כשאוכל וחברים נפגשים - ונלחמים בבדידות

אנשי הצוות והדיירים ב"פרוטיאה בכפר" מכירים היטב את העוגיות והעוגות של איטה לביא. בימי הסגר של גל הקורונה הראשון היא היתה מעבירה את הזמן באפייה, ובמסגרת המגבלות היתה מחלקת להם את הפינוקים הריחניים, "כי לי אסור לאכול הרבה מתוק וגם רציתי שהם ייהנו, זה הכיף שלי. אני מכינה לעצמי את האוכל שלי ואופה עוגות, ובתקופת הקורונה חשבתי שלצוות מגיע גם משהו. בגלל המגבלות היינו ממש בסגר, אז כדי שלא יהיה משעמם אפיתי המון עוגיות וחילקתי לצוות ולחברים. את העוגיות שלי - לא חשוב איזה - תמיד מבקשים שוב. בתקופות שקשה לי האפייה מרגיעה אותי".

המחווה היפה של איטה (88) היא רק דוגמה לשלל הפתרונות היצירתיים שמצאו הדיירים, אנשי הצוות והשפים של בתי דיור מוגן במהלך תקופת הקורונה, כדי להמשיך את חוויית הטעמים שאליה הם מורגלים בימי שגרה. המטבחים של הבתים מגישים בשנים האחרונות מנות מושקעות ומוקפדות, אירועים קולינריים הם כבר חלק בלתי נפרד מהלו"ז, ובכלל - ארוחה משותפת היא לא משהו שאפשר לוותר עליו כל כך בקלות, בעיקר במקום שבו הביחד חשוב כל כך. האתגר להמשיך את הקו הזה גם תחת המגבלות היה גדול.

"הריחוק החברתי תפס את כולנו במצב שהיינו צריכים להיות הרבה יותר יצירתיים", מספרת אתי מגדלי, מנהלת התרבות ומובילת תחום הקמפוס-לימודים ברשת מגדלי הים התיכון, "היינו צריכים לחשוב איך לקחת משהו שהוא הכי חברתי, כמו לאכול יחד, ולהתאים אותו לרוח הזמן והמקום. גם אצלי בבית תמיד אני אומרת שהדברים הכי חשובים עולים בזמן הארוחה. זו לא רק הישיבה סביב השולחן אלא גם השיחה, הדיון, ההתעניינות, ועם הריחוק החברתי כל ההתכנסות הזו הפכה למתאגרת לאור המגבלות.

עוד בנושא:

• "התרופה לבדידות - קשר משמעותי"

• מנצחים את הבדידות

• המכה הנוספת של הקורונה: הבדידות הכפויה פוגעת אנושות בציבור הקשישים

"בהתחלה עשינו כל מיני פעילויות שהבאנו אל הדירות. הקפדנו שלא יישבו יחד הרבה אנשים, שישמרו על ריחוק, אבל עדיין החברותא התקיימה. אנחנו מדברים על אוכלוסייה מבוגרת, ולכן השמירה שלנו תמיד קפדנית הרבה יותר ממה שצריך. אנחנו עושים את המקסימום ומעבר לכללים כי האנשים פה בקבוצת הסיכון הגדולה ביותר".

לאנשי הצוות בדיור המוגן היה חשוב במיוחד שהדיירים לא ירגישו בודדים. "בכל תקופת הקורונה כל אחד הקפיד לאכול בדירה שלו, אבל דאגנו שלא ירגישו לבד", אומרת מגדלי, "בליל הסדר, למשל, פתחנו ערוץ קהילתי שבו, כשכל אחד ישב בבית שלו, עם האוכל שלו, סיפקנו את כל מה שצריך לסדר, כולל הדברים לברכות, מפה חגיגית - כל מה שצריך מבחינת נראות ומבחינת האוכל. הסדר התנהל כהלכתו כשכל אחד יושב בבית ומנהל אותו אבל בעצם חוגג עם כולם. לא כל הדיירים יודעים להיות פעילים בזום, אז הערוץ הקהילתי נתן לנו מענה מצוין להמשיך דברים שניהלנו דרכו אל כולם".

מסעדה עד הבית

מכיוון שבמסגרת מגבלות הקורונה הדיירים כמעט לא יצאו למסעדות ולא אכלו בחוץ, הביאו להם את המסעדה אל הבית. החוויה, מעידה מגדלי, היתה נאמנה למקור והדיירים הרגישו כמו בדבר האמיתי: "קיימנו בשבוע שעבר אירוע 'פוד טראק', הבאנו את השף אורי וקסלר ויחד הם יצרו לדיירים חוויה של מסעדה - עם המוזיקה, עם האווירה, עם השואו של המקום. עיצבנו שולחנות באזור פאטיו יפה וירוק, עם אגרטלים, מפות צבעוניות וכל מה שצריך כדי לגרום לדיירים לצאת אל סוג של מקום מיוחד, מסעדה לכל דבר. כמובן שהקפדנו על ריחוק חברתי אבל עדיין זה אפשר לאנשים להיות יחד באירוע קולינרי, לשבת לאורך שולחנות ולחוות יחד את החוויה המשותפת.

"בספטמבר נערוך סדנת בישול משפחתית בזום עם משה שגב. הסדנה מיועדת לכל הדיירים ובני משפחותיהם, והרעיון הוא להעביר סדנת בישול מיוחדת לקראת ארוחת ראש השנה. הוא ילמד אותם להכין מנות לקראת הארוחה, ובגלל הריחוק החברתי בסופו של דבר כל אחד יאכל בדירתו אבל המפגש בזום, שבו כולם רואים את כולם ולומדים משף מוביל, זו החוויה האמיתית, החברתית והקולינרית".

במסגרת הפעילויות מקפידים אנשי הצוות שהדיירים יקבלו לא רק חוויה טעימה וחברתית, אלא גם בריאה, כפי שהיה לפני שבוע, ביום הארטיק הבינלאומי. "עשינו סדנת ארטיקים עם יועצת תזונה שלימדה איך להכין ארטיקים משייקים כדי שגם יהיו בריאים עבור הדיירים, ובסוף כל אחד יצא עם חומרים להמשך להכין גם בבית. בכלל, הדיירים פה עסוקים כל היום בפעילויות, במסגרת המגבלות. הקמנו מתחם שמאפשר להם לפגוש את בני המשפחה בריחוק חברתי, ויושבים משני עברי שולחן גדול ורחב. במתחם הזה אנחנו מגישים קפה, עוגיות, גלידות, אם בני המשפחה מביאים דברים הם יכולים לאכול יחד. הכל כדי שהחוויה של ארוחה משותפת תישמר".

לקלוע לכל הטעמים

מאחורי השדרוג במטבחים של בתי הדיור המוגן עומדים אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, כמו רן בן דוד, שף הבית של "בית בלב" בפתח תקווה. הוא במקצוע משנת 1989, בתחילה עבד כשף של מסעדות צרפתיות ואיטלקיות ובהמשך עבר לנהל את תחום הקולינריה במוסדות גדולים דוגמת בזק, חברת החשמל, אמדוקס ועוד, לפני 13 חודשים הגיע אל "בית בלב", והוא מאושר מכל רגע ומכל פידבק חם שהוא מקבל מהדיירים.

"אוהבים פה אוכל איכותי, הדיירים שלנו אניני טעם", הוא אומר, "אנחנו לא מפרסמים מראש מה הולך להיות בארוחה ואני רואה שהם נהנים להיות מופתעים מהמנות שאני מכין. בכל יום מחדש אני משתדל לתת לדיירים חוויה שהיא מעבר לארוחה סטנדרטית ומגוון את התפריט. תמיד אנחנו מקפידים שיהיו לפחות שתי מנות. התוספות מורכבות מפחמימות, חלבונים ודגן מלא, וגם כאן כמה שיותר אופציות - 8-7 תוספות ביום - וכמובן בר סלטים עשיר. הדגש הוא על מגוון, נראות ומוצרים שיענו על הצרכים של כולם, כלומר דיירים סוכרתיים, כאלו ששומרים על דיאטה וכדומה, שכל אחד ימצא את מקומו במטבח שלנו".

ארוחות ערבי החג, מספר בן דוד, הן תמיד אירוע מיוחד, עם מעדנים מקוריים לצד המנות המסורתיות שאף אחד לא מוותר עליהן. בתקופת הקורונה, תחת המגבלות, זכו הדיירים לפינוק אמיתי: "ערכנו מסיבות בשטח הפתוח של הבית, שם הצבנו להם ברים בסגנונות שונים - ברביקיו עשיר מאוד, דוכנים עם אוכל אסיאתי ואיטלקי, המבורגר עם כל התוספות. נותנים להם חוויה כמו בבית מלון. הבית היה בית סטרילי, וכל אנשי הצוות עברו פעם בשבוע בדיקת קורונה כדי לוודא שהכל בסדר. בדיור המוגן היה בטוח לחלוטין כי אף אחד לא נכנס ואף אחד מהדיירים לא יצא וזה גם אפשר לכולם להסתובב בשטחים הציבוריים ולהתנהל בתוך הבית כרגיל. בגלל שהם לא נפגשו עם המשפחות העשרנו את כל הנושא התרבותי: מסיבות, ארוחות מיוחדות וכדומה, על מנת למלא להם את הזמן בתוכן ובהנאה, שלא ירגישו בודדים.

"הפידבקים שאני מקבל מהדיירים מצוינים. הם רואים שכל אנשי הצוות יוצאים מגדרם כדי להפוך להם את השהות פה לחוויה טובה. אישית, כשף, החשיבה שלי היא לתת כמה שיותר מגוון וגם אז מצליחים לפגוע בקשת טעמים כמה שיותר רחבה. כיוון שאני חי איתם למדתי לדעת מה ה'שיגעונות' של כל אחד ואחד כדי שכולם ייצאו שבעי רצון, ולפי התגובות אנחנו מצליחים יפה בכך".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו