מפקחית טיסה לנווטת קרב: "אין בי משהו שונה מכל אחת אחרת, חוץ מהרצון לנסות"

היא עברה את מבחני הסימולטור, את המבחנים הפסיכוטכניים ואת גיבוש הטיס, הנחשב לשלב המיון הקשה ביותר. אתמול, שנה וחצי לאחר שהחלה את קורס הטיס, היא ענדה על חזה את כנפי הטיס. סרן מ' (25) מגדרה היא האישה היחידה שמסיימת את קורס 189 במגמת נווטי קרב.

את תחילת שירותה הצבאי החלה כפקחית טיסה בבסיס חיל האוויר רמון וכמפקדת מגדל הפיקוח. בתחילת שירותה ניסתה להתקבל לקורס טיס, עברה את ימי המיון והגיבוש, אולם לא צלחה את הראיון עם הפסיכולוג. כל השנים קינן בה הרצון להיות טייסת, להוכיח לעצמה שהיא, מ' מגדרה, יכולה להפוך לטייסת קרב בחיל האוויר. במהלך שירותה נחשפה לעולם הטיס, ראתה מקרוב כיצד פועלים הטייסים והחליטה לנסות שוב את מזלה.

שום דבר בילדותה בגדרה לא רמז לכך שבעתיד היא תרצה להפוך לטייסת. לא קרוב משפחה בקורס טיס ולא לימודים במגמה ייעודית. בתיכון הרחיבה לימודים במדעי המחשב, הנדסת תוכנה וביולוגיה, בזמנה הפנוי היא אוהבת לטייל, לבלות זמן עם המשפחה והחברים ולרקוד. כשסיימה תיכון היא עשתה שנת שירות בתנועת הנוער "מכבי צעיר" שם הדריכה נוער.

כשהגיע מועד גיוסה היא ניגשה למיונים לקורס טיס והצליחה לעבור כמה שלבים, אולם בסופו של דבר שובצה לקורס היוקרתי של פקחי טיסה. בשירותה הסדיר במגדל הפיקוח ראתה מטוסים והבינה כי אם לא תנסה שוב היא תתחרט. מפקד גף שדה מבצעי שעבד עימה הוא נווט שהיווה עבורה דמות משמעותית ואף שכנע אותה לצאת לקורס.

"זה היה ממש להתחיל מהתחלה, לחזור להיות טירונית", מספרת סרן מ'. "אבל לא היו לי הרבה התלבטויות. מה שהוביל אותי להחלטה היתה העובדה שאחיה עם תחושת פספוס או חרטה אם לא אנסה. מקסימום, אם אגיע ולא אתחבר לתהליך, תמיד אוכל לקום וללכת ולחזור לתפקיד במגדל הפיקוח. אבל כטייסת אני יכולה להיות מאוד משמעותית".

"המגדר לא משנה"

יחד עם סרן מ' התחילו את הקורס עוד כמה נשים, אולם הן נשרו והיא נותרה לבדה. "ברור שקיוויתי שנסיים את הקורס יותר בנות, אני באמת חושבת שזה משהו שבנות במסוגלות שלנו יכולות לעשות. אני מאמינה שאם מראש היו הרבה יותר בנות שמתמיינות לקורס טיס היינו מסיימות הרבה יותר בנות.

"אין בי משהו שונה מכל אחת אחרת שיושבת בבית, חוץ מהרצון לבוא ולנסות. בקורס אתה מתחבר לכולם, ורוב הבנים בקורס הטיס הם החברים הכי טובים שלי. אנחנו מתראים גם בסופ"ש ולא משנה המגדר".

סרן מ' מספרת כי בזמן מלחמה הטייסים בקורס מחכים לרגע שבו ישולבו בלחימה: "כבר יותר משנה וחודשיים שאנחנו במלחמה ואנחנו עדיין בהכשרה של קורס הטיס. ואני באמת מבינה את החשיבות של הכשרה ושאנחנו צריכים להמשיך כדי להגיע לשלב שבו אנחנו יכולים לתרום בעצמנו, אבל זה בעיקר הציפייה והרצון למלא את תפקידנו במלחמה כטייסים מהשורה".

קורס הטיס של חיל האוויר נחשב לאחד הקורסים היוקרתיים והמאתגרים ביותר בצה"ל והוא נערך ברובו בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים (ליד באר שבע). בוגרי הקורס מקבלים דרגת סגן ותואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן־גוריון, ומתחייבים לשירות קבע של שבע שנים במגמות טייסי קרב, תובלה, נווטי קרב, מסוקים או מכונני אוויר.

הטייס הכי מבוגר בקורס

יחד עם סרן מ' נמצא גם סרן ד', ותיק בשירות הצבאי ואחד הטייסים המבוגרים בקורס. ד' החל את שירותו הצבאי בסדיר בחיל הים ובהמשך ביחידה לאבטחה בצה"ל, עשה תפנית לקורס טיס, וכיום בגיל 27 הוא בוגר קורס טיס 189 כטייס מסוקים.

ד', במקור מהמועצה האזורית נגב, מתגורר ברמת גן. הוא הבכור מבין שלושה אחים. אחיו בן ה־26 עושה מילואים ביחידת יהל"ם, ואח נוסף בן 21 לוחם בסיירת נח"ל שיצא בדיוק לקורס קצינים.

במהלך שירותו הצבאי באמצע הקורס הספיק סרן ד' להתחתן עם חברתו, שאותה הכיר בפנימייה אשר בה למדו יחד לפני 12 שנים. במסגרת שירותו בקבע ובמסגרת תפקידו זכה ד' להכיר מקרוב את חיל האוויר, החל מטיסה במסוקים צבאיים כנוסע וכאיש קבע ששהה אינספור פעמים בבור של חיל האוויר. הוא מספר כי בשירותו הרגיש חיבור לחיל האוויר ולמקצוע הטיס ורצה להיות חלק מהמסגרת, ולכן החליט לצאת לקורס. למרות המאמץ והקשיים הוא לא ויתר מתוך תחושת שליחות שהוא בא במטרה לסיים את הקורס.

"בסוף אני מבוגר יותר מכולם, והחבר'ה בקורס הטיס הם בגיל של אחי הקטן. בהתחלה זה ממש נראה לעין, אבל אחר כך הגבולות מיטשטשים וכבר אין הבדל. שני האחים שלי הם לוחמים בסדיר ומילואים, וכשהם ישתחררו אני אמשיך ואתרום למדינה. אני יודע שאני נכנס לתפקיד לזמן ארוך ומשמעותי".

ל־ד' יש רק מילים טובות לומר על הקורס, והוא פונה לצעירים ומעודד אותם לנסות להתקבל לטיס, גם אם בתחילה שובצו לתפקיד אחר: "אם זה מה שבוער בכם - אסור לחיות עם תחושת החמצה. נסו לעשות את המיטב, אחרת לעולם לא תדעו מה אתם מפסידים".