בדיוק 50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ארכיון המדינה חושף את החומר הארכיוני, שיכול ללמד הרבה על הימים הגורליים שבהם המדינה עמדה תחת סכנה קיומית משמעותית.
חשיפה מיוחדת - לחצו למעבר לארכיון המדינה על יום הכיפורים
מהרגע שבו שר הביטחון משה דיין מודה בהפתעה, ועד לדיונים על כיבוש דמשק וקהיר: הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה ב־17 ימי הלחימה, שהחלו ביום כיפור 1973, נחשפים לראשונה במלואם בארכיון המדינה, ומשקפים שעה אחר שעה את ניהול המלחמה שהמודיעין הישראלי לא צפה.
גולדה מתגלה כדמות שנונה, הרמטכ"ל זוכה לשבחים, והאמריקנים שיחקו תפקיד מכריע לכל רוחב החזית - מההחלטה להמתין להתקפה, דרך הבקשות לסיוע ועד לכפיית הפסקת האש במוסדות האו"ם.
מהיום, (חמישי), כל החומרים מהמלחמה נמצאים באתר ארכיון המדינה, בסיום שנתיים וחצי של עבודה מאומצת וחשיפת אלפי תיקים שמספרים את סיפור המלחמה - בחזית, בעורף ובממשלה. לראשונה יוכלו כולם לאתר את מסמכי המקור, ולקרוא באופן בלתי אמצעי על הדרמה שהתחוללה ועל התחושות בקרב הציבור, הצבא וההנהגה.
חלק מהחומרים מביאים את האירועים דקה אחר דקה, ומאפשרים לשחזר את תחושותיהם של מי שנכחו בהם - בקטעי וידאו, תמונות, תמלילים, פרוטוקולים מלאים מישיבות הממשלה, תיקים חסויים של משרדי ראש הממשלה והחוץ, יומני מזכירתה האישית של גולדה, ועוד.
חומרים אלו, שרובם היו חסויים, נבדקו, נסרקו ועברו חשיפה, וחלקם גם אישור צנזורה, וכעת מוגשים לראשונה כאוסף ארכיוני של מידע על תהליך קבלת ההחלטות, הלחימה בחזיתות השונות, התמודדות העורף, המגעים המדיניים עם מדינות ערב בתיווך המעצמות, וההגעה להסדרי הפרדת הכוחות עם סוריה בסוף מאי 1974.
"לא חשבנו שתהיה מלחמה": הציטוטים שטרם נחשפו מישיבות הממשלה
06.10.1973, יום כיפור, 12:00 בבוקר, רה"מ גולדה מאיר מכנסת את הממשלה:
שר הביטחון משה דיין: "התוכנית שלנו היא כזאת: בשלב ראשון ברור שהמטה היה רוצה שנעשה מלחמת מנע. לפני שהם פותחים באש - לפתוח עליהם באש. אני אפילו לא הצעתי זאת לרה"מ, והמטה לא לחץ בעניין והנחה שלא נעשה זאת, כלומר, אם הם לא יפתחו באש. ועד שלא יפתחו באש, אז גם אם אנו רואים שכל התכונה הזאת הם מכינים לנו - לא נהיה אנו הראשונים הפותחים במלחמה".
השרים מפגינים ניתוק מהמצב שאליו ישראל נקלעת במהירות באותן השעות, ומבקשים מגולדה לדחות את ההצבעה על אישור היציאה למלחמה בכמה שעות.
גולדה משיבה להם: "אני מצטערת מאוד. איני רואה אפשרות להתחמק מהכרעה בעניין זה... להשלות אתכם - ודאי שאיני רוצה. איני יודעת מתי הם יתחילו, או אם הם יתחילו כאשר יש עוד מעט אור, ואם אנחנו לא נעשה שום דבר בסוריה - גמרנו את העסק עם סוריה. אבל אינני יודעת. אם החברים רוצים לשבת - אדרבא. אבל אני יכולה לומר לכם שניפגש כאן בשעה 16:30..."
האזעקה קוטעת את הישיבה
דבריה של גולדה נקטעים בדרמטיות עם הישמע אזעקה עולה ויורדת, ולמרות זאת היא ממשיכה לאחר מכן: "אם לא התחילו במלחמה עד השעה 16:30 - אפשר יהיה להצביע שוב. אני רוצה לדעת מה המצב, ואם עד 16:30 הם מתחילים...". ברגעים אלו נכנס לחדר הישיבות מזכירה הצבאי של גולדה, תא"ל ישראל ליאור, שמעדכן: "זה מתחיל כבר, ויש הזנקות בסוריה; הסורים פתחו באש".
גולדה: "אנו נשארים כאן".
מלחמת יום הכיפורים נפתחת בהפתעה כמעט מוחלטת, וממשלת ישראל מורה סוף כל סוף על גיוס מילואים מלא. גם בשלב הזה מחליטים השרים, גם אם כי מאוחר מדי, כי ישראל לא תפתח במלחמת מנע.
07.10.1973, י"א תשרי, 21:00 בערב, ישיבת ממשלה נוספת:
כבר יממה אחרי המלחמה מתחילים הדיונים על ממד ההפתעה. השרים מותחים ביקורת על דיין, על גולדה ועל היעדר המידע המוקדם שהוביל לאבדות כבדות בנפש, ואילו יגאל אלון טוען כי העובדה שישראל הותקפה תסייע לה לקבל סיוע מארה"ב, כמו גם את חסותה.
השר משה קול מקשה: "האם המערך הסורי הגדול שהתקיף אותנו נמצא מזמן ברמה, או שזה התארגן בשבועיים האחרונים? אם זה התארגן בשבועיים האחרונים, האם לא ראינו מה שמתרחש שם, שהנה הם הולכים למלחמה?"
השר דיין הודף את הטענות כלפי היערכות הממשלה: "אנחנו צריכים להיות כנים כלפי עצמנו. לא קיבלנו את ההחלטה על הגיוס רגע אחד מאוחר יותר מאשר הייתה לנו ההנחה כי אכן הם הולכים למלחמה. אבל לומר שאיחרנו לגייס - זה משונה. אילו הייתה הערכת אמ"ן יומיים לפני זה, היינו מגייסים אז. לא חשבנו שתהיה מלחמה".
תפנית בקרבות
11.10.1973, ט"ו תשרי, ישיבת ממשלה בלשכת רה"מ בתל אביב:
ישראל עוברת למתקפה ומראה את נכונותה לכבוש את הרמה. הרמטכ"ל דוד אלעזר סוקר את הקרב ברמת הגולן: "אני לא יכול לומר כי הצבא הסורי התמוטט. הוא נשאר בעמדות וממשיך להילחם. הארטילריה פועלת, פה ושם יש מקומות אשר נעזבים על ידם, אך זוהי יותר עזיבה מאשר בריחה".
גולדה: "שואלים אותי אנשים מדוע הייתי כל כך עצובה בטלוויזיה. כאשר אלי ניסן שואל אותי מה המחיר של המלחמה, אפשר שלא להיות עצוב? אך עוד לא יצאתי מהסיוטים. הדבר המינימלי, האלמנטרי, היה צריך להיות שברמת הגולן בשום אופן לא נחזור לקו הפסקת האש הקודם, כי אנו יודעים מה זה היה בשביל היישובים שלנו, לו הפגיזו אותם... איני מצטערת על כך שלא נתנו מכה ראשונה, יוזמת מנע. יחד עם זאת, זה 'אוכל' אותי, לא מפני שאני חושבת כי היינו צריכים להחליט אחרת".
14.10.1973, 21:00, לשכת רה"מ בתל אביב:
ממשלת ישראל דנה במעבר לצד השני של תעלת סואץ. ההפתעה ביום הראשון נשכחה זה מכבר, ישראל דורשת להנחיל מכות קשות לתוקפן המצרי. דיין: "אני מציע לממשלה מעבר אל הצד השני של התעלה. זוהי דעה אחידה של כל המפקדים שם, של כל מי שיש לו הבנה בליבו למצב, והם אומרים לממשלה שאם יחשבו שזה מה שצריך לעשות כדי לנצח בקרב, שלא יהיו כבלים על ידיהם".
הרמטכ"ל אלעזר: "אני מציע שנצלח את התעלה כמהלך אופרטיבי, שאינו קשור אצלי בשום אספקטים אחרים. זהו המהלך האופרטיבי היחידי שאני רואה כי בו יש לנו סיכוי להגיע לקרב הכרעה. כלומר, קרב והכרעה רבתי של החזית המצרית".
ברוב של 14 מחליטה הממשלה לאשר את צליחת התעלה, שמשנה את התמונה הצבאית מבחינת ישראל.
25.10.1973, 6:00 בבוקר, הפסקת האש נכנסת לתוקף למרות התנגדות מערכת הביטחון.
