"ואולי גם תכתבי על הקשר בין נשיקה לנֶשֶׁק", הציעה רונה העורכת. כמובן, הקשר הכי ברור בעולם. הקשר הנצחי בין מין ומלחמה, כיבוש מיני, יציאה לציד - הלא כן? אז זהו שלא. ראשית, השורש נש"ק הוא במקור שורש נטול רומנטיקה. די אם נביט במקרא כדי לגלות כי רוב הנשיקות שמופיעות בו הן סימן לחיבה, לאו-דווקא רומנטית.
לכבוד חג הפסח, הנה מספר דוגמאות מתוך סיפור יציאת מצרים: לפני הירידה למצרים, כאשר יוסף מתוודע אל אחיו במצרים: "וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" (בראשית מה, טו); כאשר יעקב נאסף אל עמיו במצרים: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק-לוֹ" (בראשית נ, א); כאשר משה חוזר ממדין למצרים אחרי המפגש עם הסנה הבוער, הוא פוגש את אחיו אהרן במדבר: "וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק-לו" (שמות ד, כו); אחרי יציאת מצרים, כשיתרו מגיע עם ציפורה והילדים להתאחד עם משה: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה" (שמות יח, ז).
למעשה, בסיפורי המקרא הקדומים, לבד מנשיקת יעקב לרחל על הבאר (בראשית כט, יא), כל הנשיקות התנ"כיות הן בין גברים, בנסיבות של פגישה ופרידה. גם בסיפור יעקב ורחל, שני פסוקים לאחר נשיקתם מופיע: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ" (כט, יג). שימו לב שרוב הנשיקות בתורה הן בבניין קל (פָּעַל), ולבן מנשק תמיד בבניין פיעל. איזה מהפעלים מעורר תחושה חמה יותר? רוצים לנחש האם על יעקב ועשיו נאמר 'וישק' או 'וינשק'?
ניתקנו אפוא את הקשר בין נשיקות לרומנטיקה, דבר שמקשה מעט על חיבור הנשיקה עם נֶשֶׁק. ובכן, מדוע בכל זאת קיים דמיון בין השורשים? קבלו טיפ שימושי לחיים: כאשר קיימות שתי מילים דומות אך שונות, וכשנדרשים יותר מדי הסברים כדי לקשר ביניהן – אזי אני מציעה לכולם לחשוד ולבדוק: האם הן כוללות את אחד מהעיצורים: ע', ח', ש', צ'?
אם כן, יכול להיות שמדובר בעיצורים שמיים שונים שהתלכדו להם בעברית. ואת הפתרון לחידה אפשר למצוא כאשר משווים את השורשים בשפות שמיות אחרות. בעיקר ערבית, ולפעמים גם ארמית. ומזל שאנחנו עומדים לפני חג הפסח ויש לנו הגדה שניתן להביא מתוכה דוגמאות בארמית. ב'חד גדיא' אנחנו שרים "ואתא תורא ושתה למיא" [=ובא השור (תורא) ושתה את המים]. המקבילה הארמית למילה 'שתה' היא ב-ש', ואילו המקבילה הארמית למילה שור היא ב-ת'. היוונית והלטינית שאלו את השם מארמית - מזל שור גם באנגלית הוא Taurus, ות'ור הוא גם האל של יום חמישי בשבוע. אם נבחן מילים מוכרות בערבית, נראה כי 'שלום' הוא כידוע 'סלאם', ו'שלוש' הוא 'תלאתה' (ובערבית ספרותית: ת'לאת'ה).
כלומר העיצור העברי ש' מקורו בשני עיצורים שמיים שונים. אחד בוטא במקור th (בלתי קולי, כמו thin) - והפך בחלק מהשפות ל-ת' ובחלק ל-ש' (חשבו על ילד עם בעיות הגייה שמבטא "שלוש" כ-thaloth). העיצור השני מתועד בשפות השמיות הצפוניות כ-ש', ובדרומיות כ-ס'.
שְׂפָתַיִם יִשָּׁקוּ
נאחד עכשיו בין הפונולוגיה - תורת ההגה, לבין הסמנטיקה - תורת המשמעויות: הצמדת שפתיים למקום כלשהו על גוף אחר היא רק אחת המשמעויות של הפועל נָשַׁק. הפועל מתייחס לכל קירוב או הצמדה עדינה: כשאומרים שאדם נושק ל-70, הכוונה היא שגילו מתקרב ל-70. מעגלים משיקים נוגעים בנקודה אחת בלבד, ואם הנושא של הטור משיק לנושאו של הגיליון כולו, זה אומר שהם קרובים אך המגע אינו הדוק. השקה של ספינה או של ספר חדש (או של סדרת הרצאותיי המקוונות לימות הקורונה) קיימת רק בעברית החדשה, ולא ברור כיצד היא בדיוק קשורה לנשיקה. אולי ההשקה נותנת דחיפה עדינה עם מגע קל, שלאחריה הספינה כבר אמורה לשוט בעצמה. המקבילות בשפות שמיות צפוניות אחרות הן ב-ש': נשק באוגריתית (השפה הקרובה ביותר לעברית), ו-נַשָׁאקֻ באכדית נושאות אותה משמעות כמו בעברית: הצמדת שפתיים אל אחר.
בשמית הדרומית המקבילות הן ב-ס', כצפוי: ערבית נַסַקַ וגעז (אתיופית קדומה) נֶסוּק, והמשמעות אינה קשורה לאהבה כלל וכלל, אלא להידוק, סידור והנחת דברים זה ליד זה. המשמעות הזו משתקפת בביטוי העברי "על פיו יישק דבר" - הדברים יסתדרו, יתארגנו, לפי הדובר; כשהצירוף 'על פיו' מעורר חשד שיש כאן משחק מילים מכוון עם שני המובנים של השורש נש"ק; אפשר להסיק שהמשמעות המקורית היתה קשורה לקירוב או להסמכת דברים זה לזה, ורק צורות מסוימות של השורש - בניינים פעל ופיעל/פועל/התפעל - קשורות להצמדת שפתיים. אגב, גם בין הבניינים עצמם קיים הבדל: 'נשק ל-' מתאר בדרך כלל נשיקה קצרה ומרפרפת; 'נישק את' מעיד על פעולה קצת יותר רצינית וחוזרת על עצמה. לבן הארמי היה כנראה טיפוס מאוד חם, כי בעוד שעל יעקב וצאצאיו נאמר 'ויישק' בדרך כלל, בבניין קל, לבן מנשק בבניין פיעל. הבדל זה בין הבניינים (בניין פיעל יותר אינטנסיבי מבניין קל) ניכר גם בשורשים כמו: 'שָׁבַר' המקרי לעומת 'שִׁבֵּר' המכוון יותר, פָּקַד החד־פעמי לעומת פִּקֵּד שנמשך לאורך זמן וכו'. ומה עם נֶשֶׁק? המילה הזו מתועדת בפחות שפות, אבל מספיק התיעוד באוגריתית כ-נטק (נתק), כדי להסיק שמדובר בעיצור th.
על נשיקות, נשרים ושאר שמנמנים
נשק ונשיקה אינם המקום היחיד המעורר בלבול שכזה. עודי זוכרת איך סבתא בתיה, מנוחתה עדן, לקחה אותי לגן החיות התנ"כי בירושלים, והסבירה לי שלנֶשֶׁר קוראים נשר, מכיוון שנָשַׁר לו השיער בצוואר. אלא שגם כאן חלה טעות: חילוף מצער בין הנשר והעיט המקראיים גרם לאטימולוגיה עממית - הסבר שגוי של מקור המילה: עיט כיום הוא הדורס האצילי שעט על טרף חי, נקרא באנגלית eagle ומככב על דגלי מדינות ועל סמליהן, ואילו הנשר הקירח הוא זה שעט על הפגרים. ואולי האטימולוגיה העממית היא זו שגרמה לחילוף המצער? בכל מקרה, נֶשֶׁר בערבית ובגעז הוא נִסְר, והפועל נָשַׁר הוא נתר בארמית ו-נת'ר בערבית.
את הקשר בין שמונה לבין שומן אפשר למצוא בצורתה השמנמנה של הספרה, אך האמת היא שה-ש' במילה 'שמונה' מקורה ב-ת' (th) – כפי שאנחנו יודעים מהמספר ת'מניה בערבית ומחיית הים בעלת שמונה הרגלים הרי היא התמנון, ואילו המקבילות של 'שָׁמֵן' בשפות השמיות הצפוניות כולן ב-ש', ובערבית ב-ס'.
אמנם גילינו לשמחתנו, או לאכזבתנו, שאין קשר בין נשק לנשיקות, אבל בדרך טיילנו למצרים ולשפות שמיות אחרות, וקיבלנו כלי חשוב לחיים: כאשר נתקלים בשורשים עבריים, בעלי משמעויות שונות, המכילים את העיצורים ע', ח', ש', צ' - תמיד לחשוד. אז שיהיה לנו פסח שמח, והשנה - בלי נשיקות לכל המשפחה.
ד"ר תמר עילם גינדין היא בלשנית ואיראניסטית מהמרכז האקדמי 'שלם' וממרכז 'עזרי', בימים אלו מעבירה קורס מקוון 'מבוא לבלשנות'
