"שמנו בווסט תמונות חטופים כדי שלא נשכח על מה אנחנו נלחמים"

בדצמבר שעבר, ממש לפני שגדוד 890 של חטיבת הצנחנים נכנס למחנות המרכז ברצועת עזה, ביקשו מכל לוחם לבחור תמונה של חטוף או חטופה ולשים בווסט הקרבי.

זה היה אחרי תקופה אינטנסיבית של לחימה, חברים שנהרגו, אחרים שנפצעו. אקט שבא להזכיר לכולם למען מה הם מסכנים את חייהם. "עד אז לא ממש הבנו את סדרי הגודל, את כמות החטופים. היינו מנותקי קשר במשך תקופה ארוכה", מספר סמ"ר גולן בן־מאיר, לוחם בגדוד. "אז עברתי על התמונות כדי לראות אם אני מכיר מישהו. באחת מהן נתקלתי בעמרי מירן, וחטפתי שוק".

גולן, שחגג השבוע יום הולדת 21, גדל בחולון ואחרי התיכון יצא לשנת מכינה קדם־צבאית בקיבוץ נחל עוז. "עמרי מירן, שמתגורר בקיבוץ, הוא האחראי לתחום הנוי. בחור נדיר", הוא אומר. "במשך שנה הייתי כמו יד ימינו, נפגשנו פעמיים בשבוע וביחד עשינו פרויקטים מגניבים. צמד־חמד".

סמ"ר גולן: "בשבת שבה נלחמנו ברפיח, פתאום הודיעו על חילוץ חטופים. זה היה מרגש. אתה לוקח את התמונה שבווסט ושם בצד, הבן אדם חי. זה מטורף"

גולן מיהר לקחת את תמונת חברו החטוף ומאז היא אצלו בווסט, עברה ימים של דם, ירי וזיעה. "התמונה איתי לאורך הלחימה, היתה במחנות המרכז, בחאן יונס ואחרי זה בג'באליה. בסוף כל תמרון יש טקס קרבי - הגדוד מתכנס ועורך סיכום שבו מזכירים לכולם שהחטופים תמיד איתנו, ותמונותיהם נשארות בווסט כדי שלא נשכח על מה אנחנו נלחמים".

"זה היה מרגש"

כשנלחם ברצועה, השתתף הגדוד במבצע להחזרת חטופים חיים, ולצערנו השיב גם גופות לקבורה בישראל. "אני זוכר את השבת שבה נלחמנו ברפיח, כשפתאום הודיעו על חילוץ חטופים. זה היה מרגש. אתה לוקח את התמונה שבווסט ושם בצד, הבן אדם חי. זה מטורף", הוא מתלהב.

מצד שני, גולן מוסיף, "אני זוכר שחילצנו גופות, וזה היה מרגש בעוצמות שקשה להסביר. לעומת זאת, הכי קשה זו הידיעה שאתה יכול להימצא במרחק של עשרות מטרים ולא לדעת שהחטופים שם. המחשבה הזו מטלטלת".

איך תרגיש אם יחלצו את עמרי והאחרים בחיים?

"זה יהיה הניצחון האמיתי, כשעמרי יחזור לאשתו ולבתו הקטנה. שמע, במהלך הלחימה נתקלתי באויב לא פעם, לא יודע איך אני בכלל חי, אבל האושר הכי גדול יהיה לדעת שזה לא היה לחינם. על זה בדיוק אנחנו נלחמים".