אלפים ליוו את סמ"ר עמית פרידמן בדרכו האחרונה; אביו: "כמה שנתגעגע, זכינו בך"

אלפי בני משפחה וחברים ליוו למנוחת עולמים את סמ״ר עמית פרידמן, בן 19, מאור יהודה, לוחם בגדוד 932, חטיבת הנח״ל, שנפל אתמול (שלישי) בקרב בדרום רצועת עזה. פרידמן הותיר אחריו הורים ושני אחים, כאשר אביו הינו אסף פרידמן, מנהל ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ספד: "אנחנו שבורי לב. עמית גדל בבית ציוני, ערכי. אמא ליאת מנהלת משאבי אנוש בחברות גדולות ואסף מנהל את ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, עמית היה תלמיד מצטיין, פעיל חברתי בצופים שהיה גם מדריך והפך ללוחם בנח"ל, מפקד כיתה שלא הספיק להגשים את חלומו להיות קצין בצה"ל. עמית הוא חלק מדור שכול מי שאמרו שזה דור שהולך ופוחת - התבדו. דור שלא נופל בגבורתו מיהודה המכבי וגיבורי מלחמת תש"ח".

"דור שהתגלה במלוא עוצמתו ועוזו דור שנלחם ומכירים את חייו כדי שאזרחי ישראל יוכלו לחיות במדינתם בביטחון כדי להשיב את חטופינו כדי לחסל את אויבינו. חבריך לנשק עמית מספרים שהיית לוחם מהשורה הראשונה בעל אומץ לב עילאי ומוסר גבוה שלא פחד לחתור למגע ומספרים מה שבעצם כולם מספרים עליך ועל תחילתו של הבוקר הנורא הזה עד כמה היית אהוב ומוערך על חבריך, על המחנכים שלך על מפקדיך ועל מכריך". 

נציג צה"ל תת אלוף במיל' אילן הררי הקריא את דבר מפקדו של עמית שנמצא בעזה: "עמית, נכנסת לפני כחודש לפקד על המחלקה הפיקודית, וכבר ביום הראשון שהגעת למחלקה, בלי לשבת איתך אפילו לשיחת חפיפה, אלא רק בלראות אותך, ידעתי שהגיע אליי מפקד שהחיילים הולכים להתחבר אליך בשנייה. ובאמת, כך היה".

"עמית, בשבוע שעבר ביום רביעי ישבתי איתך כדי לשמוע איך התחיל התפקיד, ואמרת לי שלא חשבת שתתחבר כל כך מהר לחיילים, ושפה טוב לך, ואני יכול להגיד לך כי מי שמוביל את המחלקה הזאת כמעט שנה שהחיילים באמת התחברו אליך, מהיום הראשון היית עבורם דמות להערצה, מהרגע הראשון שפגשו אותך מפקד מוביל וכריזמטי שסוחף אחריו את פקודיו. עמית, גם ברגעים האחרונים שלך למדנו מהו לוחם מפקד אמיץ, שחותר למגע בעל ערכים גבוהים ופשוט דמות להרצאה. עמית, אני מבטיח לך, תשמירו שם כל המחלקה, אנחנו מוכנים להישאר פה כמה שיידרש כדי לסיים את המשימה, לעשות אותה לצד הטוב ביותר, כדי כי זו המחויבות שלנו למדינת ישראל ולתושביה, אך בעיקר אליך, עמית".

יניב הראל, חבר של המשפחה: "הילד החייכן שכולנו היכרנו, שתוך זמן כזה קצר גבה עוד מטר ונהיה גבר אמיתי עם עמוד שדרה ודעות ואופי כל כך מיוחד לקחת מההורים את הערכים הטובים של אכפתיות מהחברה והמדינה של להאמין במה שעושה, של להיות נחוש במה שרוצה של לראות אנשים, הרבה אנשים, להסתכל להם בגוף העיניים ולהיות אהוב על כולם הוספת לזה את התכונות שלך שמיוחדות לך ושלא לקחת מאף אחד, אתה מחליט על מסלול בצבא והולך אליו בוחר ללכת לקורס מכים ואחרי שמחליט עושה אותו ולא משנה מה".

גיא פורת, חבר של עמית: "היית מנהיג ידעת להביא את כולם וידעת להוביל בעיקר אותנו אין מקום שלא הספקת לכבוש אחי המלך לראות את הפנים האחרות שלך עם המבט והגו הזקוף בכל מקום במדינה ובכל רשת חברתית.אני לא מכיר את עצמי בלעדיך. אני לא יודע איך נמשיך מכאן, באמת שהיית הכול בשבילי. ברגעים הכי קשים שלי בחיים היית איתי שם, וברגעים הכי טובים שלי ושל כולנו בחיים היית שם".

"אתה הגאווה שלי, תשמור עלינו מלמעלה"

האח רועי הספיד בבכי: "אחי הקטן, רק לפני שבוע עמדנו אחד ליד השני והקראנו ליובי ברכה לבר מצווה. היום אני עומד, אתה שוכב. אני מקריא ואתה שותק. אתה הגאווה שלי, מבטיח לך שננציח אותך בכל דרך אפשרית. החיוך הגדול שלך יהיה בכל פינה. כשנכנסת בפעם הראשונה לעזה, שיחקתי אותה חזק, אבל בשנייה הראשונה שניתקת את הטלפון התפרקתי כמו שמעולם לא התפרקתי. התפרקתי כי פחדתי שלא תחזור. אני אוהב אותך המון. תשמור עלינו מלמעלה".

יונתן אבן צור, חבר של עמית: "אח שלנו, אהוב שלנו. כמה צחקנו על הנושא הזה. דיברנו על זה שיש על אור יהודה מלאך ששומר. כולם נכנסים ויוצאים לעזה, ואין אף שריטה, והנה האסון הכי נורא קרה. אתה הלב והנשמה הכי גדולים שיצא לנו להכיר. דווקא בך זה פגע. כמות החוויות שיש לנו הן בלתי נתפסות. לא מאמינים שלא נשמע יותר את הצחוק שלך. כל מי שהכיר אותך, הכיר את החיוך המדבק שלך. כמה טוב עשית לנו, אנחנו אוהבים אותך בכל נשימה שלנו".

"תודה על כל רגע וכל זיכרון"

האב אסף פרידמן: "איך בכלל נפרדים? זה עדיין לא נתפס ולא הגיוני. לפני רגע היינו יחד, עוד חייכת וצחקת איתנו. רק לפני כמה ימים חגגנו בר מצווה ליובי, זכינו להיות איתך, לחגוג איתך, להרגיש את האהבה. ילד יקר שלנו, מי שתמיד היה שם. כמה שכולם אהבו אותך ואת החיוך המיוחד שלך, אופטימיות בלתי נגמרת. לא משנה כמה היה קשה, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. הפעם אין לנו הסבר עמיתי. ידעת תמיד להסתדר וידעת בדיוק מה אתה רוצה. אף פעם לא התלוננת. החיים שלך אחרי הצבא היו מתוכננים היטב".

"כשנפרדתי ממך בשדה תימן, הדמעות התחילו לרדת, לא הצלחתי לעצור אותן. אין לי באמת הסבר לדמעות האלה. כמה שנתגעגע אליך, תמיד צחקנו שבחתונה שלך אישתך תשיר לך את 'זכית בי' של דדי דדון. תודה שזכינו בך. תודה על 19 שנים נפלאות שהענקת לנו. תודה על כל רגע ועל כל זיכרון שיישאר איתנו לנצח".