גם בסגר: הכי ביחד שיש

ישראל נכנסה לסגר השני עם הרבה מאוד חששות וזיכרונות עגומים מהסגר הראשון באפריל. אבל דווקא מי שלגביהם היתה בפעם הקודמת הדאגה הגדולה ביותר - אנשי הדיור המוגן - מוצאים את עצמם בטוחים יותר במצבם, מרגישים פחות בודדים, ומוכנים נפשית לשבועות הקרובים. "אני שומעת את הלך הדברים אצל הדיירים - 90 אחוזים מהם באים אלינו ואומרים 'מזל שאנחנו פה, מה היינו עושים עכשיו לבד בחוץ'", מספרת ברכה אישח, מנהלת בית בכפר בכפר סבא.

ואכן, בתי הדיור המוגן, שגם לפני הסגר הנוכחי - ב"שגרת הקורונה" - הקפידו לשמור על הסטריליות כדי להמשיך בפעילויות ובאורח החיים עד כמה שניתן, שמים דגש מיוחד על נוהלי הסגר ובמקביל דואגים שהדיירים לא ירגישו מבודדים. "הדיירים מאושרים", אומרת ברכה, "הם מרגישים שהם במקום שנעים בו, מקום שמגן עליהם, והפעילויות הרבות שנמשכות שומרות על מצב הרוח המרומם שלהם. אנחנו מרגישים את זה באווירה, אנחנו מקבלים מהמשפחות תגובות נהדרות.

"את כל הפעילויות אנחנו מקיימים בחוץ, בגינה הגדולה שלנו. הקמנו אוהל בהתאם לנהלים, שמאפשר להם לשבת יחד,. אנחנו מקרינים להם סרטים ותוכניות בידור, הבאנו אמן לקבלת השבת לפני ראש השנה. יש גם הרצאות כמובן, אבל אנחנו מרגישים שבימים כאלו הם זקוקים פחות להרצאות ויותר למוזיקה, לשירה בציבור, לבידור. הבאנו סטנדאפיסטית, למשל. אנחנו קשובים להם ולרצונות שלהם".

סדנת ציור בשמן, הבית בכפר סבא מרשת מגדלי הים התיכון // צילום : יח"צ

ברכה מדגישה כי בתוך נוהלי הסגר ההדוק שעליו הוכרז, ממשיכים נותני השירות לספק גם עבור דיירי הדיור המוגן כל שנדרש. "אם למשל מגיע טכנאי מזגנים, הוא לא ייכנס בלי בדיקת קורונה בתוקף. אחת לשבוע אנחנו גם עושים לכל העובדים בדיקות. בני משפחה כמעט ולא נכנסים. אם אני יודעת שיש דייר שלא מרגיש טוב וזקוק לבן משפחה, אתקשר אליו ואבקש שיגיע בהתאם להנחיות, לא ניתן להם להרגיש שהם מבודדים. הצוות לרשותם 24/7 בכל מה שצריך".

בחגים, מספרת ברכה, דאג הצוות שגם מי שאין להם חברים או בני זוג מבין הדיירים, יחגגו עם שכנים או דיירים אחרים. "שידכנו דיירים בהתאם להנחיות, ארגנו להם ארוחות חג משותפות בקבוצות קטנות והיה ממש מוצלח".

בית בלב, רמת השרון //  צילום: נגה כהן

הדאגה לדיירים, בעיקר בימי הסגר, באה לידי ביטוי בפרטים הכי קטנים, כמו למשל לא להסתיר מהם מידע הקשור בקורונה. ברכה: "אנחנו דוגלים בשקיפות, שקיפות, שקיפות. זה המפתח. אם יש דייר שיש לגביו חשש בריאותי, והוא לא מרגיש טוב או סובל מחום, אנחנו מודיעים לדיירים, מעדכנים לגבי בידוד, כדי שכולם יידעו. אין מה להתבייש בשום דבר, השקיפות היא מאוד חשובה לדיירים וגם לבני המשפחה. בכלל, השיתוף של המשפחות מאוד חשוב לנו, לכל בניהם ובנותיהם של הדיירים יש את הנייד שלי לכל מקרה, והתמיכה שאנחנו יכולים לתת מאוד חשובה להם.

"יש לנו מינימרקט שפתוח כל היום, הצוות הרפואי זמין כל הזמן. האווירה פה טובה כי הם יודעים שדואגים להם להכל, גם עד הבית כשצריך. הקורונה גם עשתה משהו לצד החברתי: הם נמצאים פה אחד למען השני ורואים את האחווה ההדדית שרק הולכת ומתגברת. אני כאן המון שנים, ובתקופה הזו האווירה והערבות ההדדית באמת מיוחדים.

"לפני החג הם נורא רצו הופעה של זמר ועשינו להם הפתעה - הבאנו את ששי קשת. הפידבקים והאווירה באירוע, וכמה שהם דיברו על זה אחר כך - היו פשוט מרגשים. אחת הדיירות ניגשה אלי ואמרה 'ברכה, אני לא זוכרת מתי בשנים האחרונות כל כך נהניתי, אני מודה לכם כל כך'. לדברים כאלו, עבורי כמנהלת, יש משמעות מיוחדת בתקופה כזו הרבה יותר מאשר בשגרה".

ארוחה חגיגית בקבוצות

טלי שקרצי, מנהלת התרבות של אחוזת ראשונים, מודה ש"המצב הנוכחי מורכב יותר מהסגר הקודם", אבל בתוך כל הקושי נשמרת השגרה תוך הקפדה על כללי הבטיחות הבריאותית. "הידקנו את ההנחיות וכמובן שאת כל הפעילויות אנחנו ממשיכים לקיים בשתי החצרות הגדולות שלנו. שיעורים וחוגים מתקיימים בהתאם לכל ההנחיות, מקפידים על פעילויות ספורט, ריקודים וכדומה.

"אנחנו גם ממשיכים לתת דגש מיוחד לשימוש של הדיירים באמצעים הטכנולוגיים, וכל יום אנחנו רואים התקדמות בתחום הזה - עוד דיירים משתמשים בזום, עוד דיירים משתמשים באפליקציה חדשה שדרכה אפשר לשמוע ולהתכתב, וכמובן שיש את הערוץ הפנימי שלנו. כל ערוצי התקשורת מקבלים נפח יותר משמעותי בימים כאלה. הדיירים שבבידוד ממשיכים לקבל מאיתנו את כל מה שהם צריכים - מוצרים, אוכל, שירות רפואי, עד פתח הבית".

החגים, מספרת טלי, בהחלט מאתגרים, אבל משום שהבית הוא למעשה מתחם סגור ובטוח, מוצאים פתרונות: "היינו מפורסמים בסוכה הכי גדולה בארץ שהיינו מקימים מדי שנה בחצר, אז השנה זה לא מתאפשר. ביום כיפור היינו נוהגים לפתוח את חדר האוכל כבית כנסת ענק, וגם זה נמנע מאיתנו הפעם. במקום זה פתחנו בית כנסת מאולתר בחלל פתוח של הקניון הסמוך לנו, עם הפרדה כמובן בין תושבי השכונה לבין הדיירים. הקמנו סוכה קטנה וסמלית שאפשר להיכנס אליה בבודדים כדי לעשות את הברכות. מה שמחליף את כל הדברים שלא ניתן לעשות, זו בעיקר היכולת הנהדרת של הקהילה כאן לתמוך אחד בשני".

הדיירים עצמם מודעים לכך שהמשך קיום הפעילויות והאפשרות שלהם לחגוג יחד את החגים, הם מתנה גדולה, בעיקר כשחושבים על החברים שמחוץ לדיור המוגן, שנאלצים להעביר את הסגר לבד. "הם באים ואומרים לנו 'מזל שאנחנו פה כי אתם דואגים לנו ואנחנו מרגישים בטוחים'", אומרת טלי, "אם כי הסגר מונע את השמחות שהיינו רגילים אליהן. מסתפקים במועט. בראש השנה למשל עשינו ארוחה חגיגית בהפרדה - ארבעה אנשים בשולחן - עם שירים, תפילות, חזן וכל מה שצריך. אחרי יום כיפור חזרנו שוב לשגרת קורונה, בתוך הסגר. הצוות מאוד דואג לכל צורכי הדיירים. גם אם אי אפשר לראות בני משפחה - יש מי שיביא תרופות ומי שיילך לסופר לקנות מה שצריך, ומי שישאל שלוש פעמים ביום לשלומם, ואם צריך משהו, או שלא מרגישים טוב, אז האחות מגיעה בלחיצת כפתור. בזמן שבחוץ הידקו את הסגר, פה הם לא מרגישים לבד אפילו לרגע".

מסירים את הכובע

לוסי בלום, מנהלת רווחת הדייר ("אני אוהבת להיקרא אם הבית") בבית בלב רמת השרון, מספרת שבראש השנה, מי שיכול היה לעשות זאת יצא אל המשפחות, בטווח הבית. השאר זכו לארוחה חגיגית עם ארבע מנות וכל סמלי ראש השנה. "הדיירים קיבלו את המנות אל דירותיהם בערכה מאוד יפה מלווה בחלה ובקבוק יין", היא מספרת.

"ארזנו הכל במארזים יפים מאוד והבאנו אותם לכל אחד לדירתו עם ברכת שנה טובה. עשינו להם הרמת כוסית שהיתה שונה, כמובן, כל אחד קיבל ערכה של 'פינגר־פוד' במנה אישית, והבאנו מופע של זמר וזמרת. אמנם הדיירים לא יכלו לרקוד בגלל המגבלות, אבל היה מאוד שמח ומרגש. היתה להם גם תפילה בבית הכנסת המקומי שלוש פעמים במהלך החג, עם רב, כולל תקיעת שופר. האווירה היתה טובה מאוד".

הסגר הנוכחי, לדבריה, מתאפיין בעיקר בגישה שונה מצד הדיירים, שהפעם מודעים יותר וחוששים פחות: "מניסיוני פה למדתי שהקהל בגיל הזה מקבל את כל הדברים בצורה בוגרת ומבינה, עם חושים מאוד בריאים. אנחנו דואגים להם להכל והם מסירים בפנינו את הכובע. אנחנו לא רואים מצוקה. הם מחייכים המון, מכירים תודה. אני מייחסת את זה לכך שהם נמצאים בדיור מוגן. כל הזמן הם אומרים שאם היו לבד בדירות בחוץ, היה להם הרבה יותר קשה, והם מודים שהגיעו לכאן.

"אנחנו מקפידים שיהיה להם סדר יום וזה נותן להם תחושת ביטחון: פעילות מסודרת בקפסולות, התעמלות בוקר, הרצאות, מחול, יצירה בכל מיני תחומים, הם פעילים לאורך כל היום אז לא מרגישים מצוקה או בדידות. זה מאוד חשוב, ולדעתי זה אפילו יהיה תמריץ לאחרים להגיע לדיור מוגן.

"אם היתה מצוקה הם היו מביעים את זה. אנשים בקפיטריה יושבים, מדברים, שמחים, נהנים מהמוזיקה הנעימה בחדר האוכל. החברה פה היא דבר מאוד מיוחד ושונה מהקהילה בחוץ. שמענו המון על ההחמרות בסגר, ואני לא רואה את המצוקה אצל הדיירים פה. הם מקבלים פה באמת את הכל. כשהם לא יכולים לצאת לקניות אני עושה להם באופן אישי את ההזמנות, אנחנו עוזרים בכל דבר כדי שלא יתעורר שום קושי".

בית בלב פתח תקווה // צילום: נורית בר עוז פחימה, סגנית מנהלת הבית פ"ת

שומרים את המשפחה בתמונה

דנה שריר, סמנכ"לית תפעול בפרוטיאה בכפר, מספרת כי אחד ההבדלים המשמעותיים בסגר הזה, הוא הדאגה ששינתה כיוון. "מכיוון שבתוך הבית הדיירים מוגנים מכל ההדבקות", היא מסבירה, "הם דואגים עכשיו לילדים ולנכדים שבחוץ, כשהם שומעים את כל הדיווחים על מה שקורה בבתי הספר ובמקומות העבודה. אם בתחילת משבר הקורונה והסגר באפריל הדאגה היתה מבחוץ, של בני המשפחה, לסבא וסבתא שבדיור מוגן - עכשיו מי שנמצאים פה דואגים לאלו שחולים, לאלו שאיבדו פרנסה".

הפעילות בפרוטיאה בכפר, אומרת דנה, נעשית תוך קשר תמידי עם ועד הדיירים ובשיתוף פעולה מלא: "סגרנו אמנם את השערים כדי לשמור על הדיירים, אבל לא סגירה הרמטית כמו בפעם הקודמת, כי זה היה קשה מאוד לדיירים שהם ניצולי שואה, למשל, או אנשים עם טראומות מהעבר. מי שרוצה או חייב לצאת את ה־500 מטרים או ה־1000 מטרים המותרים, יכול לעשות זאת במגבלות המותרות. לצד זאת, בתוך הכפר הגענו למסקנה, יחד עם הדיירים, שעדיף שייצאו כמה שפחות.

"כל הפעילויות בכפר מתקיימות, גם אם בהרכבים שונים מעט, כמו למשל שיעורי ההתעמלות שאותם העברנו החוצה ובמתכונת מצומצמת, פתחנו את הבריכה יותר פעמים ביום כדי לאפשר כניסת יותר קבוצות קטנות של דיירים. חדר הכושר פתוח, מתקיימים משחקי חברה בכל מיני חללים, בכל יום אחר הצהריים נערכת צעידה משותפת לשמירה על אורח החיים הבריא.

"תגברנו את נוכחות אנשי הצוות כי מאוד חשוב שכולנו נהיה שם עבורם. נשות הצוות עוברות בין הדיירים, שומעות על מצוקות שלהם, מעבירות את הדיווחים לעובדות הסוציאליות כשצריך, מקפידות שכולם יהיו עם מסיכות ובמרחקים הנדרשים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא גם עם קבוצות העובדות והעובדים הזרים שעוזרים לנו בכל דבר - בניקיון, להיכנס אל דיירים כדי לראות שהכל בסדר, גם אם זה לא הדייר שלהם".

כחלק מההיערכות לסגר הוחלט שהמינימרקט המקומי יהיה פתוח שעות רבות יותר כדי שהדיירים לא יצטרכו לצאת לקניות. נוסף על כך, משלוחים מגיעים מכל מקום שנדרש, והצוות מקפיד שכל משלוח יועבר בהתאם לכללי הבריאות.

דנה מדגישה כי אחד התחומים החשובים שעליהם שם הצוות דגש, הוא התמיכה הנפשית: "יש לנו שתי עובדות סוציאליות שמשוחחות עם הדיירים כדי לאפשר להם להתבטא ולשחרר קצת, הם נפגשים על הדשא הפתוח וזה מאוד חשוב להם. הקמנו גם קבוצה טלפונית שנקראת 'אהבה בימי קורונה', היא מורכבת מעובדים שפחות עסוקים עכשיו במסגרת הבית, שמקיימים שיחות טלפוניות עם הדיירים ובני המשפחה, דואגים לכל דבר.

"לדיירים אף פעם לא קל להיות רחוקים מהמשפחה, אבל כל אחד מהם הצליח להתארגן עם שכן, חבר, לעשות לעצמו את הביחד, וזה נותן תחושה שהם לא לבד בתוך קהילה. הם שומעים חברים שלהם שלא נמצאים בדיור מוגן ומבינים שפה לא יהיה דבר כזה שיהיו בודדים. ההירתמות של כולם מאוד מורגשת, יש סולידריות גדולה, מרגישים את הקהילה. קיבלנו המון מכתבי תודה מבני משפחה שמאוד דאגו, ועכשיו הם שמחים לראות שיש מי ששומר על הסבים בחגים. אנחנו מנסים לענות לכל מצוקה - עם דגש מאוד גדול על תקשורת מול הדיירים ובני המשפחה. פעמיים בשבוע אנחנו מוציאים להם מכתבים כדי להסביר מה קורה, לדווח מה מצב החולים, אם יש, לשתף כל הזמן. מאוד חשוב לנו להפיג חרדות כדי שירגישו הכי בטוחים".

המשפחה תחכה עוד קצת

מיכל שווקי, מנהלת תיק היח"צ מטעם רשת מגדלי הים התיכון, מגדירה את מה שקורה בבתי הרשת בתקופה הנוכחית של הסגר כ"בועה של שמחה וחגיגיות גדולה לעומת השממה הגדולה בחוץ. הבתים התקשטו באווירת חג, צוות הבית התגייס ל'סיירת מצב רוח' שעוברת בבית ושומרת על מורל גבוה. הדיירים נהנים מהופעות חיות וגם מהקרנה של הפקות מקור שהופקו וצולמו במיוחד עבורם וישודרו באמצעי המדיה שעומדים לרשותנו".

לדבריה, מה שמאפשר לשמור על השגרה השמחה הזו היא ההקפדה חסרת הפשרות על סטריליות של הבית: "אחת לשבוע אנחנו עורכים בדיקות לכל הדיירים ואנשי הצוות. אנחנו מקיימים את החוגים, את הבריכה ואת שאר פעילות הפנאי כרגיל - בקפסולות. המדריכים ממוגנים, הדיירים עם מסיכות. במקביל פנינו לדיירים להמעיט עד כמה שניתן את האינטראקציות מחוץ לבית.

"הרעיון הוא ליצור בית כמה שיותר סטרילי. אם יש מישהי, למשל, שבאה פעם בשבוע להעביר ריקודי עם, היא תקפיד שלא יהיו יותר מ־20 איש, על ריקודים ללא מגע, ותעבור בדיקה. משלוחים אנחנו מביאים עד פתח הבית, ואם אנשים חוששים לצאת - אנחנו מוציאים להם את הכלב החוצה שלוש פעמים ביום. עוזרים בכל מה שצריך.

"בסגר הקודם הדיירים היו מבודדים איש־איש בדירתו, והפעם יש להם אפשרות לממש את הקהילתיות. הרוב המוחץ אומר שמזל שהם פה. יש מי שקצת קשה לו עם הריחוק מהמשפחה אבל מבינים שבעת הזו עדיף להיות פחות בחוץ ולהמשיך בפעילות, מאשר ללכת למשפחה ולחזור לריחוק חברתי מכל הפעילות והחברים. הדלת תמיד פתוחה, אבל צריך להביא בחשבון את הבידוד החברתי שיבוא בעקבות היציאה מהבית".

ברשת מגדלי הים התיכון לא ויתרו על חגיגה גדולה לקראת ראש השנה, ובבית בגני תקווה ארגנו "הופעת מרפסות" עם דודו פישר ודויד קריבושי. "הבמה היתה על הבריכה", מספרת מיכל, "והדיירים התקבצו על המרפסות מסביב. היה אירוע עוצר נשימה עם הפקה, תאורה, נאומים, מאוד גדול ומרגש. בכלל, הפעם אנחנו יותר מוכנים לסגר, הדיירים הרבה יותר מוכנים ומקבלים בהבנה ומאוד מכירי תודה. הם רואים שהבתים שלנו נקיים מקורונה ומרגישים שזה המקום הנכון להיות בו".

פרוטיאה בכפר // צילום : יח"צ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו