"יש לי 4 ילדים, אני שואל 'מה אני עושה פה?' אבל אין ברירה": המתייצבים שעברו את גיל המילואים

גיא עידן היה בן 51 ואב לשלושה, שאול מויאל היה בן 46 ואב לעשרה, הרב אבי גולדברג היה בן 43 ואב לשמונה, דן מאורי היה בן 43 ואב לשניים. השבוע האחרון היכה בתושבי ישראל, גם במספר היתומים החדשים, וגם בעובדה שמדובר שוב בלוחמים שהיו יכולים מזמן לפשוט את המדים.

שערות לבנות הן לא מחזה נדיר בשנה האחרונה בצה"ל. מאות אלפי מילואימניקים התייצבו להגנת המולדת מאז 7 באוקטובר, בהם רבים שכבר עברו את גיל המילואים הסטנדרטי. הם אבות לילדים שלעיתים משרתים בעצמם כמילואימניקים, לעיתים מדובר בסבים לנכדים שממשיכים ללבוש את מדי הזית ויוצאים לעזה כדי להגן על המדינה.

חזי דרקסלר הוא לוחם חטיבת אלכסנדרוני, בן 43, ששירת במשך יותר מ־300 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר. "כשאתה מגיע בפעם השלישית ללבנון אחרי שהיית בעזה ובצפון אתה יודע למה אתה בא. נכון, יש לי ארבעה ילדים בבית ולפעמים אני אומר לעצמי 'וואלה, אני מטומטם, מה אני עושה פה?' אבל אני לא רואה ברירה אחרת.

רס"ן (מיל') אלון גרזון רז, סמ"פ בחטיבת הזקן שאיבדה בחודשים האחרונים 11 לוחמים: "כל היציאות שלי הפכו להיות ביקור אצל הילדים, וביקורים בבתי חולים ואצל משפחות שכולות"

"היה לי ולאשתי דיון שבו עסקנו בדיוק בשאלה הזו, ואמרתי לה 'תקשיבי, אין לי באמת תירוץ. אז מה אם אני בן 43? אני יכול לסחוב תיק, אני יכול לעשות את העבודה. הגיל שלי זו לא סיבה מספיק טובה כדי להפסיק'".

רס"ן (מיל') אלון גרזון רז (41), סגן מפקד פלוגה בחטיבת הזקן, מסביר: "חינכו אותנו שזה חשוב לשרת במילואים, אבל צריך לומר שאתה גם נכנס לתוך משפחה שהיא גדוד המילואים. היום אני בא בשביל החברים, האנשים, המקום הזה שבו כבר לא נעים לי שהם יבואו ואני לא".

מבין דבריו עולה שבסופו של דבר מדובר ביחידות מגובשות ושללוחמים בהן אין תחליף, בין היתר בשל הדרך שבה צה"ל מנהל את המילואים בשנה האחרונה. "הצבא קטן והוא לא מארגן את כוח האדם כמו שצריך. הגדודים לא מתמלאים באנשים חדשים".

הילדים מבינים את הסכנה

שנה עברה מאז פרוץ המלחמה, והקושי מתחיל לתת את אותותיו. "יש אנשים שנשברו בדרך, לא נכנסו ללבנון עם 120 אחוזים כמו שהיינו ב־7 באוקטובר", אומר דרקסלר. "המחיר המשפחתי הוא כבד מנשוא, צריך לומר את זה. אני כבר שנה במילואים, זה לא דומה לשום מילואים שעשינו, והמשפחה לא בנויה לזה. פתאום אתה נעלם לשנה ויש לי ילדים גדולים, שמבינים את הסכנה.

הקושי של המילואימניקים קיים לא רק אצלם, אלא מתבטא לא מעט אצל נשות הלוחמים. חנה גיאת מכירה היטב את העולם הזה. בעלה הוא רופא במילואים, שניים מבניה משרתים גם הם. "מתמודדים עם זה כי מבינים שמה שחשוב הוא לא כאן ועכשיו, אלא מה יהיה עוד עשר שנים. אנחנו חייבים לסיים את העבודה".