הגשר המשפטי שעליו חזרנו הביתה
מדינות הן אירוע בתלת־ממד: יש עם, יש ארץ, ויש חוק. החלק השלישי נשמע פחות חשוב, אבל הוא הכרחי. בלי הכרה של החוק, שום מדינה אינה מדינה. יש ביטוי לזה, No Man's Land - "שטח של אף אחד". ישראל, בניגוד לטענתם של אויבינו, אינה שטח של אף אחד, אינה מדינתם של כל אזרחיה - היא ארצו של העם היהודי. הזכות שלנו עליה היא היסטורית, היא תוצר של עוצמתנו הצבאית והכלכלית, והיא גם תוצאה של היות ישראל ישות משפטית. היא שלנו מכוח החוק.
ההכרה החוקית בישראל נולדה בהצהרת בלפור, אבל ועידת סן רמו היתה החותמת על הדרכון. במקום מכתב שנשלח לחיים ויצמן בידי הלורד בלפור, היתה פה הכרה בינלאומית שאין לערער עליה. הוועידה הזו, בעיר שהתפרסמה אחר כך בשל פסטיבל של שירים מתקתקים, עשתה את הקפיצה האחרונה מעל תהום הגלות. במשך יותר מאלפיים שנה היה העם במקום אחד, והארץ במקום אחר. בוועידה קצרה אחת נבנה הגשר המשפטי שעליו צעדנו חזרה הביתה.
בעולם המשפט נהוג להתייחס ברצינות לתקדימים. אז הנה הוא. לפני שמישהו תבע בעלות על המדינה הזו, העולם כבר הכיר בזכותנו עליה. רשמית, חוקית, בכל מובן אחר. אני מקווה מאוד שאחרי שהם חתמו על ההחלטה, הם הלכו לטראטוריה "לה פיגנזה" בכיכר סארדי ואכלו את עוגת התותים הנודעת של המסעדה. מגיע להם.
שלנו, מתוך עוצמה ולא מתוך תלות
ועידת סן רמו היתה ונשארה אירוע היסטורי מכונן שבו הצהרת בלפור, אשר הכירה בזכות ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל, קיבלה משנה תוקף. 101 שנים לאחר מכן, כאשר מדינת ישראל חוגגת 73 שנים לקיומה ואנו חיים את החלום שאליו ערגו אבותינו 2,000 שנה - חובתנו להביט על אותו אירוע מזוויות נוספות.
הוועידה בסן רמו הוכיחה את מה ששר ההיסטוריה חוזר ומלמד אותנו שוב ושוב: החזק מחליט. אולם העוצמה הצבאית אינה מדד לצדק או לאמת, אלא לדבר אחד פשוט: כוח.
החלטת המעצמות בסן רמו היתה מכוננת עבור העם היהודי, אבל אוי לנו אם נשאב את ההצדקה המוסרית, ההיסטורית והערכית שלנו על ארץ ישראל מאומות העולם, אשר ביום אחד יעמדו לצידנו וביום אחר יבוזו לנו, ידרשו להעמיד את חיילינו למשפט ואת מנהיגינו לדין.
ועידת סן רמו היא תזכורת חשובה כי מדינת היהודים לא ניתנה לנו בחן ובחסד של שום מעצמה. דם רב נשפך כאן; גיבורים וגיבורות אשר הגנו בחירוף נפש על היישובים ועל קווי ההגנה. שרידים מוצלים מאש אשר עלו ארצה מהתופת הנאצית, ובשארית כוחותיהם לבשו מדים ואחזו בנשק.
101 שנים לוועידת סן רמו הן תזכורת לכל אחת ואחד מאתנו: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בזכות ולא בחסד, מתוך עוצמה ולא מתוך תלות או חולשה, ומתוך הכרה בתפקידנו ההיסטורי והמתמשך כעם אשר חלם ונלחם ללא לאות על הזכות למדינה ריבונית ועצמאית.
להביט בגאווה על 101 שנות הכרה בינלאומית
השבוע, כשאנחנו מציינים 101 שנים להחלטות ועידת סן רמו, אפשר לשוב ולהסתכל בגאווה על התנהלות התנועה הציונית בימים ההם שהובילה, בדרך חכמה ומאוזנת, את מעצמות העולם לאשרר את התחייבות בריטניה להקמת בית לאום לעם היהודי בישראל ואת הצהרת בלפור. המנדט הבריטי שהחל מייד לאחר מכן, הספרים הלבנים והקמת המדינה, הם כולם תוצר של ההחלטות שהתקבלו באותה ועידה.
התבוננות מהחיים שלנו כיום בישראל 2021 אל עבר ימי הוועידה בשנת 1920 יכולה ללמד אותנו לא מעט. אנו יכולים ללמוד על החשיבות האדירה שבקיום מערכת יחסי אמון קרובים עם מעצמות העולם. אנו יכולים ללמוד מזה על העובדה שישראל והתנועה הציונית חייבות להיות חלק מהמשחק הבינלאומי, ולא שחקן בודד. ואנו יכולים להסתכל בגאווה על יותר מ־100 שנות הכרה בינלאומית בארץ ישראל כבית לאום לעם היהודי, משימה שאותה החלה התנועה הציונית כמה עשורים קודם לכן.
הוועידה אמנם היתה לראשית המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אבל היא רק חלק משורה ארוכה של מאמצים בינלאומיים שנעשו בהובלת ראשי תנועת העבודה דאז כדי להבטיח שמדינת ישראל תוקם וחזונו של הרצל יקרום עור וגידים. כיום, 101 שנים לאחר מכן, אנו יודעים לעמוד על חשיבות אותם הרגעים שבהם העולם חתם על מתן המנדט לבריטים, תוך ציון מפורש של הצהרת בלפור שניתנה שלוש שנים קודם לכן.
בעוד היום יש בישראל מפלגות ותנועות שנושאות את שם הציונות לשווא, ולמעשה מסכנות את קיום המפעל הציוני ואת מדינת ישראל, התחדשותה של מפלגת העבודה בעת הזו נועדה לכך שהמפלגה תחזור למלא את התפקיד שהובילה אז, כשהביאה להקמת המדינה. היום היא תוביל לחידוש האמון של מדינות העולם בישראל, להתוויית גבול בטוח שיבטיח את המשך קיום המדינה לנצח נצחים ולהבטחה שהבית לעם היהודי יהיה בית של שוויון וחברה צודקת.
ההתיישבות - זכות אלוקית וחוקתית
אחרי 2,000 שנות גלות חוזר עם ישראל לארצו. כחלק מתהליך הגאולה האלוקי המתרחש מול עינינו, ועידת סן רמו היא אבן יסוד חשובה, כבסיס להסכמת אומות העולם לתהליך שיבת ציון.
חבר הלאומים שהתכנס בסן רמו אשרר את הצהרת בלפור ונתן כתב מנדט לבריטניה לכונן בארץ ישראל "בית לאומי לעם היהודי", ולהקים "התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, לרבות אדמות מדינה". בכך הפך חבר הלאומים את הבטחת בריטניה בנוגע לעתיד העם היהודי בארץ ישראל - להסכמה בינלאומית רחבה. זוהי אבן היסוד, על פי החוק הבינלאומי, להקמת מדינת ישראל.
הבעלות הלאומית־מדינית בארץ ישראל ניתנה אך ורק ליהודים, ושאר תושבי הארץ קיבלו זכויות אדם פרטיות ודתיות בלבד.
החלטה זו אף משמשת בסיס לאמנת היסוד של האו"ם. סעיף 80 באמנה זו מאשרר את החלטות סן רמו וקובע ששום החלטה שיקבל האו"ם בעתיד לא תוכל להתפרש כאילו היא גורעת מזכויות שניתנו כבר בהחלטות בינלאומיות קודמות. כלומר, אמנת האו"ם, שהיא מעין חוקה, הבטיחה את הרציפות והתקפות של החלטות חבר הלאומים להקמת בית לאומי לעם היהודי בשטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל.
יש להדגיש - ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו מבוססת כמובן על זכותנו על הארץ על פי הבטחת הקב"ה והתנ"ך, אך בהיבט של הסכמת אומות העולם היא מבוססת על החלטות ועידת סן רמו.
מבחינת החוק הבינלאומי, לא רק שיש ליהודים זכות להקים מדינה בארץ ישראל ולהתיישב בכל מרחביה, אלא שיש חובה לאו"ם ולאומות העולם לסייע לעם ישראל בתהליך חשוב זה.
הגשמת חלום הנביאים
101 שנים עברו מאז החלטת ועידת סן רמו לאפשר ליהודים להקים מחדש את ביתם הלאומי בארץ ישראל . מאז חוו העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט תהפוכות ושינויים לבלי הכר, אולם האמת בדבר זכותם של היהודים לשוב לארצם ולקומם עצמאותם לא השתנתה.
אמת זו, המעוגנת בזכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי, עוצבה לראשונה כעיקרון במשפט הבינלאומי בהחלטות ועידת סן רמו ומומשה לפני 73 שנים בהכרזת עצמאותה של מדינת ישראל.
סן רמו היתה אבן פינה במאבק הצודק והראוי של עם עתיק, מאבק המתקיים עד היום אל מול אלה שאינם מכירים בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולמימוש זכות זו במרחב המזרח־תיכוני בארץ ישראל.
בסן רמו התקבלה החלטה בינלאומית היסטורית ותקדימית. אחרי קרוב ל־2,000 שנות גלות של העם היהודי מארצו, בסיום שליטה עות'מאנית בת 400 שנים בארץ, 40 שנה אחרי תחילת העלייה הראשונה ורבע מאה אחרי הקמתה הרשמית של התנועה הציונית, ראו נציגי המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה שהגיעה העת לאפשר ליהודים להגשים את חלום הנביאים.
החלטת סן רמו אושררה מייד אחרי כן בידי חבר הלאומים על ידי 51 המדינות החברות בו, ותורגמה לכתב מנדט מפורט המתווה את התוכנית להקמתו של הבית הלאומי של העם היהודי. בהמשך, לאחר מלחמת העולם השנייה, עוגן המנדט הבריטי, שנולד כאמור בסן רמו, במגילת היסוד של ארגון האומות המאוחדות שהחליף את חבר הלאומים. עצמאות יהודית בארץ ישראל הפכה למשפט העמים.
הם התחייבו לכבד את זכותנו לריבונות. אנחנו קיבלנו על עצמנו להקים מדינת מופת, המהווה אור לגויים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו