"מסובך, אבל שווה את זה": שלוש לוחמות שעלו לישראל לבדן מספרות על האתגר

לוחמת איסוף בגזרת עזה מארה"ב, מפקדת כיתה בפיקוד עורף מארגנטינה ולוחמת בחיל התותחנים מקזחסטן: לרגל שבוע החיילים הבודדים, שלוש חיילות בצה"ל שעלו לבדן לישראל שיתפו אותנו באתגרי השירות שלהן. 

סמל תמר יערי (21), לוחמת איסוף בחטמ"ר צפונית בעזה, נולדה בלונג איילנד שבניו יורק וגדלה שם כל חייה. שני הוריה הם ישראלים שעברו לארה"ב. אימה עברה לפנמה ללמד יוגה לפני שלוש שנים ואביה עבד כהייטיקיסט בניו יורק.

"הוריי ניסו להשריש בי חלקים מהתרבות הישראלית, אפילו למדתי לדבר עברית בבית. כשהייתי בת 17 עליתי לבד לישראל במטרה לאתגר את עצמי ולעשות שנת מכינה וללמוד לעומק על התרבות הישראלית ועל המדינה ששמעתי עליה כל חיי, ושם הבנתי שאני רוצה להתגייס", מספרת תמר. "בישראל הייתי רק בערך 5-4 חודשים והרגשתי שאלו החברים שיהיו איתי כל החיים. הרגשתי בישראל הרבה יותר שייכת, יותר בבית".

לאחר מכן, תמר החליטה שאם היא מתגייסת לצה"ל היא עושה את זה עד הסוף - ומתגייסת לשירות בקרבי. בנובמבר 2020 היא הגיעה במסגרת הגיוס למחווה אלון לאולפן עברית ולאחר כמה חודשים עברה למחנה סיירים. שם, היא עברה הכשרה קרבית כלוחמת איסוף ושובצה בגדוד 414, שתופס קו בגבול עזה. תמר לא עצרה כאן ואף הפכה למפקדת בצה"ל. 

"הרגשתי תחושת שליחות אדירה בצוות הלוחמים שאוסף את המידע על האויב. הרגשתי את החשיבות של התפקיד יום-יום. לכן יצאתי לקורס מ"כים וחזרתי לגדוד 414 כסמלת מחלקה. זה כבר החודש החמישי שלי כסמלת ובחודשים האלו הבנתי כמה להיות מפקדת משנה את כל החוויה בצבא. זו תחושת אחריות גדולה מאוד, והיכולת להנהיג את המחלקה שלי היא חד־משמעית הדבר הכי משמעותי שעשיתי", אומרת תמר. לדבריה, השירות בצבא גורם לה להרגיש חלק ממה שקורה בישראל וחלק מההגנה על המדינה.

על הקשיים מספרת תמר: "מאז שהתגייסתי אני גרה בבית של חיילים בודדים ברעננה. ממש דואגים לנו, שולחים לנו תרומות ועוזרים לנו עם האוכל והכביסה כשאנחנו חוזרים בסוף שבוע מהצבא. אפילו שלפעמים יש קשיים בלחיות בארץ לבד בלי המשפחה, בלי שיהיה מי שיסיע אותי לבסיס, או יתקשר לדאוג איך היה לי היום, בסוף החלטתי להיות חלק מהמדינה הזו ולהתגייס להגן עליה, וזה שווה הכל". 

סמל אביגיל זילברברג (21) היא מ"כית בבסיס אימונים חטיבתי של פיקוד העורף. אביגיל עלתה לבד מארגנטינה לארץ לפני שנתיים וחצי במסגרת תוכנית "מסע". באותה שנה היא התאהבה בארץ. "הרגשתי שייכת, התרגשתי אפילו לראות כיתוב 'חג שמח' באוטובוס. לאחר מכן עשיתי עלייה ואחרי שנה התגייסתי למחווה אלון. בסוף הקורס במחווה ביקשתי להשתבץ להיות לוחמת בחטיבת החילוץ". 

אביגיל רצתה להיות ישראלית כמו כולם. "אחרי כל המלחמות ומה שעבר העם שלנו ידעתי כמה קשה היה לנו להשיג את הארץ הזו. כמה אנחנו צריכים להתאמץ כדי לשמור ולהגן על המדינה שלנו ואני רוצה להיות חלק מהמאמץ הזה.

"מהרגע שהתגייסתי הייתי מאוד צהובה, ידעתי שאם כבר התגייסתי, אז אני רוצה לעשות את זה בדרך המתאימה והמשמעותית ביותר עבורי. הרגשתי שלוחמה זה המסלול הנכון. הרגשתי שאני אתרום שם הכי הרבה ואהיה הכי משמעותית. כשהגעתי לחטיבה ישר ידעתי שאני רוצה להפוך את השירות שלי למשמעותי. עם סיום הכשרת הלוחם יצאתי לקורס מ"כים".

כמפקדת, לאביגיל יש בכיתה חיילות בודדות שהיא מרגישה זכות להיות שם בשבילן. "אני יודעת בדיוק מה הן עוברות ויעברו. אני שמחה שאני כמפקדת יכולה להעביר ללוחמים שאני מכשירה את סט הערכים שלי. בחטיבת החילוץ אני יודעת שחושבים המון על חיילים בודדים, אף פעם לא היה לי חסר ותמיד וידאו שאני יודעת את הזכויות שלי ומקבלת אותן.

"לא אשקר זה קשה לחזור הביתה לבד ולעשות הכול לבד - כביסה , אוכל, קניות… אבל אני יודעת שפעם בשנה אני נוסעת לראות את המשפחה שלי וכשאני פה, תמיד חיבקו אותי המפקדים, החברים והלוחמים שאיתי", מוסיפה אביגיל.

סמל סופיה ספקטור (20) היא לוחמת (מפעילת משגר רקטי) בגדוד 334 של חטיבת האש 282 בחיל התותחנים. היא עברה לא מזמן לאשדות יעקב. היא עלתה לארץ מקזחסטן בגיל 15 והוריה נשארו שם. עם זאת, יש לה אחות הקטנה שלומדת בפנימיית נהלל בישראל ולפעמים מבקרת אותה. סופיה אוהבת לצייר והחלום שלה הוא להיות אדריכלית. 

"קשה להסביר איך זה להיות חיילת בודדה, אבל מה שכן, אני לא מרגישה בודדה אף פעם. יש כל כל כך הרבה אנשים שעזרו לי וממשיכים לעזור לי. יש לי מלא חברים והם נהיו המשפחה שלי בארץ. לפעמים אני מתגעגעת למשפחה, אבל אני יודעת שאנחנו ניפגש בקרוב", מספרת סופיה. 

היא עלתה לארץ בתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים). אחותה הגדולה לקחה חלק בתוכנית. במשפחה תמיד דיברו על ארץ ישראל ועל עלייה לארץ, אבל זה אף פעם לא התאפשר להורים. אז ברגע שהציעו לסופיה לעלות, היא החליטה בקלות.

"תמיד רציתי להתגייס אבל לא ידעתי מה באמת אני רוצה לעשות בצבא. בגלל זה אחרי שסיימתי לימודים בפנימייה, הלכתי למכינה קדם צבאית כדי להתכונן לצבא ולהבין איך בדיוק הוא עובד. שם הבנתי שאני רוצה להיות לוחמת. קיבלתי שיבוץ לחיל התותחנים והייתי מרוצה ממנו", מספרת סופיה. 

היא התגייסה במרץ 2021 ועברה טירונות של 4 חודשים לפני שעברה לגדוד. "רציתי לקחת יותר אחריות ולעשות יותר, בגלל זה החלטתי לצאת לקורס מפקדים. זאת הייתה תקופה מהממת בשירות, שם הכרתי חברים לכל החיים. אחרי קורס מפקדים שובצתי בתור מפקדת בגדוד שלי בסוללה א', כרגע אני מתחילה מחזור פיקוד שני בסוללה. אני ממש אוהבת את התפקיד שלי. אולי לפעמים הוא יכול להיות מסובך ולא פשוט, אבל זה שווה את זה".