בכותל, עם בארי לצידי: הבנתי שעשיתי בחירה נכונה

יש רגעים בחייו בהם אדם שמביט לאחור ומבין שהם מסמנים נקודת מפנה, רגעים שמעניקים למסע החיים משמעות עמוקה. היום זה היה רגע מהסוג הזה - היום, בארי, בני בכורי הגיע מהודו אחרי שלא ראיתי אותו מספר חודשים לעלות לתורה בכותל המערבי לרגל בר המצווה שלו. ישר ידעתי שזה רגע שאזכור לתמיד - שבו הבנתי למה עשיתי את מה שעשיתי.

כשעליתי על המטוס ב-7 באוקטובר להתנדב למילואים ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון. כשנחתתי בארץ קיבלתי את הבשורה שאחי הקטן נפצע קשה בקרב על מוצב כיסופים. הגעתי להחלטה שאני נכנס. נכנס לשדה הקרב להוביל אחריי חיילים בעזה. אמא שלי הפצירה בי לא להכנס, בכל זאת ידעתי, שאני עושה את הדבר הנכון.

כשנפצעתי ב-12 בדצמבר בקרב עקוב מדם בו איבדנו את אוריה יעקוב השם יקום דמו, חיי התהפכו וידעתי שלעולם לא ישובו להיות החיים שהיו לי קודם. אבל ידעתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה.

גם בימים הקשים ביותר בבית החולים ובמסע השיקום המפרך, כשהכאב מהפציעה מתערבב עם הכאב העז של געגועים לשלושת ילדיי ואשתי שנשארו מאחור בהודו ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון.

כמעט שנה לאחר הפציעה, אני נמצא היום בכותל, בני בארי נשא את הדרשה. כשאני עטוף במשפחה שלי, בחברים שלי לנשק אל מול האבנים העתיקות שמשמרות את ההיסטוריה שלנו דווקא שם ידעתי יותר מתמיד למה עשיתי את הבחירה הנכונה אז.

זוהי זכות שניתנה לנו לעמוד בכותל, במקום שמהווה סמל לחוזק ולעמידה מול קשיים, שם ראיתי בבני הצעיר את התקווה ואת ההמשכיות, את היכולת להתגבר על כל אתגר ולהמשיך קדימה. תפילות של דורות נישאו באוויר, וחשתי חיבור לא רק אל בני, אלא גם לעצמי, לערכים שלי, לארץ הזאת.

זוהי לא רק בר מצווה – זהו רגע של חיבור לשורשים, של תזכורת לכך שהחיים הם לא רק על מה שאנחנו עוברים, אלא גם על מה שאנחנו בוחרים לזכור ולחגוג. אנחנו נלחמים למענו ולעולם לא נפסיק להאמין.​​​​​​​​​​​​​​​​

—

סא״ל במיל׳ מעיין מולה, מפקד גדוד 614 בהנדסה קרבית, נפצע בקרבות ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל