"שאלנו מה קרה, וענו לנו: 'היו יריות, רבין נפגע'"

בסיום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו, שנערך בכיכר מלכי ישראל בתל אביב במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מיריות המתנקש יגאל עמיר. הרצח גרם לזעזוע נרחב בחברה הישראלית, ואף תואר כנקודת שבר ביחסים שבין ימין לשמאל בישראל.

את העצרת קידם מה שכונה אז "מחנה השלום", כלומר מי שתמך בדרך המדינית שהתוו רבין וסגנו באותם ימים, שמעון פרס. גרשון שפע, איש קיבוץ גבעת חיים איחוד, היה נוכח באירוע שנכנס להיסטוריה. שפע היה בעברו שחיין אולימפי, וייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות. הוא אביו של חבר הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה רם שפע.

"בסיום ההפגנה חזרתי לאוטובוס וראינו את כל הנהגים מתקבצים באוטובוס אחד ושומעים חדשות", נזכר שפע. "שאלנו אותם מה קרה, והם ענו שהיו יריות ורבין נפגע, אבל יכול להיות שמדובר רק בסרק. נסענו הביתה לקיבוץ, נסיעה של שעה, וכולם שמעו בבהלה רדיו, היו בשקט ולא העזו להוציא מילה.

"איך שהגענו לשערי הקיבוץ שמענו את האמירה הקשה המפורסמת של איתן הבר, שכולם מכירים ('ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס לישיבת אבל'; א"א).

"כשהגעתי הביתה ראיתי את אשתי עומדת מול מסך הטלוויזיה. היינו בהלם, כמו המדינה כולה. למעשה, עד היום המדינה לא התאוששה מזה, עם כל מה שקרה לנו מאז, והיום המצב גרוע אפילו יותר. זה קשה מאוד".

קרדיט וידאו: עקירה נצר חזני -סרט משחק ביתי- קרדיט אבי אבלו, באדיבות ארכיון מרכז גוש קטיף, שמואל בוכריס, מתוך עמוד היוטיוב של "קרן רמון", גדעון מרקוביץ, דודי ועקנין, הרצי שפירא, ליאור מזרחי, לירון אלמוג, שרון מחט, צילום מסך מתוך "הראשון בבידור", AP, משה מילנר לעמ, צביקה ישראלי לעמ, ישראל סאן, ליאור מזרחי