מטבעת אש לטבעת שלום: הזדמנות להכרעה היסטורית

המאמר הזה נכתב לאחר הצלחות צבאיות מרשימות של צה"ל מול חיזבאללה, ובטרם ידוע מה תהיה תגובת גורמים אחרים באזור ומה תבחר ממשלת ישראל לעשות. בעוד לכל אלו יכולות להיות השלכות מיידיות על חיי כל אחד ואחת מאיתנו, הדבר לא משנה את התמונה הגדולה. במזרח התיכון מתחוללת מלחמה. היא לא פרצה ב־7 באוקטובר והיא לא ניטשת רק בין ישראל לחמאס או לחיזבאללה. המערכה בעזה ובלבנון היא חלק מאירוע רחב הרבה יותר שמקיף את האזור כולו, ולמעשה - את העולם. מדובר במאבק על דומיננטיות אזורית ועולמית, על השפעה ועל הכיוון שאליו צועדת האנושות.

במזרח התיכון המאבק הוא בין הציר הג'יהאדיסטי בהנהגת המשטר האיראני, ציר שמטרתו להשליט על האזור הגמוניה איראנית, לבין הציר של המשטרים הסוניים המתונים. בעולם הרחב המאבק על דומיננטיות ועל השפעה מתבטא במגוון זירות, ובהן המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ומלחמת הסחר בין סין לארה"ב.

סין, רוסיה ואיראן מבקשות כל אחת להשיג הגמוניה, אם עולמית ואם אזורית, ומטבע הדברים יש להן גם אינטרסים מנוגדים. עם זאת, יש להן לפחות אינטרס משותף אחד: לערער את מעמדה של ארה"ב ואת מרכזיותה של האידיאולוגיה הדמוקרטית הליברלית. המאבק המתחולל כיום במזרח התיכון הוא, אפוא, חלק ממאבק עולמי על משאבים, על כוח ועל שליטה.

איראן חזקה במדינות חלשות, ולכן האינטרס הישראלי הוא לחזק את לבנון ולחבר אותה לציר המתון. באופן דומה, ברית ביטחון אזורית תאפשר לישראל לחולל מהפך גם בקרב הפלשתינים – לנתק אותם מהציר האיראני ולחבר אותם לציר המתון. גם זה אינטרס מובהק של ישראל

המאבק בין הציר הג'יהאדיסטי לציר המתון הוא דרמטי מכדי להשאיר את העיסוק בו ליודעי ח"ן בלבד. רצוי, ואף הכרחי, שכל ישראלי וישראלית יידעו במה מדובר ויגבשו דעה בנושא. התקופה הגורלית שאנו חווים מעמתת את מדינת ישראל עם סכנות חסרות תקדים. עם זאת, היא גם מזמנת הזדמנות היסטורית שאסור לישראל להחמיץ.

עומק האיום שמציב הציר הג'יהאדיסטי על ישראל, זוועות טבח 7 באוקטובר והמלחמה הקשה שנמשכת מאז בדרום ובצפון - אינם חזות הכל. לצד אלה נפתחה בפני מדינת ישראל אפשרות לחולל במזרח התיכון שינוי היסטורי, שיכול להבטיח את ביטחונה בכל מרחביה ולמשך דורות. הפתרון, בארבע מילים, הוא: הקמת ברית ביטחון אזורית. ברית כזאת תחסל את הפנטזיה הג'יהאדיסטית להשמיד את מדינת ישראל, וכפועל יוצא מכך תהיה הניצחון האמיתי של ישראל על חמאס, על חיזבאללה ועל איראן.

חלום האימפריה המוסלמית

המשטר האיראני תומך במיליציות ובארגוני טרור בעלי אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית. הציר האיראני־ג'יהאדיסטי כולל את חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה ובאיו"ש, החות'ים בתימן והמיליציות הפרו־איראניות בעיראק ובסוריה.

לא רק המשטר האיראני חולם על אימפריה מוסלמית ברחבי העולם. הוא מפנטז על אימפריה שיעית, ואילו ארגון האחים המוסלמים, שמקורו במצרים, חולם על אימפריה מוסלמית סונית, וארגון אל־קאעידה שואף להשליט בעולם את גרסתו הקיצונית לאסלאם סוני. הסונים והשיעים נאבקים אלו באלו כבר מאות שנים. עד לאחרונה, למשל, איראן נלחמה בארגון הטרור הסוני דאעש (המדינה האסלאמית). עם זאת, יש גם שיתופי פעולה בין המשטר האיראני השיעי לקבוצות סוניות־ג'יהאדיסטיות. חמאס הוא דוגמה מרכזית לכך, כמובן, אבל לא היחידה. הקבוצות האלה חולקות לפחות אינטרס אחד: חיסול ישראל ("השטן הקטן") וארה"ב ("השטן הגדול"). כאמור, בהתנגדות לארה"ב מצטלבים האינטרסים של הציר האיראני־ג'יהאדיסטי עם אלה של רוסיה וסין.

המשטר האיראני והקבוצות הג'יהאדיסטיות מאיימים על היציבות של המדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון: ערב הסעודית, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן, מרוקו, בחריין, עומאן, ועוד. המשטרים במדינות אלה מעוניינים להעמיק את קשריהם הדיפלומטיים והמסחריים עם המערב, ולהפוך את המזרח התיכון לאזור יציב ומשגשג. אבל הם נדרשים לפעול בזהירות הן מול איראן והן מול השפעות ג'יהאדיסטיות על הציבורים שלהם. מדינות מוסלמיות רבות אחרות, באסיה ובאפריקה, יושבות על הגדר עד שיתברר לאיזה צד כדאי להן להצטרף.

דומיננטיות במזרח התיכון

רבים ממי שחוו על בשרם את הסכסוך הישראלי־ערבי ואת השלכות הרצון של כל מדינות ערב להשמיד את מדינת ישראל עם הקמתה, אולי יתקשו להאמין שחל שינוי ממשי בפוליטיקה המזרח־תיכונית מאז 1948. ובכל זאת, כולנו יודעים על הסכמי השלום הוותיקים עם מצרים (1979) ועם ירדן (1994), ועל הסכמי אברהם הטריים יחסית עם איחוד האמירויות ועם בחריין (2020), שאליהן הצטרפו מייד גם מרוקו וסודאן.

קרוב לוודאי שכולם גם שמעו על היוזמה לנורמליזציה עם ערב הסעודית, שחמאס ביקש לטרפד במתקפת 7 באוקטובר. אבל אולי לא כולנו זוכרים שכבר ב־1981 הציע יורש העצר הסעודי דאז, הנסיך פאהד, את יוזמת השלום הסעודית הראשונה.

ביוזמה זאת נכללה, בין השאר, הקביעה שלכל מדינות המזרח התיכון, ובכללן ישראל, הזכות להתקיים בשלום. עד אז לא הכירה שום מדינה ערבית, למעט מצרים, בזכות קיומה של ישראל. הסעודים ביקשו לאותת בכך לאמריקנים על האינטרס המשותף לשתי המדינות: מאבק בהשפעתה של בריה"מ באזור באמצעות כינון קואליציה אנטי־סובייטית של מדינות ערב וישראל.

20 שנים חלפו בלי שנעשה דבר לקידום ההסדר האזורי, עד שב־2002 ערב הסעודית שבה לקדם את יוזמתה, הפעם על ידי הנסיך עבדאללה. גם יוזמה סעודית זאת קבעה במפורש שמדינות ערב יכוננו יחסים נורמליים עם ישראל במסגרת שלום כולל, שמדינות ערב וישראל יחיו כולן בשלום, ושלכל מדינות האזור יובטחו שלום וביטחון. הליגה הערבית, שמאגדת את כל המדינות הערביות, אימצה את היוזמה במלואה.

האינטרס של מדינות ערב המתונות ברור: הן מעוניינות ליצור קואליציה נגד הכוחות שמאיימים על המשטרים שלהן - בריה"מ בעבר, ואיראן כיום - ולהתקרב למדינות המערב, שיכולות לסייע להן כיום מול שאיפות ההתפשטות של איראן, סין ורוסיה, וגם להבטיח את שגשוגן הכלכלי. כך, למשל, אמנם מקובל לחשוב על מדינות הנפט כעל מדינות עשירות כקורח, אבל ערב הסעודית חושבת קדימה. אחת ממטרותיה העיקריות בשנים האחרונות היא להבטיח לסעודים שפע כלכלי גם בתום עידן הנפט.

לאינטרס של הציר המתון חובר האינטרס האמריקני, הברור לא פחות - דומיננטיות במזרח התיכון. אבל חשוב לציין שעד לא מזמן ארה"ב היתה עסוקה הרבה יותר בזירות אחרות וצמצמה את מעורבותה במזרח התיכון.

על פרשת דרכים

בין הציר הג'יהאדיסטי לציר המתון, ברור שהאינטרס הישראלי הוא לחבור לציר המתון ולחזק אותו באמצעות הקמת ברית ביטחון אזורית.

הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות האזור משמעם סיום הסכסוך הישראלי־ערבי. עם יצירתה של ברית ביטחון אזורית בין ישראל למדינות ערב המתונות, מדינת ישראל תהיה עובדה קיימת, מוגמרת ובלתי ניתנת לערעור - זה הניצחון על המשאלה הג'יהאדיסטית להשמיד את מדינת ישראל. נוסף על כך, ברית ביטחון אזורית חיונית לישראל גם כדי לנצח את הציר האיראני־ג'יהאדיסטי. היא נכס ביטחוני אסטרטגי ראשון במעלה, חשוב לא פחות מחיל אוויר חזק ומאוגדות טנקים. ברית עכשיו היא ניצחון לדורות.

אבל אנחנו עדיין לא שם. רכיב חשוב ביותר בפאזל הזה הוא ערב הסעודית, המדינה העשירה ביותר במזרח התיכון ואחת המדינות הגדולות והחזקות ביותר באזור. תחת מנהיגה בפועל, יורש העצר הנסיך מוחמד בן סלמאן, ערב הסעודית נמצאת בעיצומו של תהליך התקרבות היסטורי למערב, ומטפחת קשרים כלכליים, דיפלומטיים ואסטרטגיים הדוקים עם ארה"ב ואירופה.

ב־7 באוקטובר ישראל וערב הסעודית עמדו על סף חתימה על הסכם נורמליזציה היסטורי. שבועיים לפני כן רה"מ בנימין נתניהו נסע לארה"ב, בין השאר כדי לקדם את ההסכם. ארה"ב הובילה את המגעים בין הצדדים כחלק מתוכנית־על של הנשיא ג'ו ביידן לסלול "מסדרון" שיחבר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה מבחינה כלכלית, תחבורתית ודיפלומטית. החתיכה החסרה במסדרון הזה היא מדינה קטנה במזרח התיכון - גודלה חצי סיכה על מפת העולם, חצי סיכה בין סעודיה לים - שדרכה אמורות לעבור הלוך וחזור סחורות בין המפרץ הפרסי לים התיכון.

המדינה הזאת היא, כמובן, ישראל. זאת אחת הסיבות לכך שהסכם הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית היה חשוב כל כך לארה"ב ולמדינות ערב המתונות. כידוע, הסכם הנורמליזציה לא נחתם. מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר טרפה את הקלפים.

היד המכוונת

זה לא היה צירוף מקרים. מתקפת חמאס במועד הזה שירתה בצורה מובהקת הן את רצון חמאס למנוע ממדינת ישראל לגיטימציה אזורית ובינלאומית, והן את האינטרס של הציר האיראני־ג'יהאדיסטי כולו למנוע התקרבות בין חברות הציר המתון. אכן, כבר למחרת הטבח הנורא התברר שהמלחמה אינה מתנהלת רק ברצועת עזה ורק בין ישראל לחמאס. חיזבאללה - שלוחה של איראן בגבולותינו, כמו חמאס - הצטרף למערכה. בהמשך גם החות'ים בתימן החלו לירות לעבר ישראל, ואף לתקוף ספינות בים האדום. בכל החזיתות ניכרה טביעת יד איראנית: מכוונת, מממנת ומחמשת. ארסנל הטילים שבעזרתו חיזבאללה מאיים כמעט על כל שטח מדינת ישראל, רוב הטילים של החות'ים וחלק מהנשק ששימש את חמאס לביצוע הטבח הנורא - לכולם מקור איראני.

האסטרטגיה של איראן היא להתיש את ישראל במלחמות עם שלוחיה באזור. נוסף על כך, תמונות ההרס מרצועת עזה משמשות להתססת דעת הקהל במדינות המתונות כנגד ישראל, והזעם הציבורי בהן מאיים על יציבות המשטרים ומקשה עליהם לשמר את קשריהם עם ישראל. התמשכות המלחמה הרב־זירתית מחלישה, אפוא, לא רק את ישראל, אלא גם את הציר המתון כולו. זה האינטרס האיראני הברור.

בנסיבות אלה, מה ישרת את האינטרס הישראלי? איך ישראל יכולה להגן על עצמה מפני האיום האיראני - מפני טבעת האש שאיראן בנתה סביבנו באמצעות שלוחותיה הג'יהאדיסטיות, ומפני האיום הגרעיני האיראני, שקרוב היום יותר מתמיד?

מצד אחד, ברור שפעולות צבאיות מוצלחות יכולות להחליש את האיום המיידי. אחרי כשנה של מלחמה ברצועת עזה היכולות הצבאיות של חמאס נפגעו קשות, ושורת פעולות מוצלחות של צה״ל בלבנון בשבועות האחרונים הובילה לחיסול חסן נסראללה ומרבית ההנהגה הבכירה של חזבאללה, לפגיעה באלפים מלוחמיו וביכולות הצבאיות של הארגון ולזריעת כאוס בשורות הארגון. אך מה יבטיח את ביטחון ישראל לטווח הארוך? איך מדינת ישראל יכולה לנצל את ההישגים הצבאיים המרשימים לצורך שינוי אסטרטגי?

התשובה שוב ברורה: על מדינת ישראל להשתמש בהצטלבות האינטרסים שלה, של המדינות המתונות באזור ושל מדינות המערב. כולן נפגעות מאיראן ומהמיליציות שלה. הגרעין האיראני מאיים גם על מדינות המזרח התיכון, וטבעת האש האיראנית חונקת גם אותן. למשל, מצרים ניזוקה מאוד מהתקפות החות'ים על ספינות סחר שעוברות בים האדום בדרכן לתעלת סואץ וממנה, והחות'ים מאיימים גם על תוכניות הפיתוח של ערב הסעודית לאורך חופי הים האדום. יתרה מזו, הציר האיראני־ג'יהאדיסטי פוגע בכלכלה העולמית ומערער את היציבות האזורית, והמתיחות באזור עלולה להידרדר למלחמת עולם. מדינות רבות במזרח התיכון ובמערב ישמחו לשתף פעולה במאבק נגד המשטר האיראני ונגד הציר הג'יהאדיסטי.

את ניצני שיתוף הפעולה הזה חווינו כולנו בלילה שבין 13 ל־14 באפריל. איראן תקפה אז את ישראל, לראשונה באופן ישיר, באמצעות יותר מ־300 טילים בליסטיים, טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים. המתקפה האיראנית נכשלה: כ־99% מהשיגורים יורטו.

ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות סייעו לנו בבלימת המתקפה האיראנית באפריל האחרון לא כי הן אוהבות אותנו, אלא משום שאיראן מאיימת עליהן. שותפות האינטרסים בינינו היא בסיס לברית ביטחון, שתהיה הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלנו מאז השלום עם מצרים

ההצלחה הפנומנלית בבלימת המתקפה האיראנית לא היתה רק של ישראל: ארה"ב, בריטניה וצרפת שיגרו לאוויר מטוסי קרב; מטוסים ירדניים יירטו כטב"מים שחצו את המרחב האווירי של ירדן; לפי דיווחים שונים, מטוסים אמריקניים המריאו מבסיסים בערב הסעודית, והיא ואיחוד האמירויות שיתפו את ישראל ואת ארה"ב במודיעין שסייע בבלימת המתקפה. זאת היתה תצוגת תכלית לכוחה של קואליציה אזורית, בתמיכה מערבית, להתמודד עם האיום האיראני.

ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות לא עשו לנו טובה. הן גם לא סייעו לנו כי הן אוהבות אותנו. הן פעלו כפי שפעלו כי זה האינטרס שלהן, ומשום שאיראן מאיימת עליהן. שותפות האינטרסים הזאת היא בדיוק הבסיס שעליו יכולה להיבנות ברית הביטחון האזורית. לברית הזאת יהיו שותפים כל הכוחות המתונים באזור, בתמיכת ארה"ב והמערב. היא תהיה הנכס הביטחוני והאסטרטגי החשוב ביותר של ישראל מאז הסכם השלום עם מצרים, ואולי מאז היווסדה.

סדר אזורי חדש

ברית ביטחון אזורית היא מערכת רב־מדינתית של הסכמים, שמסדירים את היחסים בין המדינות החברות בברית ואת ההגנה על האינטרסים המשותפים שלהן. ברית ביטחון אזורית מספקת למרחב גיאוגרפי גדול הגנה באמצעים הדדיים, תוך הבטחת ניצול היתרונות היחסיים של כל מדינה בברית. הברית מבוססת על כמה עקרונות מרכזיים: שיתוף פעולה צבאי, מודיעיני, כלכלי ותשתיתי; התמודדות עם איומים אזוריים ועל־אזוריים ועמידה משותפת מולם; ותמיכה כלכלית ודיפלומטית. נוסף על ביטחון, ברית של המדינות המתונות במזרח התיכון תבטיח לחברותיה צמיחה כלכלית והסכמי סחר, הקמת מסדרון תחבורתי ("מסילת השלום"), הזנקת הייטק אזורי, טיפול במשאבי טבע ובמשבר האקלים, קידום תיירות, ועוד. בטווח הארוך, ברית ביטחון אזורית תהיה הבסיס לכינון סדר אזורי חדש במזרח התיכון.

ברית כזאת מבטיחה למדינת ישראל יתרונות נוספים. כבר ציינו את יישוב הסכסוך הישראלי־ערבי, החלשת הציר האיראני־ג'יהאדיסטי וחיסול הרעיון שאפשר להשמיד את מדינת ישראל. פעולה במסגרת קואליציה של המדינות המתונות ומדינות המערב חיונית גם להחזרת הביטחון בצפון, על ידי הרס התשתיות הצבאיות של חיזבאללה, מצד אחד, וחיזוק מדינת לבנון ונרמול יחסי ישראל עימה, מצד אחר. איראן חזקה במדינות חלשות, ולכן האינטרס הישראלי הוא לחזק את לבנון ולחבר אותה לציר המתון. באופן דומה, ברית ביטחון אזורית תאפשר לישראל, עם הזמן, לחולל מהפך גם בקרב הפלשתינים - לנתק אותם מהציר האיראני ולחבר אותם לציר המתון. זהו, כמובן, אינטרס ישראלי מובהק.

המאבק הנוכחי בין הציר הג'יהאדיסטי לציר המתון הוא דרמטי מכדי להשאיר את העיסוק בו ליודעי ח"ן בלבד. רצוי, ואף הכרחי, שכל ישראלי וישראלית יידעו במה מדובר ויגבשו דעה בנושא. התקופה הגורלית שאנו חווים מעמתת את מדינת ישראל עם סכנות שהן חסרות תקדים, אבל גם מזמנת הזדמנות היסטורית

חיבור הפלשתינים לברית המתונים לא יהיה קל. הציר האיראני־ג'יהאדיסטי פועל כבר זמן רב, ובאופנים רבים, כדי לשמר את השפעתו בקרבם. אבל ההיסטוריה של סכסוכים בעולם מלמדת שמדינת ישראל אינה חסרת אונים מול הציר הג'יהאדיסטי.

אחת ההצלחות הגדולות של בעלות הברית, בהנהגת ארה"ב, בסיום מלחמת העולם השנייה היתה השימוש שהן עשו בניצחון הצבאי המוחץ על יפן ועל גרמניה כדי להפוך את האויבות זה לא מכבר למדינות משגשגות, בטוחות ושוחרות שלום. הצלחת האמריקנים נבעה מכך שהם הבטיחו לשתי המדינות, עוד לפני תום המלחמה (לגרמניה באמנה האטלנטית ב־1941 וליפן בהצהרת פוטסדאם ב־1945), אופק של שגשוג, ביטחון ועצמאות, ופעלו בנחישות לאחר ניצחונן לדה־רדיקליזציה של הציבור והממסד במדינות שהוכנעו; בין השאר, באמצעות שליטה בתכנים של מערכת החינוך ובשיקום מנגנוני הממשל. מדינות אירופה גם הבינו שכדי למנוע מלחמות ביניהן ולעמוד מול אויבי החופש עליהן לפעול יחד, והניחו באותה התקופה את היסודות ליצירת האיחוד האירופי.

אם כן, מה תצטרך ישראל לעשות כדי לחבר את הפלשתינים לציר המתון? יהיה עליה לפעול בשני מישורים: להבטיח שמנגנוני השלטון הפלשתיניים ברצועת עזה ובגדה המערבית הם מתונים ולא ג'יהאדיסטיים, ולהבטיח לציבור הפלשתיני אופק של עצמאות, ביטחון ושגשוג. במילים אחרות: אופק של מדינה פלשתינית עצמאית ומפורזת, שמתקיימת בביטחון לצד מדינת ישראל.

את הדרך לשם יש לסלול באמצעות מעורבות של ישראל ושל מדינות האזור המתונות בכל התהליכים שקשורים לבניית מנגנוני השלטון הפלשתיני. מעורבות כזאת הכרחית כדי להבטיח שאלה לא יהיו ג'יהאדיסטיים, שמערכת החינוך תעבור דה־רדיקליזציה ודה־חמאסיזציה, ושהמדינה הפלשתינית תהיה מפורזת.

אם מדינת ישראל תפעל נכון, היא תוכל להשפיע בדיוק על כך, על אופי המדינה הפלשתינית, כך שתהיה מתונה ולא ג'יהאדיסטית.

מה צריכה ישראל לעשות?

• להודיע שהיא מתקדמת לסיום המלחמה בכל החזיתות כחלק ממהלך גיאו־אסטרטגי שלם, שכולל נורמליזציה של יחסי מדינות ערב עם ישראל והקמת ברית ביטחון אזורית (ברית אברהם) עם מדינות ערב המתונות, בתמיכת ארה"ב ומדינות מערביות.

• על הממשלה להצהיר שמדינת ישראל מחויבת לרעיון שתי המדינות, בתנאי שתוקם מדינה פלשתינית מפורזת ושוחרת שלום, שישראל תוכל לחיות בבטחה לצידה. מדובר בתהליך הדרגתי וארוך, שבמהלכו יהיה לישראל מרווח רחב של פעולה וביטחון, ושיניב לישראל רווחים מיידיים: חיזוק תדמיתה בעולם, וסיוע בהליכים המשפטיים שמתנהלים נגד ישראל וישראלים, בין השאר בבתי הדין הבינלאומיים בהאג.

• יש לכנס ועידה אזורית־מערבית שתעסוק בשיתוף פעולה של מתונים כנגד הרדיקלים; נורמליזציה של היחסים בין המשתתפות בוועידה - כולל בין ישראל לערב הסעודית וללבנון; שיתוף פעולה אזורי ויצירת מוסדות לחיזוק היחסים הביטחוניים, הכלכליים, התרבותיים, התשתיתיים והתיירותיים; מאבק בטרור, במימונו ובתעמולת טרור; קידום השלטון הזמני, השיקום והצרכים ההומניטריים ברצועת עזה; פירוק חיזבאללה ונקיטת אמצעים לייצוב לבנון; סיום הסכסוך הישראל־פלשתיני באמצעות הסכמה על אופק של עצמאות מדינית, משגשגת ולא רדיקלית של הפלשתינים.

בחזרה אל התקווה

כדאי לזכור שהמצב במזרח התיכון הוא דינמי. ההימנעות של ממשלת ישראל מפעולה בדרך שהוצעה פה כרוכה, אפוא, בסיכונים כבדים: מדינות הציר הסוני המתון יתקרבו לאיראן, לרוסיה או לסין (כפי שכבר עשו בעבר, יש חשש שזה כבר קורה); ארה"ב יכולה למשוך ידיה מהמזרח התיכון (כפי שכבר עשתה בעבר); הסכמי השלום עם מצרים וירדן והסכמי אברהם עלולים להיפגע; יימשך הפיחות בתמיכה העולמית בישראל, בייחוד מצידו של העולם המערבי, דבר שיכול לפגוע גם צבאית בישראל בעקבות פגיעה באספקת נשק.

לעומת זאת, יתרונות המהלך המוצע ברורים: ישראל יוזמת ואקטיבית; הגיבוי העולמי לישראל חוזר; חיזוק בריתות; מיצוי אינטרסים משתלבים שלנו ושל מדינות ערב, והמערב, במאבק אזורי ובינלאומי בכוחות קיצוניים; הצבתה של ישראל כגורם חזק ומשמעותי במרכז הגיאופוליטיקה העולמית והצירים המתהווים; מיצוי ההישגים הצבאיים והגיבוי העולמי להשגת המטרות של מיטוט שלטון חמאס, השבת החטופים והכרזה ישראלית על סיומה של המלחמה ברצועת עזה, והסרת האיום של חיזבאללה בצפון וחזרת התושבים לבתיהם; התחייבות מדינות ערב ומדינות המערב לשיקום רצועת עזה ולחיזוק מדינת לבנון; הבטחת ביטחון ישראל בכל מרחביה לדורות: מאבק בשאיפות הפלשתיניות להשמדת ישראל וחיבור הפלשתינים לציר המתון, הכרת מדינות ערב בישראל, ומות הפנטזיה על השמדתה של מדינת ישראל.