בשיתוף ארגון מסע
דב גדל בלונדון. תמיד היה מעורב בקהילה ורצה לעשות שינוי חיובי. דב גדל להיות הנכד שהביא את הסיפור של סבתו, לילי אברט ז"ל, לעולם: "תמיד ידענו שסבתא שרדה את השואה, זה היה חלק מהסיפור המשפחתי. היא דיברה על מה שקרה שם, היא הייתה הגיעה לדבר בבתי-הספר שלי. היא תמיד הגיעה לארוחות שישי והייתה המלכה של המשפחה, היא לימדה אותנו המון. הסיפור שהיא סיפרה לאורך השנים לא היה ממש הסיפור שלה, היא סיפרה על אוושוויץ, היא סיפרה על מה שקרה שם באופן כללי אבל לא ירדה לפרטים האישיים של מה שהיא חוותה".
במהלך הקורונה דב הבין שזה לא מספיק. "זו הייתה הפעם הראשונה שלא ראיתי אותה כמו שהייתי רגיל, בגלל הסגרים. פתאום הבנתי שהעולם חייב לשמוע אותה. הייתי אז בן 16, והאנטישמיות הרקיעה שחקים באופן יחסי למה שהיה עד אז. מכחישי שואה ברשת ממש התעצמו, אז כשיכלתי הייתי מגיע אליה ועוזר לה להשתמש בזום כדי לספר לקבוצות את הסיפור שלה. דיברנו עם כמה מאות אנשים, ואז התחלתי לפרסם ברשתות. יום אחד סבתא הראתה לי שטר בנקאי ישן שעליו נכתב "התחלה של חיים חדשים, מזל טוב ואושר". על החתום היה החייל היהודי-אמריקאי ששיחרר אותה. התחלתי לחפש אותו וגיליתי שהיו מספר אנשים עם תפקידים זהים בצבא האמריקאי באותו השם. אמרתי לסבתא שאנחנו נפרסם את זה ברשתות ותוך יממה נמצא אותו. זה לקח שמונה שעות".
האירוע הזה עשה גלים בכל העולם, והתקשורת התחילה לדבר על סבתא שלו. "בפעם הראשונה הבנתי שאני יכול להגיע למיליוני אנשים. במשך חמישה חודשים הלכתי אליה מדי יום, הקלטתי את הסיפור שלה והפנתי אליה שאלות מעוקבים. פתאום היו לנו מיליון עוקבים בטיקטוק ומאות אלפים בטוויטר. היום יש לנו מעל מיליארד אנשים בסושיאל. עבדנו עם ממשלות מסביב לעולם על חינוך לשואה. עברנו ממקום למקום מסביב לעולם כדי לוודא שאנשים זוכרים ולא שוכחים, ולעודד אנשים צעירים לקחת מנהיגות ויוזמה".
כשמיזם ההנצחה תפס תאוצה, דב החל לכתוב את הזיכרונות של סבתא. הספר, שנפתח בהקדמה מהמלך, תורגם ל-15 שפות, והפך לרב מכר של הניו-יורק טיימס. "לא עשיתי את זה בשביל למכור מיליוני עותקים, הסיבה היא כדי שמיליוני אנשים יכירו את הסיפור שלה". באוקטובר האחרון לילי נפטרה והיא בת 100. "עד הרגע האחרון היא שימשה השראה לכולם. כשהיא נפטרה קיבלנו תנחומים מראשי ממשלות, המלך בא ללוויה שלה".
ב-2022 דב עשה תוכנית מסע בלימודי יהדות, ובילה שנה בישיבה בכותל בירושלים. "זו הייתה אחת מהשנים הכי משמעותיות בחיי. אחי עשה עלייה באותה שנה ושירת בצבא. היה לי מאוד מיוחד להיות לידו. אני רואה את ישראל כבית של העם היהודי. למרות המלחמה, ישראל עדיין מרגישה כמו המקום הכי בטוח ליהודים בעולם". כמי שעוסק במאבק באנטישמיות, דב אומר על המצב באנגליה ובמערב בכלל: "אנשים באנגליה מבינים שאנחנו בצומת דרכים. זה קשה לראות מה יקרה בעתיד לקהילה היהודית פה. אנשים ממש גלויים עם האנטישמיות שלהם, שלא כבעבר, ואנחנו יודעים שממשלות לא יעשו הרבה כדי לעצור את זה. העולם אכזב אותנו בכל מה שנוגע לסיסמא "Never again". זה מרגיש להיות בודד להיות יהודי במערב כרגע. גם סבתא הרגישה ככה, היא העדות למה שקורה כשעומדים מנגד, תאי הגזים לא נבנו בלילה אחד. אבל ניסינו לעשות שינוי עד הרגע האחרון, ואני ממשיך את זה עכשיו".
בשיתוף ארגון מסע
