בשיתוף ארגון מסע
גדלה בבית יהודי מסורתי במונטריאול. לאחר סיום לימודיה באונ' בקונקורדיה אלישה החליטה ללכת ללמד אנגלית בעולם, כדי לבחון את הרצון שלה להפוך למורה. חברה שלה שעבדה במסע שכנעה אותה ללכת ללמד אנגלית בישראל, והיא נרשמה והחלה ללמד בראשל"צ. "הייתה חוויה מאתגרת ומתגמלת באותו זמן. חוץ מללמד היו הרבה דברים אחרים במסע שעשיתי: התנדבתי בכתיבה ועריכה עבור ארגונים שעסקו בזכויות נשים. עשיתי גם את סמינר מנהיגות של מסע. כל זה גרם לי להוציא את המיטב מהתוכנית".
תוך כדי התוכנית אלישה הבינה שהיא רוצה לעשות עלייה. היא התחילה לעבוד בחברות קטנות וסטארט-אפים בכתיבת תוכן ושיווק. לפני חמש שנים הפכה לפרילנסרית. "כשהמלחמה התחילה העבודה שלי נראתה פתאום ממש לא רלוונטית ולא חשובה. שתי חברות שלי, עולות מארה"ב, עובדות בתחום הקולינריה בתל אביב ואמרו שהן מתחילות לבשל לחיילים וביקשו עזרה, אז הגעתי והצטרפתי והתחלתי לאפות עוגות לחיילים. התחלתי לשאול שאלות מהתחום שלי: איך אנחנו מגיעות לאנשים? איך מגיעות לתורמים? אז הן החליטו שאני אחראית על שיווק. הפכתי מהר לראש הצוות שמנהל את התחום".
מה שהתחיל כיוזמה נקודתית לסיוע במלחמה הלך ותפס תאוצה אדירה. היום אלישה היא אחת מראשי הארגון Citizen's Kitchen: "יש לנו אלפי חברים כרגע. בתחילת המלחמה מלא עולים מצאו אותנו. זה הפך לקהילת עולים ענקית. הבאנו מטפל בהתנדבות לעשות קבוצות טיפול באנגלית לעולים, עשינו ארוחות שבת ביחד ואנחנו עדיין עורכים אותן פעם בחודש. עשינו סעודת חג ההודיה ענקית בבר בתל-אביב. אנחנו מארחים גם משפחות מפונות. בניתי צוות של סושיאל מדיה, ניוזלטרים לתורמים, אנשי יח"צ. זה הפך למשהו ענק. אנחנו עדיין עושים דברים עבור חיילים ומפונים, אנחנו גם הולכים כל שבוע לכיכר החטופים, אנחנו אורזים חבילות לנשות מילואים. אנחנו עדיין עושים את כל זה לפחות יומיים בשבוע. הרבה אנשים טסים מהעולם מגיעים להתנדב אצלנו ואני בהלם בכל פעם שמישהו טס מאוסטרליה כדי לחתוך בצל איתנו".
"אין ספק שמסע היה חלק גדול בכל מה שאני עושה היום. מסע תמיד היה סביב קהילה, ואני יודעת כמה זה חשוב. יש לנו מתמחי מסע, זה מרגיש לי כמו סגירת מעגל מדהימה".
בשיתוף ארגון מסע
