"כמה כוח יש לנו": יומני הזיכרון שהותיר לוחם דובדבן

לאחר נפילתו של יוסף מלאכי גדליה, לוחם יחידת דובדבן, בקרב הקשה בכפר עזה, פתחה רעייתו את היומן שכתב. בפנים, בעמוד הראשון, היו כתובות מילים מצמררות. "יום הזיכרון - המטרה זה לא לבכות על מה שקרה ואיך שהיו אנשים גיבורים, אלא להבין שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת והכוח לעשות מה שהם עשו, והם מעוררים אותנו לראות כמה כוח יש לנו".

אחיו של יוסף, אשר, מספר כי ב־7 באוקטובר הוקפצו שניהם מבית הכנסת ללחימה. אשר יצא לקרבות ברעים, ואילו יוסף מלאכי התקדם עם חבריו לכוח לעבר כפר עזה. "הוא היה מהראשונים שנכנסו לתוך הקיבוץ. הם נכנסו בארבעה רכבים ממוגנים, כשאחי מדריך אותם באמצעות הרחפן שלו. המשימה שלהם היתה פשוטה - לחלץ כמה שיותר ישראלים ולחסל כמה שיותר מחבלים".

הלוחמים לחמו מבית לבית. "יש סרטון שבו רואים את יוסף סוחב אזרח שנפצע. במקרה אחר מחבל התחזה למת, ויוסף חיסל אותו מטווח אפס לפני שהספיק לירות".

בשלב מסוים זיהו הלוחמים משגר אר.פי.ג'י נטוש, ונעו לעברו, אך התברר שמדובר במארב. המחבלים ירו אר.פי.ג'י לעבר הג'יפ, שהתחיל לעלות באש. הלוחמים נטשו את הרכב במהירות כשנשקיהם שהיו בחרכי הירי נותרו בתוכו, והחלו להילחם באמצעות אקדחים בלבד. המחבלים יידו לעברם רימונים וביצעו ירי, ובשלב מסוים זיהה אחד הלוחמים את יוסף נופל לאחר שנפגע מקליע. שניות לאחר מכן אותו לוחם נהרג גם הוא מירי צלף.

"כוח של ימ"ס הגיע למקום וחיפש את הגופה של יוסף, אבל היא כבר לא היתה שם. המחבלים גררו את הגופה לכיוון הגדר בניסיון לחטוף אותה, אבל נהג נמ"ר שראה אותם ירה לעברם והצליח לחלץ את הגופה אחורה", מספר אשר.

עם תום השבעה על יוסף מצאה אלמנתו בין חפציו את היומן, שכתב ככל הנראה בעת שלמד במכינת בני דוד בעלי. ביומן הותיר מסרים מצמררים ומחזקים כאחד. "למה ה' לוקח את הטובים תמיד?" שאל והשיב. "מתי שהאנשים האלו מתים נגלה לעולם איזה אנשים מיוחדים הם, וזה עושה קידוש השם. הם הצדיקים מתים ומכפרים על עם ישראל. מובן שיש עוד סיבות נסתרות וגלויות".

"מסר חשוב"

"יוסף מלאכי היה מלאך בדמות אנוש. הוא יצא ליותר מ־100 פעילויות מסכנות חיים בשירותו והציל רבים עוד לפני השבת. היה איש צנוע ושמח, שמעולם לא כעס", אומר אשר.

"מבחינתי מדובר במסר חשוב שיגיע לחיילים", מספר אשר על הטקסטים שהותיר אחריו אחיו. "צריך להבין איזה אנשים איבדנו ביום הזה, אנשים גדולים שכתבו ולא ידעו שהם כותבים על עצמם. התחושה כשקראתי את המילים שכתב היתה טובה. הבנתי שהוא היה גיבור גם קודם לקרב ההרואי. עם ישראל היה צריך אותו ואת חבריו ביום הזה".