לפני 53 שנה, לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, כינס מפקד חטיבת הצנחנים מוטה גור את מאות חיילי החטיבה למסדר סיום ברחבת הר הבית. בתיעוד נדיר בצבע שנחשף לאחרונה נראים החיילים מסודרים שורות שורות, כאשר קסדות על ראשיהם ודגל הצנחנים מונף על ההר. המחזה בו עומדים מאות חיילי צה"ל למרגלות כיפת הזהב אינו מוכר ונראה בימים אלה כמשהו כמעט בלתי אפשרי.
מי שצילם את הסרטון הוא מרדכי בוכמן ז"ל. בוכמן היה בעליה של חברת מסחר שברשותה היו משאיות. מאז קום המדינה, בכל פעם שפרצה מלחמה, הוא גויס יחד עם משאיתו כדי לסייע בהובלת ציוד אל הכוחות הלוחמים. עם פרוץ המלחמה בשנת 67' הוא סופח לחטיבת הצנחנים שלחמה בירושלים וליווה בסיוע לוגיסטי את הלוחמים.
לפני מספר שנים הלך בוכמן לעולמו. בני משפחתו עשו לאחרונה סדר בציוד שהשאיר אחריו ומצאו סלילים של מצלמת 8 המ"מ שהייתה ברשותו בשנים ההן, ובהם תיעוד של אירועים רבים. בין הצילומים נמצא התיעוד הנדיר של המסדר המרגש על הר הבית.
ממש לאחר שחרור העיר העתיקה התמקם בוכמן במלון אינטר קונטיננטל על הר הזיתים ושלח מכתב לבני משפחתו:
"היום הייתי כל היום בעיר העתיקה וסיירתי כמעט את כולה, אין לי כבר רגליים ללכת. מסרו ד"ש לכולם מהכותל המערבי, התפללתי עבור כולם לבריאות וכל טוב. הייתי בתוך מסגד עומר, זה חלום.
ברחבה שעל יד הכותל היו כל מיני הופעות, חבל שאין לי את היכולת לצלם כל כך הרבה את המאורע, בכי של שמחה, ריקודים, שירה. אפילו אפיקורסים לקחו תפילין והתפללו היום. המעמד עם הנשיא היה חלום, מי יודע אם יכולתי פעם לחלום על דבר כזה.
על יד הכותל המערבי עשיתי לכולם מי שברך. הרבנות הצבאית הביאה יין וכל אחד בירך שהחיינו וברכת הגפן. את הדו"ח של אימא שמתי בין אבני הכותל.
השירה יש לה כוח שכל אחד ואחד מוריד דמעות.
אני אישית עדיין לא יכול לנגב את עיני הן בוערות מהבכי של כל היום.
כתבתי היום לילדים מכתב מהכותל באותיות קידוש לבנה וסיפרתי להם קצת ממה שעבר עלי. בינתיים הודיעו ברדיו שגם העיר חברון בידינו, אני מקווה שאצליח לבקר בכל המקומות הקדושים בחברון שעדיין לא הייתי בימי חיי. הפעם אהיה הנציג המשפחתי שלכם, בכל מקום אתפלל עבור כולם".
במכתב אחר הוא תיאר את רגעי השחרור:
"הצנחנים כל אותו הזמן נלחמו בחירוף נפש וסבלו אבדות כבדות. לאחר לילה בהר הזיתים הצנחנים עם מוטה גור בראשם נכנסו לשער האריות. אנחנו שיירת המשאיות נסענו אחרי הצנחנים. בכל מקום שנכבש היינו אחרי הלוחמים. למחרת נכנסנו בעקבותיהם לרחבת הר הבית.
המראה של הר הבית שנגלה לעיני, הכיפות המוארות בקרני השמש של בוקר חדש, היה מרגש ועוצר נשימה. יחד עם חיילים רבים מאובקים ועייפים, דתיים ושאינם דתיים, צעדתי אל הכותל. יחד איתנו הגיעו את רחבת הכותל שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין, אלוף הפיקוד עוזי נרקיס, הנשיא והרב הראשי לצה"ל הרב גורן שתקע בשופר. כולם בכו, גם אני פרצתי בבכי. לא בכיתי בחיי כמו שבכיתי באותו רגע. ניגשתי לכותל, נגעתי בו בידיים רועדות והנחתי תפילין".
במסדר של חטיבת הצנחנים על הר הבית נשא המח"ט מוטה גור נאום היסטורי:
“צנחנים, כובשי ירושלים!
כאשר נכבש הר הבית על-ידי היוונים, שחררוהו המכבים. במחריבי הבית השני נלחמו הקנאים ובר-כוכבא.
כאלפיים שנה היה הר הבית אסור ליהודים.
עד אשר באתם אתם הצנחנים, והחזרתם אותו לחיק האומה. הכותל המערבי, אליו פועם כל לב, שוב בידינו.
יהודים רבים שמו נפשם בכפם, לאורך כל ההיסטוריה הארוכה שלנו, על מנת להגיע לירושלים ולחיות בה.
שירי געגועים לאין ספור הביעו את הכמיהה העמוקה הפועמת בלב היהודי כלפי ירושלים.
במלחמת השחרור נעשו מאמצים עצומים להחזיר לאומה את לבה - העיר העתיקה והכותל המערבי.
בידכם נפלה הזכות הגדולה להשלים את המעגל, להחזיר לעם את בירתו הנצחית ומרכז קודשו.
צנחנים רבים, מחברינו הוותיקים והטובים ביותר, נפלו במערכה הקשה.
היה זה קרב עז ונמרץ, בו פעלתם כגוף המועך כל אשר לפניו מבלי שים לב לפצעיו הוא.
לא טענתם, לא התלוננתם, לא דיווחתם, רק קדימה חתרתם - וכבשתם.
ירושלים היא שלכם – לנצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
