בסככה גדולה ומחוממת היטב, מטרים בודדים מהתיירים הרבים שמציפים את אתר החרמון ביום שמש יפה, כמעט קיץ במושגי ההר הגבוה בישראל, יושבים חבורה של מילואימניקים. מכנסי ב', חולצות שחורות. "אני נהג אוטובוס מנתניה, באתי לכאן לנוח", צוחק איציק ועקנין, "'רק' 15 שנים על ההר". ארוחת צהריים והוא עולה אל המפלס העליון באמצעות ה"ביווי" - הכינוי הצה"לי לרכב השלג "Bandvagn 206" השבדי, שמטרתו להעביר חיילים ואספקה בתנאי שלג קשים.
ה"ביווי" בפעולה"
ימים ספורים לפני הסערה אני מגיע אל הר החרמון יחד עם אייל הצלם. המדחום מצביע על מעלה או שתיים מעל האפס, מה שמקשה מעט על כלי הרכב המיוחד, שמובנה לאתגרים גדולים בהרבה מאשר מעטה שלג קטנטן ברכבל התחתון. "השלג כמו דייסה", מסנן הנהג שלוקח אותנו למעלה, מאיץ ומתמרן שוב ושוב על מנת להתגבר על השלג הנמס לאיטו בדרך למעלה ההר.
כמה צפירות לתיירים הישראלים הרבים שצובאים על אזור הרכבל העליון, מעבר של ש"ג מאולתר ואנחנו בעולם אחר - העולם הצבאי, שכולל גזרות מבצעיות, איום סורי ואיראני, שאורב גם היום מאחורי מעטה הקטיפה הלבן, ועולם שלם של יכולות צבאיות סודיות ביותר שחל איסור חמור אפילו לרמוז עליהן, בטח שלא לתעד.
אנחנו נוסעים דרך מוצבים שונים שהלבן מקיף אותם מכל פינה. מהצד אני רואה שני נגמ"שים שקבורים עד הקצה בשלג, ומולם מוצב שקבור גם הוא בקרח ובשלג. אחרי דקה או שתיים אנחנו ממשיכים הלאה, עולים עוד ועוד, בדרך אל מצפה שלגים - המוצב הגבוה ביותר בישראל, גובה של 2,200 מטרים, תחת כשני מטרים של שלג. האלפים בקצה ישראל.
"ברוכים הבאים למצפה שלגים", מחייך סגן יהושע שטרק, שפוגש אותנו בחדר האוכל, רגעים אחרי שאנחנו מתכופפים ונכנסים לתוך המוצב, שנבנה רובו ככולו בצלע ההר. הוא תושב שילה שבמועצה האזורית בנימין, מפקד מחלקה בסוללת התותחנים "גידי" שבגדוד ברק, שמוצבת באזור בשלושת החודשים האחרונים. "הגענו לכאן בנובמבר האחרון. פתאום בסופ"ש אחד הכל הפך לבן", הוא אומר לנו.
הכל חסום בשלג // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
המנהרה שמובילה למוצב עצמו מיועדת בקיץ לכלי רכב, בפועל כרגע לא ניתן להכניס אפילו קורקינט. הכל חסום בשלג. השימוש היחיד שלה הוא לסל הגבוה שמשמש למשחקי הכדורסל המאולתרים. התחושה בתוך המוצב קלסטרופובית מעט. בשל השלג הרב החיילים ממעטים לצאת החוצה, למעט לצורך משימות, ובתוך המוצב יש קליטה רק בחלק מחברות הסלולר. "בוא, אחבר אותך לנקודה חמה", צוחק סמ"ר עידו זלמנוביץ, הרס"פ, ומתנדב. במקום סלולר החיילים מתנחמים ב"סברי מרנן" בטלוויזיה הקטנה שממוקמת במועדון.
מצפה שלגים היא הפסגה השנייה בגובהה במדינת ישראל, בגובה של 2,224 מטרים, נמוכה רק 12 מטרים יותר מהפסגה הגבוהה ביותר. רב"ט אריאל אהרון, לוחם בסוללה, מוביל אותנו בתוך מבוך המסדרונות הצרים שנבנו לאחר מלחמת יום הכיפורים אל מעלית מברזל. משם אנו עולים בקפיצות וטרטורים לפסגת ההר, אל עמדת התצפית והשמירה שמוקפת בנטיפי קרח גדולים ופונה לעבר סוריה. בעמדה נעים וחמים, אך הלוחמים שמוצבים במקום מבהירים שמדובר במצג שווא: "אתה צריך לבוא לכאן בזמן סופה. הרוח משתוללת כאן כל כך חזק שאי אפשר לדבר או לחשוב".
ביום טוב ניתן לצפות ממצפה שלגים על אגן דמשק // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
ביום טוב ניתן לצפות ממצפה שלגים על כפרים מפורסמים בסוריה דוגמת בית ג'אן, אגן דמשק, מרחבי החורן וכן הרי לבנון. ממבט מערבה ניתן לצפות על הכנרת, הגליל ועד חוף הים התיכון. מול מצפה שלגים נמצא גם מוצב החרמון, המוצב מפורסם שנכבש במלחמת יום הכיפורים ושבו היה הקב"ר המזמר. במוצבים יש ציוד מסווג של אמ"ן שתוכנו ידוע רק למעטים, ושבזכותו החרמון זכה לכינוי המפורסם "העיניים של המדינה". הכדורים והאנטנות שיוצאות מתוך המוצב, ושפורסמו בעבר בתמונות נדירות, רק גורמות לסקרנות לגדול. "גם אנחנו לא יודעים הכל", מודה אחד הקצינים. בקשה לצלם את המוצב מבחוץ נענית בשלילה.
"אנשים אומרים לך תודה"
הלוחמים מתארגנים לטובת סיור רגלי בסביבות המוצב. העובדה שכמעט אין סיכוי שיש אויב בחוץ בשל תנאי מזג האוויר המאתגרים, גם ביום שמשי, לא משנים את העובדה שמדובר בגזרה מבצעית לכל דבר ועניין. "אנחנו יוצאים מהמוצב על מנת להפגין את הריבונות שלנו ולהראות נוכחות. אנחנו בודקים נתיבי חדירה, צירים שבהם נצטרך לנוע במקרה הצורך ועוד", מסביר מפקד הסוללה, סרן ברק פאור. הוא תושב מודיעין ונהג לפני השירות הצבאי לעלות להר לטובת סקי. עכשיו הוא נמצא על ההר מסיבות שונות לחלוטין.
יש כמה אתגרים לא פשוטים שעומדים בפניו של המסו"ל (מקביל למפקד פלוגה). בראש ובראשונה עליו לשכנע את חייליו, שרגילים לגזרות מבצעיות שכוללות אוכלוסייה עוינת ביו"ש, שמאחורי הפסטורליות והשלג יש אויב שעלול להכות בכל רגע.
לפני כחצי שנה נורו שתי רקטות איראניות לעבר אתר החרמון, ואחת מהן פגעה בכבל של הרכבל. על קיר המטבח יש שלט זיכרון ישן לאהוד (אודי) בן מרדכי, שנהרג בעת חדירת חוליית מחבלים לאזור המוצב ב־1991. האיום מוחשי, אך קשה לזכור אותו כשמסתכלים על המעטה הלבן והיפהפה שמקיף אותנו מכל עבר.
"בודקים נתיבי חדירה, צירים שבהם נצטרך לנוע במקרה הצורך ועוד". סרן ברק פאור // צילום: אייל מרגולין ג'יני
כשאנו מגיעים לפסגת מצפה שלגים הוא מצביע ימינה ומסביר: "זו פסגת החרמון, בגובה של 2,814 מטרים, שנמצאת בשליטה סורית". כשמסתכלים מלמעלה למטה, לכיוון דמשק, האיום האיראני הופך מוחשי יותר מתמיד. התיירים שמגיעים לרכבל אינם נחשפים לעובדה שבפועל הם נמצאים קילומטרים בודדים מאזור שמוגדר כמערכה בין המערכות (מב"ם), ושעל פי פרסומים זרים והתייחסויות בודדות וחריגות של צה"ל מתנהלת בה לחימה אווירית מול מיליציות איראניות, בניסיון למנוע זליגת נזק מתקדם לאזור. הנשק המתקדם עלול בהחלט לשמש במלחמה עתידית לצורך מתקפה נגד החרמון ויעדים נוספים בעומק ישראל.
בשל הטופוגרפיה המאתגרת של החרמון, אין גדר בין הצד הישראלי לסורי, ובתשובה לשאלה בנושא, אומר סרן פאור: "יש לנו טכנולוגיות ואמצעים שעוזרים לנו להשתלט על השטח. אם מישהו יעבור את הגבול נדע מזה", ולא מוסיף. כשאני שואל היכן עובר הגבול הוא צוחק: "תיזהר לא להתגלגל", ומצביע כלפי מטה. "הגבול נמצא 30 מטרים מאיתנו".
מובילים ציוד לפני הסערה // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
בחרמון יש שלל פעילויות שנועדו לשמור על עליונות צה"ל באזור. לצד פעולות התצפית וההאזנה שידועות כבר עשרות שנים בקווים כלליים, לוחמי התותחנים מבצעים את הביטחון השוטף, שלצידם פועלת יחידת האלפיניסטים על אופנועי שלג וכלים נוספים בכל יום, ומוודאת שהגזרה הצפונית נותרת בטוחה. אתגר אחר שאינו פשוט כלל הוא כמובן השלג. על מנת לאפשר ללוחמים להגיב במקרה הצורך הם מקבלים ציוד מיוחד, החל מנעליים קנדיות שאינן חדירות למים וציוד חורף נוסף, וכלה בשמן רובים שאינו קופא בקור קיצוני.
האזרחים שמגיעים לאתר החרמון הופכים את הגזרה למורכבת גם בימים של שמש. "אזרח שמגיע לכאן לא מבין בהכרח את המרחב", אומר סרן פאור. "מבחינתו זה מקום לטייל בו אבל לידו יכול להיות גבול. לכן אנחנו מציבים אנשים בנקודות בעייתיות". מג״ד 411, סא״ל עידן ברנשטיין, מוסיף: "הר החרמון מהווה נכס לאומי, זו זכות גדולה להגן עליו ועל פעילות האתר. לראות אזרחים מגיעים לאתר, זה אחד הדברים שנותנים לנו הכי הרבה כוח, זה נותן ללוחמים תחושת משמעות".
הלוחמים, מצידם, רואים בשירות המפרך בחרמון חוויה של ממש. "אתה יודע שלא הרבה אנשים זכו לראות את המחזות שאנחנו רואים, ולעשות את מה שאנחנו עושים. אנשים בודדים בהיסטוריה של מדינת ישראל שירתו במוצב מצפה שלגים בשלג", מספר סגן מפקד הסוללה, סגן דניאל בן חמו. "לפני חודש וחצי נסענו כאן בג'יפים, וכעת אנחנו מוקפים בשלג. צריך לעבוד בתנאים האלו כי. הגזרה מאתגרת ומלמדת אותך הרבה. בניגוד לגזרות אחרות שבהן אתה קופץ עם כלי רכב לאירוע, כאן צריך לשקול אם לצאת החוצה באמצע סערה".
"אף אחד לא באמת מסוגל להכין אותך לזה קודם". סגן דניאל בן חמו // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
"זו חוויה מדהימה", אומר סמל אריאל רביבו. "אנחנו בחפ"ק ועברנו דברים מעניינים שאי אפשר ממש לפרט עליהם". רב"ט אהרון מציין כי "בהתחלה קצת התבאסנו בגלל מזג האוויר, אבל כשאתה נמצא כאן אתה מבין שזו חוויה שלא תחווה בשום מקום אחר". סמל אברהם טסאו מספר כי דווקא האתר התיירותי הוא שעושה את ההבדל: "אתה מרגיש שאתה שומר על האזרחים. אנשים באים ואומרים לך תודה".
עם סיום התעסוקה, אם לא תהיה בדיוק באותו יום סערה, יירדו לוחמי התותחנים מהגזרה, בדרך לקו בגבול לבנון. תתגעגעו כשתרדו? אני שואל והם עונים בחיוך: "כן ולא. היה טוב, וטוב שהיה".
"ההכנה המנטלית קריטית"
בניגוד לגזרות אחרות, שם אפשר לשכוח לעיתים שיש מערך לוגיסטי שלם מאחורי הלוחמים בשטח, בקו החרמון עבודות הלוגיסטיקה קריטיות ומצילות חיי אדם באופן ישיר. במשך חודשי האביב, הקיץ והסתיו עובדים אנשי הלוגיסטיקה קשה במיוחד על מנת להחזיר את המוצבים לכשירות, בין היתר בתחומי הבינוי, התשתיות, הטכנולוגיה ורענון ציוד החורף. "הכסף הגדול זה קירויים, איטומים ותיקון ההסקות", מסביר גורם בחטיבה. מדובר בסכומים לא מבוטלים". בנוסף, מתקנים בחטיבה המרחבית את הכלים הייעודיים לשלג, ובהם ה"ביווים", הטרקטורים, חתולי השלג וציוד נוסף.
חתול שלג בפעולה // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
החורף מגיע מוקדם לחרמון, ולעיתים כבר בנובמבר יורד השלג הראשון. אז אנשי הלוגיסטיקה נכנסים לעבודה אינטנסיבית. "הדבר החשוב ביותר הוא להכין את האנשים. המוצבים מוכנים, הסירים צבועים אבל ההכנה המנטלית של הלוחמים היא קריטית. יש צורך להסביר כיצד להתלבש, להתנהג בערפל ומהי הכנה לסערה. אנחנו משתדלים להמחיש להם את הדברים בצורה הטובה ביותר. זה לא שווה לנו שחייל יגיע למצב של היפותרמיה. רק אצלנו, למשל, כובע זה קריטי. דרך הראש בורחים 30 אחוזים מחום הגוף".
העבודה הלוגיסטית נעשית בחירום בכל מזג אוויר, כולל סערות עזות במיוחד. "היה לנו קו מים ראשי שהתפוצץ בעבר והיינו חייבים לעלות להר באמצע סערה עם לוחמים מיחידת האלפיניסטים ומפלוגת פינוי השלגים כדי לחפור בשלג עם חתולי שלג, להגיע לצינור ולתקן אותו. אם אין מים אין הסקה, ובלתי אפשרי להשאיר חיילים בלי הסקה, מים או חשמל. ככל שהמצב קשה יותר בחוץ עולה מדרג האישורים, ולעיתים יש צורך באישור של מפקד האוגדה כדי לצאת לדרך".
מכיוון שמאתגר ביותר להוציא כלים לדרך במהלך סערה, המוצבים עצמם מחזיקים ביכולות לטיפול בבעיות בזמן חירום. "לפני הסערה מעלים עוד מזון וציוד למוצב ויש כאן רופא צמוד, כי זה סיפור לפנות פצוע או חולה. אנחנו מתבצרים במשך כמה ימים בעת סערה, ולמעשה לפני כמה שבועות היו לוחמים שנתקעו כאן בסופ"ש כי היתה סופה", מספר סרן פאור. "גם אם מזג האוויר קיצוני ומסוכן אנחנו פועלים, אבל על פי הערכות מצב. לא אסכן את החיים של החיילים שלי אלא אם כן מדובר באירוע אמת". למטה, במבני יחידת פינוי השלגים, יושבים גם אנשי התאג"ד ויחידת חילוץ לזמן חירום.
"אנחנו מחכים לשלג, זה הכיף שלנו". רס"מ אבי אזולאי // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
"אנחנו ערוכים לסערה. מתדלקים את כל המוצבים והכלים, מכינים את הכל מבחינת כשירות. סופה נשמעת מבחוץ כמשהו מפחיד אבל אצלנו זו שגרה. החרמון ערוך", אומר מפקד יחידת פינוי השלגים (פנ"ש), רס"מ כפיר סבג. "היחידה שלנו היא זו שמספקת מענה על ההר באמצעות כלים ייחודיים שמסוגלים לנסוע על השלג. הנסיעות משתנות לפי המשימות". הוא תושב כפר סבא, אך מבחינתו החרמון הוא גם הבית. "אין על החרמון, זה המקום הכי יפה במדינה".
בסופה, עם שני חתולים
רס"מ אבי אזולאי (65) כבר ראה הכל כשמדובר בשלג. כתושב קצרין לשעבר ומוביל חתולי שלג ו"ביווים" ותיק במיוחד, 35 שנה בתפקיד במילואים, הוא הספיק לשרת גם בדרום לבנון. "הקפיצו אותי בשבת במסוק כדי לחלץ לוחמי גולני ממוצב בלבנון בעומק של 15 מטרים של שלג", הוא נזכר. מדי שנה הוא עוזב את עבודתו כמנהל תפעול בחברת בנייה כדי לשרת במשך עשרות ימים על ההר.
"אנחנו מחכים לרגע שיהיה שלג, זה הכיף שלנו", הוא מחייך. "כל היחידה מושתתת על מילואים. יש כאן חבר'ה שנמצאים כאן גם 60 ו־70 ימים, אנשים מכל שכבות האוכלוסייה - מנהגי אוטובוס ועד מנהלי חברות. חלק גדול מהמובילים הם מתנדבים בגלל הגיל".
העובדה שהמובילים של הכלים אינם צעירים לא מקרית. "לוקח זמן רב להכשיר אדם לנהיגה. נסיעה על ההר בשגרה ובחירום בכלים הללו היא מורכבת ביותר", מציין סבג. שעתיים לפני הביקור מגיע ליחידה ישי, לוחם ביחידה קרבית לשעבר שהצטרף ליחידת פנ"ש. "רק בעוד כשנה הוא יהיה עצמאי לחלוטין", מסביר אחד המובילים. לוקח זמן רב ללמד את הדקויות, כי במדרונות החרמון, פנייה לא נכונה משמעותה סכנת חיים.
"אנחנו יוצאים גם בסופה עם שני חתולי שלג - אחד פורץ והשני אחריו עם רופא ותאג"ד", מספר אזולאי. "לפני שלוש או ארבע שנים התחוללה סופה חזקה במיוחד והיינו אמורים להגיע לאחד המוצבים. היה קשה במיוחד ובדרך היתה לנו פריסת זחל והיינו צריכים חילוץ כדי להשלים את המשימה. אנחנו יוצאים גם בתנאי קיצון, לאט־לאט ובזהירות. אם ייקח לנו חמש שעות במקום חצי שעה זה גם בסדר, אבל נגיע".
פועלים בכל מזג אוויר // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
לכן, היכולת של מפעיל והאחריות שלו היא קריטית. "אני לא מחזיק אצלי צעירים מתלהבים שלא מבינים את גודל האחריות. מדובר ביחידה מורכבת שערוכה לכל תרחיש", אומר סבג, ואזולאי מסכים: "אני אישית התהפכתי לפני שנים רבות. אם שנייה אחת אתה לא מפוקס אתה מתגלגל. אנחנו עובדים לפעמים במצבים קשים מאוד ולכן השיקול היחיד שנחשב הוא של המפעיל. אם אני רואה שיש סיכון אני לא אסכן שישה או שבעה חיילים, גם אם מח"ט יאמר לי לעשות את זה".
אחד מתרחישי הקיצון אינו דווקא כזה שנובע ממזג האוויר, אלא דווקא מאיום הטילים מכיוון סוריה. במקרה קיצון, מספרים המפעילים, הם ערוכים להוריד את התיירים הרבים מהר באמצעות הכלים. "אנחנו מבצעים תרגילים ונערכים לדברים כאלו. אם נידרש בזמן אמת, נדע איך לעשות את זה", אומר סבג.
***
הלילה יורד על הר החרמון. ערפל מכסה את פסגת ההר והקור מתחיל להתפשט ולהתגבר כשהשמש שוקעת במערב. אנחנו דוהרים בחזרה לחניון אתר החרמון ב"ביווי" אספקה שהעביר ציוד למצפה שלגים. עוד מעט יתחיל לרדת שלג על ההר, וביחידת פנ"ש מעבירים עוד ציוד לקראת הסערה. התיירים כבר מזמן עזבו את החרמון, וכשאנחנו יורדים בשבילים המפולסים אנחנו רואים את אנשי יחידת האלפיניסטים במתחם הרכבל העליון, עמוסים ציוד סקי מתקדם, בגדים לבנים שמשתלבים היטב ברקע, ורובים שמזכירים שמאחורי הבילויים והסקי באתר החרמון יש לוחמים שנמצאים על ההר כדי להגן על הבית - בתנאים הקיצוניים ביותר במדינה.
