למשפחת רוטשילד האצילה היו סמל וסיסמה. בסמל מופיעים אריה ונשר, שמסמלים את מלכות הארץ ומלכות השמיים, ויד עם חמישה חיצים, שמסמלת את חמשת הבנים. במרכז הסמל מופיע הכובע החרוט שהיהודים היו חובשים, ובתחתית הייתה הסיסמה - "אחדות, יושר, חריצות". מפעים לחשוב שמשפחה בודדת עשתה לעצמה סמל וסיסמה - אופי וערכים מוצהרים ומובהקים. אולי זה חלק מרכזי ממה שהפך אותם לאחת המשפחות החזקות בעולם. הערכים עצמם חשובים, אבל לא פחות מכך עצם העובדה שהם היו מוגדרים.
רוצים שגם משפחתכם תתגבש סביב קבוצת ערכים מסוימת? לא, לא צריך לכנס את כולם מייד ולהתחיל לעצב סמל. אבל כן ראוי לחשוב אילו ערכי יסוד מגבשים או יכולים לגבש אתכם. מה הייתה הסיסמה שלכם, לו הייתם רוצים לנסח? שולחן השבת הוא מקום אידיאלי להנחיל, בעדינות, את הערכים האלה.
אם אתם מאמינים שהורים הם מנהיגי ה"ספינה" הזו שנקראת משפחה - אל תפחדו ממלאכותיות. ברור שבהתחלה זה בהכרח ירגיש לא טבעי. אל תחששו מהציניות, מהאדישות או מהזלזול שהיוזמות שלכם עלולות לפגוש. יזם הוא בהגדרה מישהו שמצליח להנחיל משהו שכרגע זר לסביבה שלו, אבל לאחר מכן הופך להיות חלק מהותי ממנה, ואף משדרג אותה. תהיו היזם הזה בארוחת השבת שלכם.
לפניכם הצעות מגוונות מאוד להעשרת ארוחת השבת שלכם. אין שום עניין לקיים את כולן יחד, וגם לא את רובן. אפשר לראות זאת כתפריט: טוב לבחור מנה עיקרית אחת. אם אתם יודעים שיהיה מספיק תיאבון, אפשר גם פתיח. ואם בסוף יש עוד טיפה מקום - תבחרו מנה אחרונה מתוקה. אבל לא כדאי יותר מזה. העיקר זה החלחול לעומק, לא ההספק לרוחב.
לפתיחת הלב
ספרו סיפור. כשמישהו מספר סיפור, נוצרת הזדהות רגשית בין המספר לשומעים, אבל מעבר לכך קורה משהו מעניין מאוד - גלי המוח של השומעים מתחילים לנוע בתדירות דומה לגלי המוח של המספר. זה כמו לשבת ברכבת הרים באותו הקרון, רק ברגש ובשכל. כולם נעים לאורך הסיפורים כאחד, ימינה ושמאלה, מהר ולאט. אם אתם לא מאלה ששולפים סיפור, תכינו אותו מראש. כמובן, אפשר גם לבקש מהילדים לספר, אבל אין כמו סיפור כדי להרים את השולחן כולו לממד אחר בזמן.
לחיזוק הנטייה לסייע לזולת
בקשו מכל אחד לספר על דבר טוב שהוא עשה השבוע למען מישהו אחר. זו יכולה להיות עזרה הדדית בין האחים, אמירת "תודה" למורה או כל דבר אחר. העיקר שלאט־לאט יחלחל המסר ותתחדד התודעה המשפחתית שבאנו לכאן לעשות טוב למישהו שהוא לא רק אני. אין כמו התודעה הזו בשביל לרפא באופן פלאי את תחושת המסכנות העצמית, שאנחנו והילדים מדי פעם נופלים אליה.
לחיזוק הלכידות המשפחתית
"חלת ההפתעות" - בזמן האפייה מטמינים פתקים (עטופים בנייר כסף) בחלות השבת ובהם מחמאות, משימות, בדיחות משפחתיות או בקשת סליחה על מה שהיה השבוע. אין כמו הפתעה בחלה בשביל להפוך את הסעודה לאטרקטיבית.
לחיבור לשורשי המשפחה
שלפו תמונה מהאלבום המשפחתי הישן. מי שם? מה לבשנו פעם? ספרו סיפור מצחיק או עצוב שקשור לתמונה. חברו את עצמכם ואת הילדים להיסטוריה ולמיתולוגיה המשפחתית שלכם. מה לקחנו מהם?
לחיזוק האמפתיה ההדדית
משחק תפקידים - אחד מיושבי השולחן בוחר מישהו אחר ומדבר בשמו על דבר לא־הכי־נעים שקרה לו השבוע (אם במשפחה, בכיתה או בשכונה). מי שמדברים בשמו "מדייק" אחר כך את הדברים ומבהיר לעצמו ולכולם את הנקודה. המשחק הזה מפתח את היכולת האמפתית, מצד אחד, ומחזק את התחושה ש"רואים אותי", מצד שני.
סתם בשביל הכיף המשפחתי
• משתתף אחד בוחר דמות, והשאר צריכים בעזרת מינימום שאלות "כן ולא" לנחש מי הדמות (בן או בת? חי או מת? מצויר או אמיתי? מהמשפחה או לא?).
• מישהו מתחיל לזמזם שיר, 3-2 שניות ראשונות, והשאר צריכים לנחש מהו השיר.
• "מי נכנס למסיבה?" - אחד מיושבי השולחן פותח במשפט "מי בא למסיבה?" וממשיך בדוגמה מסוימת (למשל: "אבטיח"). שאר היושבים צריכים לנחש מי עוד מוזמן למסיבה על פי הכלל שניסח לעצמו בליבו "מארגן המסיבה" (אפשרויות מתאימות: פירות עגולים, דברים שמתחילים באל"ף, קינוח קיצי וכיוצ"ב). ה"מארגן" מאשר או שולל את האפשרויות ("תפוז", "ארגנטינאי", "ארטיק" - לפי הדוגמאות הקודמות). המנצח הוא מי שניחש מי עוד בא למסיבה.
• "אמת או חובה", או: לומר שני משפטים, האחד אמת והשני שקר, ועל כל הסובבים לנחש מה האמת.
כמובן שניתן להוסיף עוד ועוד רעיונות. העיקר שתחכו בקוצר רוח לארוחת השבת הבאה.
הכותב הוא מנכ"ל הוצאת הספרים "קורן". בהכנת הכתבה השתתף גם בצלאל ספרא, "אור תורה סטון" וצוות מיזם שבת UNPLUGGED
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
