"חי למען הזולת, ונפל למען הזולת": רס"ל (מיל') אוריאל אביעד סילברמן שנפל בקרב בדרום הרצועה הובא למנוחות

מאות הגיעו הערב (ראשון) ללוות בדרכו האחרונה בבית העלמין ביישוב נחלים את רס"ל (במיל') אוריאל אביעד סילברמן, בן 23 מירושלים, לוחם בגדוד 7421 שבחטיבת קרייתי, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. הוא היה בנם של דוד ואביבה ובוגר ישיבת איתמר.

את הבשורה הקשה קיבלה אמו בעת שהייתה בביקור משפחתי בשווייץ. רגע לפני עלייתה למטוס חזרה לישראל להלווית בנה, היא אמרה: "הלכתי לסייע להוריי רגע לפני העלייה, בחרתי לעלות ושילמנו קורבן כבד, אין לנו עתיד אחר אלא בארץ ישראל!". אנשים מהקהילה היהודית במקום יצאו עם דגלי ישראל וליוו את האם בדרכה לנמל התעופה.

תהילה, בת הזוג, ספדה לו בכאב: "חיים שלי, החצי שלי. זה לא הגיוני. כל המילים שנגיד פה לא יוכלו לתאר אותך. הבן אדם הכי טוב בעולם. טוב לי, טוב למשפחה המדהימה שלך, טוב לחברים שלך. אין לי מושג איך ממשיכים מכאן. הלב זהב הזה שהיה רק לך. עשית אותי מאושרת. היית החצי השני שלי, החבר הכי טוב שלי, הבן אדם הכי אכפתי, הכי טוב, הכי אופטימי, הבן אדם שמשלים אותי. מההתחלה פחדתי שייקחו אותך כי אתה הכי טוב. לפחות אתה עכשיו בגן עדן, עם האהובים שלך. אני בטוחה שתחבק אותם כי כל כך התגעגעת אליהם".

"לא אהבתי את הרעיון שנלחמת, אבל ידעתי שזה התפקיד שלך. אני גאה בך שמילאת את התפקיד שלך. אני יודעת שלא רצית למות, לא רצית להשאיר אותי לבד. בטח כואב לך לראות אותנו ככה מלמעלה. אני לא מבטיחה שאהיה חזקה כמו שביקשת ממני. רצית שיהיה לי טוב, אבל אתה הדבר היחיד שעושה לי טוב. אני רוצה לכתוב עליך שכולם יידעו מי היית, אבל אין לי מילים. שום דבר לא יתאר את האובדן הגדול הזה. אתה היית הכל, פשוט הכל, ועכשיו אין כלום. הפחד הכי גדול שלי היה לאבד אותך. כל כך פחדתי מזה. זה סיוט, חלום רע. אני רוצה לקום ולגלות שהוא לא אמיתי. המתנה שלך מוכנה , מה אני אעשה איתה עכשיו".

"מי ירגיע אותי עכשיו, מי ידאג לי. אני מצאתי את האחד שלי, הוא בא אליי כשהכי הייתי צריכה אותו. תכננו להתחתן ביוני, כבר בחרתי טבעת. רצית לספר להורים ואני רציתי לשמור את זה עוד קצת רק לנו. חבל שלא סיפרנו להם. רציתי להתחתן איתך, לא לקבור אותך. האמנתי שתחזור. באמת שחשבתי שתחזור. לא ידעתי אם שלם או לא, אבל תחזור, וידעתי שאהיה כאן בשבילך בכל מצב. לא חלמתי שאשאר לבד. כולם מחבקים אותי אבל אני רוצה את החיבוק שלך. אם הייתי יודעת שהחיבוק שלך הוא החיבוק האחרון, לא הייתי משחררת אותך. היית הגיבור שלי ועכשיו אתה הגיבור של כל עם ישראל. תשמור עלינו מלמעלה".

דוד, אבא של אוריאל: "אני עפר ואפר, אין לי זכות להספיד אותך. יש לי רק הכרת הטוב. הטוב שהבאת לעולם. קודם כל אנחנו מתפללים לרפואתם של אנשי צוות הטנק שלך. החלמה מהירה. להם ולפצועים ולשבויים. אנחנו מחזקים את כל הלוחמים בעד ארצנו ועמנו. אוריאל, אתה גידלת אותי. בדרך כלל אבא מגדל בן, אבל אתה גידלת אותי. להיות אבא שלך זו זכות. זה בעצם לזכות שאלוף העולם יגדל אותך, היית אלוף העולם. לימדת אותי להיות אבא ובן אדם טוב יותר, על זה אני מוקיר תודה. לימדת אותי כל כך הרבה".

"אתה אלוף העולם באהבה. כל מי שהכיר אותך יסכים איתי שהאהבה שלך נשארה בהם ולא חולפת. קראנו לך ילד אהבה שלנו. אהבה זה לא רק להיות נחמד, אהבה זה חיבור נשמות, והתחברת ואנשים התחברו אליך. תמיד התחברת לטוב. בחודש שבט נולדת ובחודש שבט הלכת לעולם הבא".

אמו, אביבה: "אנחנו מבטיחים לך שנמשיך להיות משפחה שמחה, מלוכדת ואוהבת כמו שאהבת. בשמי ובשם רבים ממשפחות השכול, אני פונה אליכם כלי התקשורת, אנא תפסיקו להפיץ רע ולהצית את השטח עם כותרות על תופעות שוליות בעם. תדווחו על כל המיזמים היפים שקורים בעם הנפלא שלנו. ככה ננצח. אנחנו מבקשים כותרות ותקשורת חיובית. ולראש הממשלה ולשרים, אני קוראת להוסיף למטרות החשובות של המלחמה, עוד מטרה - אחדות העם".

"אנחנו לא שוכחים אותך. לא אשכח את החיבוק החזק שלך והחיוך הכובש שלך לעולם. אתה בליבנו לנצח, ולנצח תישאר. בני השלישי האהוב עם לב הזהב. השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך. הלוואי שתהיה הקורבן האחרון במלחמת המצווה הזו. מתפללת שהחטופים יחזרו בשלום".

אייל, אח של אוריאל: "אוריאל אחי היקר. הלב של המשפחה. כולם הכירו אוריאל אחד. כולם הכירו את החיוך הרחב והענק, את הנתינה האינסופית, את הירידה לפרטים, את הלעשות הכי טוב שאפשר, תמיד. את הרצון לפנק ולעשות טוב ולדאוג. אני לא מאמין שזה אמיתי, אני לא מצליח לעכל. אוריאל, אחי שהיה לנו חיבור כל כך מיוחד. שיחות עמוקות על החיים, שהשלמנו כל כך מעולה אחד את השני במטבח. אוריאל הנחוש, שנלחם להשיג תמיד את מה שרצה, והצליח. שנלחם בקצה חודה של חנית התמרון במערכה הקשה מול חמאס, שחי למען הזולת, ונפל למען הזולת, למען הארץ שלנו, למען העם שלנו. תמיד הערצתי אותך. תמיד אהבתי אותך ותמיד אוהב אותך. לנצח אזכור אותך אחי הגיבור".

לבנת, אחותו: "אוריאל אח שלי הגדול, האיש הכי טוב בעולם. שדואג שלכולם יהיה הכי טוב. בן אדם של מעשים, ולא רק של דיבורים. לכולם היה ברור שתצליח, כי כל דבר שעשית, עשית הכי טוב. השארת חור ענק בלב של כולנו. השפעת על כל בן אדם שפגשת, האישיות שלך קורנת. תמיד היית הגדול, המבין, היודע. בשנתיים האחרונות התקרבנו מאוד והפכת לחבר הכי טוב שלי. תמיד היית שם בשבילי, למי אפנה עכשיו. יש לנו כל כך הרבה תוכניות. תהיה לנצח אצל כולנו בלב. כבר חסר לנו החיבוק החזק שלך, החיוך, הכל. מבטיחה לך שנישאר משפחה חזקה ומאוחדת".

היא המשיכה, וספדה לו בדמעות: "עם ישראל, אח שלי הוא גיבור ישראל. הוא נלחם בחזית למרות שלא היה אמור להיות בשריון, נלחם להגיע לקרבי, ושוב, למרות שלא נקרא למילואים התגייס לעזור. עשה הכל כדי לתת את המקסימום שלו. נלחם להילחם. ובסוף הוא הקריב את חייו למען המדינה שכל כך אהב. תישארו מאוחדים, תאהבו אחד את השני, תעשו מעשים טובים, כמו אוריאל, ואל תשכחו, ארץ ישראל זו המדינה שלנו. נמשיך להילחם ולשלם מחירים כואבים למען העם והמדינה שלנו".

סא"ל נדב לחמן, ספד לו: "אוריאל, אני עומד כאן יחד עם משפחתך, יקיריך, חבריך, המומים וכואבים את נפילתך בטרם עת. ברגעים קשים אלה נבצר מרבים מחבריך ומפקדיך אשר ממשיכים במשימות הלחימה להיות כאן היום, ללוות אותך ולהצדיע לך בדרכך האחרונה. למרות האתגרים שעמדו בפניך, בזכות כוח הרצון הצלחת להתגייס כלוחם משמעותי בחיל השריון".

"לאורך כל שירותך ראית בעשייתך הצבאית חשיבות עליונה. בחרת להתקדם ולפקד וכך השפעת על לוחמים ומפקדים כאחד. בשם חבריך ומפקדיך אעיד שהיית לוחם מצוין. תמיד חתרת למגע תוך דבקות במשימה. לגדוד בעזה הגעת תוך כדי הלחימה. נלחמת כדי לשרת למרות שלא שובצת למילואים. לפני כחודשיים הצטרפת אלינו, עוד לפני שהיה אישור רשמי. פנית מיוזמתך כי רצית להתגייס למילואים. בחרת לעשות זאת מתוך השליחות העמוקה שבערה בך. ערכי ההגנה על הארץ היו נר לרגליך".

הוא המשיך ואמר: "ידעת לשמור על קור רוח ולנהל סיטואציות מורכבות. היית נכון לעזור ולתת מעצמך לחבריך בכל עת. התאפיינת בלב זהב. רק ביום חמישי האחרון חבריך לפלוגה התאחדו בבית המג"ד סביב הארוחה שסילברמן בישל והתענגו על מאכליך. הפכת לדמות כה אהובה ומשמעותית עבור כל מי שהכיר אותך. קשה לתאר את גודל החלל שהותיר אוריאל בנופלו. אין נחמה במילים ואין בהם להקל מהצער".

רב המושב נחלים, דוד גירנוולד: "משפחה יקרה. משפחה שכל כולה אמונה. באתם ממקומות שהרבה ישראלים רק חולמים לחיות במקומות כאלה. עזבתם הכל ובאתם לכאן. גיבורים אינם גדלים ביער, הם גדלים בחממות. הקמתם חממה של גיבורים. בערב פסח האחרון עשינו את הפסח עם אוריאל. הוא הכשיר את המטבחים של מושב נחלים. התחבקנו. אך רצינו לומר תודה למשפחה היקרה על השיעור המאלף באמונה חיה שאתם נותנים לעם ישראל כולו".

רב הישיבה איתמר, הרב איזק, הגיע להלוויה על מדים, מהמילואים. הוא ספד לאוריאל: "אוריאל היקר והאהוב. אתה מלא ושופע בטוב ובשמחה, חיוניות, עוצמה. היית חלק מחבורה שמחה, מיוחדת, עליזה. היית הבולט, מיוחד. היה לך חשוב להיכנס לעולמה של תורה. נכנסת, התאמצת. היה לך חשוב. היה ניכר שהתורה נכנסת בך. היה ניכר בך בעיקר שהערצת ואהבת את התורה. היה לך ברור שהתורה היא המרכז של הכל. המרכז שלך, של כל אדם, של עם ישראל, של העולם כולו".

"יצאת לצבא לקיים את המצווה של עזרת ישראל. כולם ראו אותך כדוגמה אישית, ויראת השמיים שלך מקרינה על כולם. טוב הלב שלך הוא ניכר לכל מי שנפגש איתך. אהבת החסד, לא רק לעשות חסד, אלא אהבת לעשות חסד. ראש גדול. בישיבה היית לוקח את כל התפקידים, היית מתנדב למרות שלא ביקשו ממך. היית מכין את כל הפרטים הקטנים והמעצבנים. ידענו שאתה נמצא ויש על מי לסמוך. טוב לב שופע ומקרין. נדיבות הלב וטוב הלב היו כל כך בולטים, והכל בענווה ובצניעות".

"תמיד הסתכלתי עליו ונפעמתי איך הוא אוהב את המשפחה שלו וקשור להורים שלו. זה לא ברור מאליו בכלל. הוא לא גדל מעצמו, הוא גדל במשפחה שעזרה ותמכה, וזה חזר. הוא כל כך כיבד אתכם, זכיתם. לצערנו לא תזכו להיות בחופתו. אוריאל הלך ונפל על משמרתו, הוא לא נפל סתם. הצער הוא גדול, הכאב הוא גדול. על יהודי שנפל על קידוש השם, כל שכן שנפל מות גיבורים. זכית, התעלית בחייך ונפלת מות גיבורים. התעלית בחייך והתעלית גם במותך. עם ישראל נמצא במלחמה על ארצנו הקדושה. הנפילה שלך היא לא לריק. היא עוד אבן גדולה בבניין של גאולת ישראל בארצו, לתקומת עם ישראל. זה כואב מאוד אבל זה ככה שזכית להיות אבן גדולה בבניין הגדול של עם ישראל בארצו. נמשיך בדרכך".

נועם, חבר של אוריאל, ספד לו וסיפר עליו: "את אוריאל הכרתי ביום הראשון בישיבה באיתמר וישר התחברנו. מכירים שש שנים, עוברים ביחד הכל, שותים, אוכלים ישנים - הכל ביחד. רציתי להגיד לך תודה רבה על הכל. אני מי שאני בזכותך. כל דבר שהייתה לי בעיה או התקשיתי, אוריאל תמיד היה שם ונתן לי עצה טובה ואמר לי מה לעשות. אוריאל התנדב בידידים. כל קריאה, הוא היה הולך ומתקן ומחליף פנצ'רים. הצטרפתי אליו פעם אחת, ראיתי את האור בעיניים שלו, שהוא רוצה לעזור לאנשים".

הרב יהושוע ואן דייק ספד לתלמידו אוריאל אביעד: "אוריאל לא ויתר לעצמו בשום תחום. לא בלימוד, לא בהכנה לצבא ולא בנכונות לשרת ולהיהרג על קידוש ה'. נפילתו היא התגלמות 'במעלות קדושים וטהורים' כפשוטו".