הכל התחיל כששאול רונן רצה לאחרונה להפתיע את אשתו לרגל יום הנישואים ה־50 שלהם, וחיפש בבוידעם מסמכים ישנים מירח הדבש. ואז הוא נתקל במסמך מצהיב שנראה היה לו מוכר.
בכתב צפוף על גבי הנייר הישן נכתבו בזה אחר זה יעדים לפיצוץ ולמיקוש ברחובות ירושלים, מחשש לפלישת טנקים ירדניים ערב מלחמת ששת הימים. ברגע אחד הוא הוחזר 55 שנים אחורה.
"האמת היא שאף פעם לא סיפרתי את הסיפור הזה", הוא מודה. כקצין עבר בחטיבה הירושלמית, הוא מתנדב בעשור האחרון בגבעת התחמושת כמדריך, ועד לא מזמן היה אף הארכיונאי הלא מוכרז של אתר המורשת. את סיפורו האישי כקצין חבלה בגדוד 161 הוא סיפר פעמים רבות, יחד עם סיפורי הגבורה בגבעת התחמושת, אבל דווקא את הסיפור הזה הוא לא סיפר, מכיוון שחשש שאף אחד לא יאמין לו.
בסביבות 20 במאי 1967 הוקפץ הגדוד שבו שירת רונן, אז סגן צעיר בחטיבה הירושלמית, לשכונת טלביה בירושלים. על רונן הוטלה המשימה לייצר קו של מיקוש ואמצעי חבלה אפשריים לצורך בלימת הכוח הירדני.
רונן ולוחמיו סיירו ברחובות ותכננו להפיל עמודי תאורה ולחפור בורות על מנת להניח בהם חומרי נפץ. "היום זה נשמע הזוי, אבל אז זו היתה המציאות. חששנו שנשים שיסתובבו ברחובות, כי כל הגברים היו מגויסים, יעוררו בהלה. יספרו שקבוצת צעירים מתכננת להפיל עמודי חשמל שמא טנקים ירדניים ידהרו ברחובות האלו".
לבסוף התכנונים נותרו על הנייר בלבד, מכיוון שהירדנים לא פלשו אלא נתקלו במכת מנע ישראלית, וגם מכיוון שבפועל, למרות התכנון המסודר, לא היו בנמצא חומרי נפץ לפעולה כזו. במהלך המלחמה רונן לקח חלק בקרבות הרואיים בארמון הנציב ובחברון. "פיסת הנייר הזו מאפשרת לי לספר את מה שהיה שם", הוא מסכם.
כתרי מעוז, מנכ"ל אתר גבעת התחמושת: "סיפורו של שאול הוא חלק מפאזל של סיפורים על מורשת המלחמה ששינתה את פני המדינה. שאול הוא חלק מחבורת לוחמי עבר שמעבירה היום את סיפורי המורשת לדורות הבאים באמצעות מגוון פעילויות שמקיים מרכז המורשת למלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת. כך, יכיר הדור הצעיר פרקים ממורשת חשובה של הדרך שעשתה המדינה במהלך שנותיה הראשונות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו