הפצע שלא עובר: משפחה וחברים של לוחמי מג"ב שנפלו, כותבים ליקיריהם הודעת ווטסאפ

סמ"ש שיראל אבוקרט ז"ל

כתבה: מ"כית צוף אורן, חברתה של שיראל לפלוגה במג"ב. נכחה בפיגוע, יצאה לקורס קצינים בעקבותיו.

שיראל נרצחה ב־27 במארס 2022 בפיגוע חבלני בחדרה. בת 19 בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותירה הורים ואח.

שיראלי שלי, מה שלומך? איך את שם? אני כותבת כאן ומספרת לך, בתחושה שאת נמצאת בארץ רחוקה ואני כותבת לך מכתב.

מאז שנפרדנו ביום ההוא בחדרה עשיתי דרך ארוכה ומשמעותית במג"ב, סיימתי קורס מ"כים ובקרוב מאוד אהיה קצינה. רציתי להגיד לך שאת חלק מהיום־יום שלי, שאני מרגישה שאת מלווה אותי בכל צעד קטן וגדול מהדרך שלי, שאת הדרך לפיקוד אני עושה בהשראתך ובזכותך.

שיראל, אני כל כך מתגעגעת לראות את החיוך שהיה לך תמיד על הפנים, וגם לזה שבכל מקום שהיית בו ידעת להשרות אווירת שמחה, ואף אחד מקילומטרים לא היה יכול לפספס שאת שם - כי הצחוק המתגלגל שלך נשמע למרחקים!

את כל כך חסרה לי, גיבורה שלי. חסרה לי בבוקר כשאני קמה ובלילה כשאני עולה לישון, את חסרה לי במשמרת כשאני יוצאת לפעילות מבצעית וחסרה לי בסופי השבוע כשאני יוצאת לבלות. לפעמים יש לי אינסטינקט כשמשהו קורה לחייג אלייך לספר לך, אבל לפני שאני לוחצת "סנד" אני נזכרת... את לא תעני.

אני מתגעגעת אלייך נורא, ומצטערת על הפיגוע הנוראי ההוא, שלא יכולתי לעזור לך. מבטיחה לך שלכל מקום שאלך את תמיד תהיי בליבי. ואני גם מבטיחה שבכל דרך שבה אלך תמיד אנציח את זכרך.

זה המעט שאני יכולה לעשות בשבילך, ואולי גם קצת בשבילי...

סמ"ש יזן פלאח ז"ל

כתב: לוחם מג"ב, יזן עוודה, חברו לשירות במג"ב איו"ש בגדוד שקד.

יזן פלאח נרצח ב־27 במארס 2022 בפיגוע ירי בחדרה, יחד עם שיראל אבוקרט ז"ל. שניהם שירתו יחד בגדוד שקד במג"ב איו"ש.

יזן אחי, התלבטתי אם לכתוב... אתה תקרא את זה בכלל?

עברה שנה וחצי מאותו היום, ואני מתלבט אם הזמן עובר מהר מדי או שכל יום הוא נצח כאן... אני כותב לך ולא מצליח להבין ולהאמין, איך יכול להיות שילד כזה מיוחד ואהוב על כולם, ילד שמח, חייכן, שקט, שאוהב לעזור לכולם, הלך מהעולם.

יש לנו אותו השם, ולפעמים גם הרגשתי בפנים שיש לנו אותו האופי - הרי זה מה שכולם תמיד אמרו. רציתי שנישאר חברים הכי טובים לכל החיים, אבל עכשיו אני נשארתי, ואיתי נשארו רק זיכרונות ממך.

זיכרונות שלא עוזבים אותי לרגע, זיכרונות טובים, זיכרונות מצחיקים וזיכרונות מרגשים... וגם... זיכרונות מאותו היום של הפיגוע הנוראי...

אני לא מצליח להתגבר עדיין על התחושה הזאת. זה כל כך קשה לדעת שהחבר הטוב שלי נהרג ושלא היתה לי היכולת להציל אותו - אנחנו לוחמים, איך לא הייתי שם כדי להילחם לצידך?

אני מתגעגע אליך, יזן, ואמשיך להזכיר אותך בכל מקום שבו אהיה. אגב, אנחנו בפלוגה לא מפסיקים לדבר עליך. אני חושב שלא עבר יום אחד בלי שהקדשנו לך כמה דקות של זיכרונות טובים. אנחנו מספרים עליך ללוחמים הצעירים שהגיעו, אני בטוח שהם כבר ממש מכירים אותך, למרות שהם לא זכו...

אוהב אותך מעומק הלב, ומקווה שטוב לך שם, איפה שלא תהיה.

סמ"ר סולומון גברייה ז"ל

כתבה: סמ"ש מזל גברייה, אחותו, התגייסה בעקבותיו למג"ב.

סולומון נרצח ב־26 בספטמבר 2017 בפיגוע ירי במחסום בכניסה ליישוב הר אדר, כשהיה בעמדת אבטחה. יחד עימו נרצחו המאבטחים אור אריש ויוסף עותמאן, ורכז הביטחון של היישוב נפצע קשה.

אחי האהוב, מאיפה להתחיל?

כשהיינו קטנים סיפרו לנו שלגיבורים יש כוחות־על, שהם מצילים אחרים מאנשים לא טובים. סיפרו לנו שאם גיבורים נפגעים או מקבלים מכה, זה עובר... זה לא נשאר לעוד הרבה כי זה מתרפא. כשהייתי קטנה חשבתי שגיבורים הם האנשים הטובים שבוחרים להיות גיבורים. זה היה כשהייתי קטנה, אבל גדלתי וגיליתי שגיבורים לא בוחרים להיות גיבורים.

כשגדלתי גיליתי שלא כל הגיבורים מקבלים מכה וזה מתרפא. כי כשגדלתי הבנתי שיש גיבורים שמקבלים מכה שלא עוברת, כי היא פיזית באותה המידה שהיא גם נפשית. כשגדלתי גיליתי שיש גיבורים שהולכים ולא חוזרים. כשגדלתי הבנתי שאותם הגיבורים שלא בחרו להיות גיבורים השאירו ומשאירים חותם ענק, חותם של כאב נפשי וגעגוע אינסופי.

וכבר אז, ב־15.10.2016, הפכת לגיבור שהיית אתה, לבד מול מחבל ענק ממך. כמה שהוא ניסה, הוכחת שאתה לוחם גיבור ולא נתת לו להצליח! אז קיבלת מכה, חבשו לך את הכתף וזה עבר, וחזרת הביתה כמו גיבור.

ב־26.09.2017, ו' בתשרי, בין ראש השנה ליום הכיפורים, הכי צדיק והכי מיוחד שלי, זו כבר הפעם השנייה שהיית גיבור, ושוב - לא בחרת אלא נבחרת. רק שהפעם אתה קיבלת מכה וחבשו לך את הפצע, אבל זה לא עבר. הפעם זה היה פצע אחד ענק שלא הצליחו לכסות. במקום זה, כיסו אותך. את כל כולך.

והפעם זה חור אחד ענק, מכה כל כך גדולה שהיכתה ושעדיין מכה גם בי, כזו שמוטטה ושממוטטת אותי כבר שנים. כזו שאי אפשר לקבל כי אי אפשר להכיל אותה. חור ענק שהשארת בלב שלי, ומאז הלב רק מדמם, והנפש גם.

במקום שאתה תעטוף את דגל ישראל, הדגל עוטף אותך. במקום שאמא שלנו שכל כך אוהבת אותך תחבק אותך, היא מחבקת מצבה. במקום שתלך עם אבא לעוד יום סידורים או עבודה, זה כבר הפך ללבד...

אני, שכל חיי קראתי לך והכרתי אותך בתור "שלמה", כבר התרגלתי לשם "סולי" שנתנו לך החברים ממג"ב, והיום גם אני משרתת במג"ב, כי הרגשתי שזה מה שאני צריכה אחרי מה שקרה...

במקום עוד יום של שיחה כזו של "מה לקנות לך לאכול?", אני עדיין מתקשרת ושולחת הודעות, רק שבצד השני אתה כבר לא עונה... וכן, אני עדיין מתקשרת...

נתנאל הקטן שהיה קורא לך "אבא", כי באמת היית אבא שני בשבילו, כבר יודע שאתה סולומון.

תדע שתמיד, מאז ולתמיד, היית ונשארת גיבור־העל שלי. של אחותך הקטנה.

אבל יש לי שאלה אחת, שמאז שגדלתי אני עדיין לא מבינה, והפעם אני מבקשת שתענה לי סולי: למה גיבורים נבחרים ולא בוחרים להיות גיבורים?