל חלק הולך עם עצמו וסגנונו עד הסוף. הזכייה בבוקר הבינלאומי והשיח על אודות הספר בקרב אנשי ספרות אולי עורר תחושה שמדובר ראשית בתוצר ברנז'אי, אך למעשה, לפחות עבורי, מדובר בספר שהקריאה בו מטרידה, מרתקת ומעוררת התרגשות עמוקה.
הצמחונית/ האן קאנג; סאגה; מאנגלית: שרון קרמנר; 169 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו