"קראנו לך בלתי מנוצח": רס״ר (במיל׳) שלמה אביעד ניימן הובא למנוחות

המונים הגיעו הבוקר (שישי) לבית העלמין הצבאי בהר הרצל על מנת ללוות למנוחות את רס״ר (במיל׳) שלמה אביעד ניימן, לוחם מילואים מגדוד 222, חטיבת כרמלי (2),שנפל במהלך שמחת תורה בתמרון הקרקעי בדרום לבנון. שלמה, בן 31 ממצפה יריחו, הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים חגי (12), צוריה (9), כרמי (8), רפאל (4), שני הורים ו-12 אחים.

״אהוב שלי, אני לא יכולה להאמין שזה באמת קרה לנו. יש לנו עוד כל כך הרבה חלומות להגשים ביחד", ספדה בכאב שיר, אלמנתו. "כמה חלומות היו לך, איש של חלומות, של חזון. אני לא יודעת מה זה חיים בלעדיך, מגיל 16 אנחנו ביחד. ידעתי מההתחלה שאתה שלי. כנראה ידעתי שאני צריכה לתפוס אותך מהר. במהלך הלחימה, תמיד מצאת זמן לשלוח לי הודעות אוהבות, ידעת שזה חשוב לי. אני לא יודעת מאיפה הכוחות האלה שהיו לך".

עוד הוסיפה: "תודה על השנים שהיו לנו ביחד, תודה על כך שזכיתי להיות האישה שלך. תודה על ההכלה, על ההבנה, על ההקרבה, על האהבה ועל חברות האמת. תודה על הילדים הגיבורים שלנו שנותנים לי כוח. אני רואה בהם אותך, את עוצמות החיים שלך. איזה אבא קיבלתם, ילדים שלי. אהוב שלי, אני מרגישה שאני לא מצליחה לתאר את האומץ והגבורה שלך. כשהגיעו לבשר לי שנפלת לא יכולתי להאמין, אתה תמיד הרי מצליח בכל מה שאתה עושה. איך זה יכול להיגמר ככה? אני מתפללת שיהיה לנו כוח להמשיך כאן את הדרך היפה שהתחלת. אני אוהבת אותך כל כך״.

"הבנתי שזה מה שמרגישים כשמאבדים אח"

"בערב החג ישבתי בסוכה והרגשתי שמשהו רע קרה. כתבתי על זה בטלפון, והיום כשהסתכלתי על זה ראיתי שזה היה בדיוק בשעה חמש, כשנפרדנו ממך", ספדה יהודית, אחותו של אביעד. "הבנתי שזה מה שמרגישים כשמאבדים אח. זה מה שכתבתי: ׳זה חג, חג של שמחה. אבל הלב מרגיש, והזמן דוחק ומתקרב והתחושות עולות וכואבות. הדמעות מבצבצות מבעד צחוק הילדים בסוכה, הלב שבור׳. אביעד שלי, תמיד היית בשבילי. תמיד כל כך הערצתי אותך, קראנו לך בלתי מנוצח. כשהלכת ללבנון אמרנו שאתה בלתי מנוצח גם שם. אז איך זה יכול להיות? אמרת לי שהפעם אתה הולך לזמן קצר, ואני האמנתי לך שהמלחמה תיגמר. מה נעשה בלעדיך?״

"תודה בורא עולם, שזיכית אותנו להביא את הנשמה הגדולה הזאת לעולם. תודה על כל רגע שזכינו להיות ההורים שלך. מאז שהיית ילד, לא היה דבר שרצית ולא השגת. עם הגיל הרצונות שלך גדלו. בהומור האופייני שלך, אמרת לשיר שאם קורה לך משהו, שלא תמכור את הטרקטורון שלך", ספדה האם, נעמה. "כולם שואלים איך ממשיכים? ובכן כתוב, ׳ובחרת בחיים׳. העבר כבר עבר. העתיד הוא רק דמיון. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבחור היום לחיות. הפכת מהבן שלנו לבן של כל עם ישראל, לאור של כולם. חלקים ממך נמצאים בלבבות של המשפחה ושל המוני אנשים. דרך כל האנשים האלה אתה עדיין חי כאן איתנו. אתה תישאר איתנו לעד. אנחנו נצמח מהמשבר, לחלל שיש לנו בלב נכניס אהבה אין סופית לכל אחד ואחד מעם ישראל. את החיסרון נמלא בהמשך העשייה שלך. אביעדי, הגיבור שלנו, נוח בשלום על משכבך״.

האב אליקים ספד בכאב: ״אם אביעד היה יודע כמה אנשים באו אולי הוא היה מוותר על כל זה. אביעד, היית ילד של בריאה, של עשייה, של יצירה. רצת ראשון למערכה וכך גם בפלוגה - דאגת לכל שיהיה הכל. רצינו לחשוב שכל זה עוד איזה תעלול קטן שלך והנה אתה חוזר. אבל לא. אביעד, הלכת מהר מדי. יהי רצון שנפילתך תקדם אותנו לגאולה השלמה״. האב פנה לאלמנתו ולילדיו של אביעד: ״שיר, את לא לבד, אנחנו איתך. הילדים - אתם בידיים טובות, יש לכם אמא גיבורה ואבא שדאג לכם כל כך״.

עמיחי, אחיו של שלמה אביעד הוסיף: ״אביעד אח יקר, אהוב מסור ושותף לדרך. יד ימיני ואיש סודי. קשה לדמיין מציאות בלעדיך. קשה לדמיין מציאות בלי אביעד. אביעד היה זריז, קל רגליים, שהיה קופץ ומתנדב ראשון לכל משימה ואת הכל עשה בשמחה. אין מישהו שפנה לאביעד ולא קיבל עזרה. היה לו לב טהור, נשמה מיוחדת. בשנותיו הקצרות הוא הספיק להפיץ המון אור בעולם. אביעד, אנחנו מקבלים את הדין באהבה כמו שהיית רוצה שנעשה. אנחנו נדאג לאשתך הגיבורה שיר ולילדים. זו הזדמנות להודות על הכל ולבקש סליחה אם פגענו. רוחך תמשיך לפעום ולהשפיע בקרב המשפחה״.